.jpg) הפרשת חלה עם ענת
קיצור ההלכות
מצוות עשה מן התורה (במדבר) , להפריש תרומה חלה מהעיסה וליתנה לכהן, שנאמר :
יז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-משֶׁה לֵּאמר. יח דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: בְּבואֲכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה. יט וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ–תָּרִימוּ תְרוּמָה, לַיהוָה. כ רֵאשִׁית, עֲרִסותֵכֶם–חַלָּה, תָּרִימוּ תְרוּמָה: כִּתְרוּמַת גּורֶן, כֵּן תָּרִימוּ אותָהּ. כא מֵרֵאשִׁית, עֲרִסותֵיכֶם, תִּתְּנוּ לַיהוָה, תְּרוּמָה–לְדורותֵיכֶם."
ממה מפרישים?
ישנו חיוב להפריש חלה מעיסה העשויה מחמשת מיני דגן, והם: חטין ושעורין וכוסמין ושיבולת שועל ושיפון. (ואפילו מכולם יחד נעשתה העסה, מצטרפים לשיעור חלה החיבת בהפרשה).
יש חיוב להפריש חלה רק בעיסה הראויה לבוא לידי לחם. עיסה (גם של עוגה) שנילושה ביין או בביצים או בשמן וכו', ואין בה מים כלל, מפרישים ממנה חלה ללא ברכה. לכן סופגנים שבלילתם רכה ודלילה ועשויה כספוג, וכן כל מיני רקיקים שבלילתם רכה מאוד והם מטוגנים בדבש, פטורים מההפרשה, וטוב להפריש בלי ברכה. וכן עיסה שנילושה על מנת לטגנה או לבשלה, אף אם בלילתה עבה וראויה לבוא לידי לחם וכו' פטורה מן ההפרשה. אבל אם עשו אותה על מנת לטגנה או לבשלה ולבסוף לא טיגנו או בישלו אותה – חיבת העיסה בהפרשת חלה.
מיני דגן שונים המעורבים באותו בצק חייבים בחלה, אך בצקים נפרדים שחוברו זה לצד זה ועשויים ממיני דגן שונים, יש מהם שמצטרפים לחיוב ויש שאינם מצטרפים.
נוזלים :
בהוספת הנוזלים לקמח ולישתם יחדיו נוצרת עיסה, בצק.
מים, יין או מיץ ענבים, שמן זית, דבש דבורים וחלב הם משקים המכשירים לקבל טומאה, וכשמכינים בצק עם המשקים הללו, הרי הוא חייב בחלה.
שאר משקים כמו מיץ תפוזים טבעי, מיץ תפוחים טבעי, שמנים למיניהם למעט שמן זית, ועוד...כאשר לא מעורבים בהם מים כלל, יש דעות שונות בהלכה אם הבצק חייב בחלה. ולמעשה מפרישים ממנו חלה ללא ברכה. ויש להיזהר שלא ללוש לכתחילה בצק כזה, אם יהיה בו שיעור חלה.
חלה שהופרשה מבצק כזה לא הוכשרה לקבל טומאה ואסור לשרפה.
תוספת של מעט מים למשקים כמו מיץ תפוזים טבעי או מיץ תפוחים טבעי או שמנים למיניהם מחייבת בחלה כרגיל.
בצק שנלוש בשאר משקים כמו מיץ תפוזים או תפוחים טבעי ולא הוספו בו מים כלל והוסיפו בו יין, מיץ ענבים, שמן זית, דבש דבורים או חלב אם רוב הנוזל הוא מיין וכו', דינו כבצק רגיל, ואם הרוב משאר משקים של מיץ תפוחים או תפוזים טבעי יש בזה פרטי דינים.
שיעור הפרשת חלה :
ע"פ משקל הק"ג הנהוג בימינו, יש להפריש חלה מעיסה שיש בה קמח החל ממשקל של 1,560 ק"ג ומשיעור זה ואילך יש להפריש חלה עם ברכה. וכן מנהג הספרדים הנוהגים תמיד לשקול ע"פ משקל הדרה"ם.
שיעור הפרשת חלה בברכה :
קמח בשיעור של 1.560 ק'ג עפ"י ילקוט יוסף
לשיטת החזון איש 2.250 ק'ג
לפי הבן איש חי 2.300 ק'ג
ולפי הגר"ח נאה 1.670 ק'ג
כאשר לשים עיסה הקטנה מהשיעורים הנ"ל מפרישים חלה בלי ברכה. (לפי ילקוט יוסף – 1.560-1.514, לפי החזון איש 1.200-2.250, לפי הגר"ח נאה 1.250-1.670).כאשר העיסה היא פחות מ – 1.2 ק'ג – לכל הדיעות אין מפרישים חלה כלל.
