ויקטוריו ד'אלסנדרו מ"כמעט מלאכים", זוכר את הפעם הראשונה שלו כשחקן כשגילם סנאי עם נו ואווה.בילדותו, כששאלו אותו מה הוא רוצה להיות כשיגדל, הוא ענה שהוא רוצה להיות שחקן או כדורגלן. ויקטוריו ד'אלסנדרו (בו 25) שיחק בקבוצת הילדים בארגנטינה ובאותו זמן למד תיאטרון. "אני חולה על כדורגל, אבל בגיל 18 החלטתי שחיי יתמקדו במשחק. כשסיימתי את הבית ספר, הבנתי שעבודות המשחק הקטנים בהם השתתפתי, כגון סדרות ופרסומות, הן אלו שהכי מספקות אותי. ומכיוון שרציתי לחיות מזה, התחלתי להתעניין יותר ונדלקתי על קולנוע. ראיתי סרטים וחלמתי להיות טום הנקס או ג'וני דפ, שהם שני שחקנים מאוד הפוכים אחד מהשני", הוא מודה. היום הוא משתתף בכמעט מלאכים, הסדרה המצליחה של כריס מורנה בטלוויזיה ובתיאטרון. "להיות בגראן רקס זה גאוני מכיוון שזה נותן את הקסם והקשר עם הציבור. הם נותנים לך חשק לחבק את כל האנשים ולהתמלא באנרגיה הזאת שהם מעבירים". אומר הצעיר שמיוצג ע"י סוכנות RV מודלס. אומרים שהשחקנים של "כמעט מלאכים" הם החבר'ה העכשוויים (תקופתיים), אתה מרגיש כך? אני חושב שזו תוכנית של על חבר'ה עכשוויים אבל מצד שני אני לא רוצה להישאר עם זה כי נראה לי שלכל מי שמשתתף ב"כמעט מלאכים" יש הרבה יותר מה לתת ואנחנו מתאמצים מאוד על מנת להמשיך לפרוח במה שאנחנו עושים ואנחנו נמצאים בתקופה של למידה מתמשכת. אנחנו נהנים מההצלחה ואנחנו שמחים עם מה שמצליח לנו. אתה מודע לכך שההצלחה היא לא לנצח? איך אתה מתאר את חייך אחרי "כמעט מלאכים"? אני סופר מודע למה שאת אומרת והרעיון הוא להמשיך בקריירה שלי כשחקן למרות שגם מוצאת חן בעיניי המוסיקה, אני רוצה להגיע אל האנשים דרך המסך ודרך הלב. כשיהיו לי חופשות אני אסע לחודש להוואי ואני גם רוצה לבקר באירופה, אבל בשביל זה אני צריך עוד זמן. התחלת לעשות תיאטרון נמוך, תוכל לחזור לזה אחרי שתמלא את ה"רקס"? אני אוכל, כי גדלתי כשאני לומד תיאטרון ועשיתי יצירות ללא מוניטין (שם טוב). אני זוכר במיוחד יצירה אחת שעשיתי עם אבי, פולו, שהוא גם שחקן. קראו לה "פנטזיה מיוחדת" ושיחקו בה נו ואווה הסדרתיים. אבי גילם את הזאב ואני את הסנאי ואפילו עשינו סיבובי הופעות בקונובאנו. יצאנו עם כרוז והענקנו כרטיסים, זה היה קשה הדברים האלה, הם גורמים לי להעריך את המקום בו אני נמצא כעת. זה טוב לחשוב שכל "רקס" הוא הדבר האחרון שיתן לך יותר אנרגיה. באולם הזה בן אדם לפעמים מתרגל להצלחה וזה לא טוב. לנחות על הקרקע זה מועיל ולהיות צנוע גם. מביטים בך 4 אלף אנשים, שים לב ותעריך את זה. כפי שקורה לך בעולם ה"טין אנג'לס"? קשה לי לפעמים כשאני עוזב את התיאטרון. זה משהו כמו חבריי לכל החיים או משפחתי. אני אוהב לתכנן תוכניות. רגוע. להתכנס לשיחה, לראות סרט, להאזין למוסיקה. ללכת לתיאטרון...