מתוך וויקפדיה
ברית מנוחה הוא ספר קבלי שנכתב על ידי הרב אברהם ב"ר יצחק מרמון הספרדי, שחי במאה השנייה לאלף הששי (1340-1440). הספר נדפס לראשונה בשנת ה'ת"ח.
הרמ"ק בספרו פרדס רמונים מצטט מדבריו בכמה מקומות על חשיבות הספר ומציין את חשיבותו. בשער כ', שער השמות פרק א: "בוודאי כל דברי הספר הנחמד ההוא דברי אלהים חיים נאמרים ברוח הקודש או מקובלים מפי אנשים גדולים". בשער כ"ח, שער הנקודות פרק א: "ועוד נביא ראיה מספר ברית מנוחה והוא ספר נחמד בביאור עשר נקודות משם בן ד', ומתוך דבריו נראה ודאי היותם דברי קבלה מפה אל פה או מפי מלאך, שאינם דברים מושגים ברוב עיון או דקות שכל אלא השגה נפלאה קרוב אל רוח הקודש".
הרב חיים ויטאל בהקדמתו לשער ההקדמות ונדפסה גם בהקדמה לספרו עץ חיים: "בעניין ספרי הקבלה האמיתיים הנמצאים, אמר לנו מורי האר"י זלה"ה כו' דספר ברית מנוחה הוא אמיתי וחברו חכם גדול בתורה ובחכמה ונאמן רוח, וכיסה את דבריו בעומק, ונעשה על פי נשמת צדיק אחד קדמון שעלה אליו אליהו ז"ל ולמדו".
הספר נפתח בהקדמה המתארת את השתלשלות מוסרי תורת הקבלה בעם ישראל, ולאחריה באים עשרה "דרכים" פרקים שהם מדריך לקבלה מעשית: חכמה, אהבה (כולל עשרה ניקודים לשם ה'; ביאור ארבע פינות המרכבה), שלום, יראה (ולאחריה "תפילה גדולה"), בינה, השכל, חמדה, יחוד, המשך היחוד, מבוא המגדל.