שיעור ההפרשה:
לדעת הרמ"א המנהג הוא ליטול כזית מהעיסה\מאפה.
לדעת השו"ע - המנהג ליטול כל שהוא בכשעורה.
הזמן הראוי להפריש חלה :
א. בעיסה עבה יש להפריש את החלה לאחר גמר הלישה וקודם האפיה. אך עיסה רכה שנאפית לאחר מכן, יפריש רק לאחר האפיה, כיוון שקודם לכן בהיותה רכה פטורה העיסה מהפרשה.
ב. אישה ששכחה להפריש לפני האפייה, תפריש לאחר האפייה, שנאמר: "והיה באוכלכם מלחם הארץ".
ג. עיקר המצוה, להפריש את החלה כאשר היא עיסה, שנאמר: "ראשית עריסותכם". ואף על גב שבשעת עריכת הלחם מפזרים קמח תחת העיסה והקמח נדבק שם, אין בכך כלום, כיוון שאין בקמח שיעור החייב בחלה.
ואומנם אם יש בקמח שמפזרים, שיעור חלה, אין החלה שהופרשה מהעיסה פוטרת קמח זה, ולכן יתנה בשעת הפרשת חלה, שההפרשה תחול על העיסה שלפניו ועל הקמח שיפזרו אחר כך. ובמקום שיש לחוש, שמא יתערב אח"כ קמח נוסף כשיעור, ראוי ללמד את הנשים להתנות כן. ואומנם לאחר הפרשת החלה, אין עדיין לשרוף את החלה, עד לאחר שתתגבל העיסה כולה.
סדר ההפרשה :
מוציא את החלה מן העיסה ומברך "אקב"ו להפריש חלה" ויש מוסיפין "מן העיסה" ומנהג בני ספרד לברך "להפריש חלה תרומה" ואח"כ קורא לה שם ואומר : "הרי זו חלה" (שו"ע סי' סעיף א' ובט"ז וש"ך שם).
ביעור החלה :
בזמן שבית המקדש היה קיים היתה ניתנת החלה לכהן, וכפי שכתב החינוך בטעם מצוות חלה "וגם למען יחיו בו משרתי השם העוסקין תמיד בעבודתו והם הכהנים מבלי יגיעה כלל...אבל כאן יבוא חוקם להם מבלי צער של כלום".
בזמן הזה שכל העיסות טמאות וגם הכהנים שזיכתה להם התורה טמאי מתים הם, אין לנו אלא לשרוף את החלה.
ניתן לשרוף את החלה בין ביום בין בלילה.
נהוג לשרוף את החלה כשהיא עטופה בשתי עטיפות של נייר כסף על גבי להבת אש בכיריים של הגז כשאין מעליה סיר מתבשל.
לאחר השריפה יש להכניס את החלה ל 2 שקיות ניילון ולזרוק לפח.
הפרשת חלה בארץ ובחו"ל :
חלה נוהגת מן התורה בארץ ישראל, בזמן שכל ישראל יושבים בה; ולכן גם בזמן עזרא, שקידש את הארץ בקדושתה השנייה, נהגה חלה בארץ ישראל רק מדרבנן. חכמים תקנו להפריש חלה גם בחוץ לארץ. ומפני שארץ העמים טמאה היא, ונטמא הבצק מיד עם נתינת המים בקמח, אין חלת חו"ל נאכלת לעולם, אלא נשרפת, כדין כל חלה טמאה.
אע"פ שבזמן הזה גם בא"י וגם בחו"ל חיוב חלה רק מדרבנן, החמירו חכמים בחלה שבארץ ישראל בדברים רבים יותר מאשר בחלה שבחוץ לארץ. חלת חוץ לארץ, הכהן מבטל אותה לכתחילה ברוב, ואוכל אותה כשהוא טמא; וחלת א"י אינה בטלה אלא במאה, ואין מבטלים אותה לכתחילה. חלת חו"ל מותרת לטמא מת, אלא שלא נהגו בכך; וחלת ארץ ישראל אסורה לכל טמא, לפיכך אין חלה נאכלת כיום, לפי שכולנו טמאי מתים.
חלת חוצה לארץ אינה עושה את הבצק "טבל". יש בה מצוות הפְרשה בלבד, ואסור לאכול אותה לפני ההפרשה. לפיכך יש דין מיוחד למי ששכח להפריש חלה בחו"ל, ונזכר שלא הפריש בשבת או ביום טוב, ימים שאסור להפריש בהם חלה או מעשרות. בחו"ל אוכל מן הלחם, ומשייר ממנו מעט לאחר שבת, ביום חול מפריש ממנו, ומתכוון לפטור גם את מה שאכל בשבת. בארץ ישראל אי אפשר לעשות כן, כי חלת ארץ ישראל עושה את הבצק "טבל", ואסור לאכול מן הלחם לפני שהפריש חלה.
|