זה עוזר לצאת מריכוז ולצאת מהמערבולת. אחרת אתה לא מפסיק לעבוד וחי עייף. יש לך קשר טוב עם המעריצים? כן, הטוב ביותר. אני מוקיר להם תודה מוחלטת, לכולם, כי הם עוקבים אחרינו ללא מעצורים והם מחכים בקור שעות על גבי שעות בכניסה לאולפני פמפה כדי לברך אותנו לשלום ולבקש תמונה או חתימה. יש לי תקשורת טובה איתם ואני מנסה לתת להם משהו ממני תמיד. תמיד כשאני יכול, אני עונה להם למיילים כי זה כיף שהם תומכים בך וסומכים על מה שאתה עושה. זה גורם לך להתגאות ונותן לך יותר אמון וביטחון. יש לך מקרה ספציפי? הטוב ביותר הייה ביום הולדתי. כשיצאתי מהצילומים חיכו לי כ-50 מעריצים עם מתנות ועוגה. נותרתי קפוא, לא ציפיתי לזה. היה נראה שחגגתי את יום ההולדת בבית הספר, אבל עם אנשים שראיתי בפעם הראשונה בחיי, הכל היה יפה כל כך שבאותו רגע הרגשתי שאנחנו מכירים מאז ומתמיד. זה היה אחד הרגעים הכי כיפיים שהיו לי בחיי. זה נכון שילדה אחת קעקעה את ראשי התיבות שלך? כן, שיגעון. מעשה הערצה. היא קעקעה V על הצוואר שלה. כן, זה יפה להטביע את חותמך על האנשים, זה היה חזק מאוד.רצית להיות שחקן או כדורגלן. אבל במקום זאת למדת משפטים... כן, בגלל שרציתי להוסיף עוד משהו חוץ ממשחק. קריירה אחרת. חסרים לי רק שני מקצועות בשביל להתקבל כעורך דין בפקולטה של המשטרה הפדרלית. ואני רוצה לסיים, זה מעגל בחיי שעליי לסגור. הפקולטה הועילה לי מאוד כדי לפרוח כבן אדם ונתנה לי השכלה. למרות זאת, תמיד רציתי להיאבק על מנת לחיות ממשחק. למזלי החלום מתגשם. אתה נפגש עם החברים שלך לשעבר מהפקולטה? כן, עם כמה מהם. הם שמחים עם זה שאני שחקן, בפקולטה תמיד אמרו לי שזה לא המקום שלי ושאני צריך ללכת לעבוד באיזו טננובלה...כשניתנה לי ההזדמנות לשחק ב"כמעט מלאכים", הם שמחו כי הם מכירים אותי ויודעים שהתאמצתי מאוד. אף אחד לא העניק לי דבר, אבל אם אתה נלחם ומגיע לאן שאתה רוצה, אתה שם לב שבחיים אין דבר כזה "בלתי אפשרי". אביך הוא שחקן, הוא נותן לך עצות? כן, אני מקשיב לו. דעותיו של אבי הם חשובות לי מאוד, הוא יודע המון ותמיד אני מבקש ממנו עצות על איך להתייצב בפני מצלחמה או כל דבר אחר. הוא השתתף בטלנובלות כמו "המועמד", "דוגמניות 90 60 90", "חברים הם החברים", הוא שיחק בלייף קולג' של כריס מורנה, יותר מזה, הוא השתתף ב"כמעט מלאכים", הוא גילם אותי בתור מבוגר. השתתפנו באותה סצנה אבל ללא דיבורים כי אני הייתי ישן ודמיינתי אותו בחלומותיי. הוא בטח מאושר ממך מאוד- אבי גאה בי, כמו כל המשפחה שלי. הוא רואה איך אני נהנה ממשהו שהוא כבר יודע, מה זה להשאיר חומר אלפי פעמים בכל הערוצים, אנחנו חולקים המון אודישנים, ככה שלעבוד בכך היום גורם לאבי לחשוב שלמעשה, הכל היה שווה את המאמץ. תאמר לי, זה מעורר בך נוסטלגיה לצפות במשחק כגורגל בטלוויזיה? אני מעריץ של כדורגל, מעריץ חובבן של "ריבר". שיחקתי בליגה של ארגנטינאים צעירים. בהתחלה, כשהפסקתי לשחק הייתה לי מעט נוסטלגיה אבל זה עבר לי מהר כי נכנסתי חזק לתחום התיאטרון. החברים שלי לקבוצה מתו מצחוק כשראו אותי מופיע בטלוויזיה, זה נראה מוזר, אבל הם שמחו בשבילי. יש לך חברה? לא, אני פנוי. אני מכיר בנות אבל נכון להיום אני לא במערכת יחסים. אבל בכל זאת אני ממשיך להאמין באהבה ואני תמיד פתוח כדי להכיר בחורה. הייתי רוצה להכיר מישהי שתגרום לי לרחף, אבל זה עדיין לא קרה. אולי היא נמצאת שם ואני לא רואה אותה, אני כל כולי בעבודה. אתה חושב שהבנות הן אלו שצריכות להעניק לך.. זה בגלל שכשמוכרים בציבור יש המון בנות שמחפשות אותך. אני חושב שהלב יסומן כאשר הוא ירגיש באמת אהבה כלפי מישהי