|
התאכזרות בבעלי חיים
"צער בעלי חיים" הוא ביטוי שלרוב משמש לבטא הימנעות מפגיעה בבעלי חיים בעקבות יכולתם לחוש צער וכאב פיזי ונפשי. ביטוי זה הוא לרוב תחליפי לביטוי "מניעת התעללות בבעלי חיים".
בישראל, עד לשנות ה-90 לא היו חוקים מפורטים בנושא הגנה על בעלי חיים, פרט לחוק להגנת חיית הבר, (1955 )שמטרתו אינה הגנה על בעלי החיים אלא הגבלת הצייד לשם שימור הזנים שבסכנה. בשנות ה-90 של המאה ה-20 נחקקו מספר חוקים בנושא:
חוק צער בעלי חיים - הגנה על בעלי חיים
חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 הוא חוק ישראלי הקובע מספר איסורים והגבלות על פגיעה בבעלי חיים, ביניהם איסור על עינוי, התעללות, ארגון קרבות בין בעלי חיים, העבדה מוגזמת והמתה ברעל. על ביצוע החוק ואכיפתו ממונה שר החקלאות.
עינוי והתאכזרות בבעלי חיים
- החוק אוסר על התעללות והתאכזרות של אדם כלפי בעל חיים בכל דרך.
- החוק אוסר על שיסוי בעל חיים אחד בבעל חיים אחר.
- החוק אוסר על ארגון קרבות בין בעלי חיים.
- החוק אוסר על חיתוך רקמה חיה של בעל חיים לצרכי נוי.
איסור נטישה
- איסור על בעלים, אדם שברשותו או באחריותו בעל חיים לנטוש את בעל החיים.
העבדת בעל חיים
- החוק אוסר על העבדת בעל חיים בעבודה שאיננו מסוגל לה עקב מצבו הגופני.
- החוק אוסר על העבדת בעל חיים עד כדי אפיסת כוחות.
איסור המתה ברעל
תפיסה ועונשים
החוק מאפשר למשרד להגנת הסביבה למנות אזרחים להיות "נאמני בעלי חיים", אשר בתוקף סמכותו לבקש להזדהות מאדם שעבר עבירה על צער בעלי חיים לנגד עיניו לצורך הגשת תלונה.
המדינה באמצעות מפקח או שוטר רשאית לתפוס בעלי חיים שנעברו בהם העבירות ולהחזיקו במתקן משלה. במידה ובעל החיים לא נדרש על ידי הבעלים לאחר 20 יום מיום ההודעה על התפיסה, רשאית המדינה למכור או למסור את בעל החיים.
החוק קובע עונשי מאסר שבין שנה להעבדת בעלי חיים והמתה שלא כדין, ועד שלוש שנים לעינוי והתאכזרות לבעלי חיים.
| 
.JPG)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
