טרנטולות הן פרוקי רגליים וכמו כל בני מערכה זו הם חסרי שלד פנימי. באם תיוותר ללא ה"שיריון" שלה, הטרנטולה הינה ערימה של איברים פנימיים. עם זאת, על מנת לגדול, חובה עליה להיפטר מהשלד הישן לטובת חדש, גדול ומרווח יותר. אם אי פעם תהיתם: "כיצד טרנטולה, שהינה מעט יותר גדולה, מגיחה מתוך שלד חיצוני הקטן ממימדיה החדשים?" תגלו שהתשובה הינה פשוטה: למעשה, על מנת לאפשר את גידול הנשל החדש בתוך הישן, השלד החדש הינו בעל מרקם ג'לי ובנוי קפלים קפלים. אז מהו בעצם התהליך אותו עוברת הטרנטולה?
את מעגל הנשל מחלקים לארבעה חלקים:
INTERMOLT
התקופה שבין תקופות הנשל. רוב השנה מצויה הטרנטולה בשלב זה. בתקופות אופיניות בשנה, המשתנות בין הסוגים השונים , הורמוני נשל מופרשים ומביאים לתחילת החלק השני.
PREMOLT
טרנטולות מפסיקות לאכול ופעילותן יורדת, בהתכוננות לנשל. שלד חיצוני חדש גדל בתוכן ותקופה זו עשויה להמשך בין ימים לשבועות. טרנטולות "עולם חדש", שהברישו שערות צורבות ועל ביטנן הופיעה קרחת, יגדלו שערות חדשות. קרחת זו נראית בהירה בתחילה ומשחירה ככל שמתקרב מועד הנשל. הנשל החדש, הנראה לעין מתחת לשכבת ה"עור" הדקה, כבר מוכן שבוע או שבועיים לפני הנשל. מקור הצבע הכהה הוא השערות הצורבות החדשות המקבלות את ציבען. בטרנטולות "עולם ישן" אין התקרחות ואין שינוי צבע, זאת משום שהן חסרות שערות צורבות.
בימים הקודמים לנשל, ולאחר תקופה ארוכה של חוסר פעילות, הטרנטולה הופכת אקטיבית ומתחילה בהכנות לקראת הנשל. הכנות אלו כוללות חפירה וסידור של המצע וטווית קורים צפופים. הטרנטולה חופרת באמצעות רגליה הקידמיות, דוחפת את גושי המצע הגדולים בגופה ומרימה את הקטנים יותר בין כליצרותיה. פעילות זו- בהמשך לחוסר תיאבון, השחרה ואיבוד הצבע- הינה אינדיקציה ברורה לנשל הקרב. כאשר יגיע הזמן יופרש נוזל המכיל אינזימים (חומרים מעכלים ) אל בין שכבות השלד, החדשה והישנה, על מנת להפריד בניהם. הרקמה המעוכלת היא האנדוקוטיקולה.
MOLT
שלב זה מתחיל ברגע בו הטרנטולה מתהפכת על גבה, במחילתה או תחת מחסה . תחילה ישתחרר איזור הבטן ולאחריו הראשחזה והגפיים. על מנת להשתחרר מהנשל, על הטרנטולה להפעיל לחץ עצום ופעילות זו הינה מעייפת, על כן הטרנטולות עושות הפסקות למנוחה בין דחיפה לדחיפה. אורך תהליך זה עשוי לקחת מדקות ספורות ועד ליומיים - שלושה, תלוי בגודל הטרנטולה וגילה. השלד החדש יחל להתקשות, עם מגעו באוויר. לאחר הגחתה, בעודה שכובה על גבה, הטרנטולה פורשת את גפיה ומתמתחת בצורה ראשונית.
לעיתים, אם כי כלל לא שכיח, תתנשל הטרנטולה כאשר אינה שוכבת על גבה, אלא תגיח אנכית כלפי מעלה או בשכיבה על צידה. לצערי, הסיבה לתופעה זו אינה ברורה, אך ידוע כי אין זאת בשל חוסר מקום.
אדומת רגליים ( B. emilia) המתנשלת על גחונה:
POSTMOLT
גם בימים שלאחר הנשל, השלד החדש עדיין רך, יחסית. הוא מתנפח ומתמלא בנוזלי גוף ( המולימפה) המוסעים מהבטן אל הראשחזה. בשל כך, הטרנטולה נחה בתנוחות מתיחה שונות, המאפשרת לשילדה החיצוני להתקשות ולהשחים בעודו מתוח, חסר קפלים וגודלו עומד על המקסימום האפשרי. ככל שטרנטולה הינה גדולה יותר, כך גם מתארכת תקופת ההכנה לנשל ותקופת ההתאוששות. לדוגמה, זכר L. parahybana שברשותי, שגודלו כ 19 ס"מ, הפסיק לאכול כחודש וחצי לפני הנשל. אותו הזכר המשיך להתמתח לכל עבר וסרב לאכול כשבועיים וחצי נוספים, לאחר נשל בגרות זה.
על מנת להקל על הבנתכם, מוצעים שני סירטונים מואצים של טרנטולה מתנשלת - התהליך ארך כ 45 דקות, אך הם נערכו לסירטונים מהירים שאורכם כדקה:
למתעניינים, סירטון מעט יותר מפורט שאורכו כ- 6 דקות:
פרט חשוב
כפי שנאמר, ישנה חשיבות עצומה לגודל הטרריום. כלי שהינו קטן ממידותיה של הטרנטולה יביא לכך שהיא לא תצליח לדחוף את עצמה מתוך הנשל, בשל מגבלת המקום, והנשל יתייבש בעוד גפיה לכודות בנשלה הישן. סיפור כזה, בדרך כלל, יגמר במות הטרנטולה.
קישורים נוספים באתר:
עוד מידע חיוני ומעשיר על גודל הטרריום ואפשרויות עיצובו, תוכלו למצוא במאמר טרנטולות וגודל הטרריום.