כידוע, אין דרכם של חכמינו זכרונם לברכה להידרש להרצאת דברים פילוסופית המנותקת מן החיים. הם מספרים סיפורים, ובאמצעותם הם מנהלים דיון בכל נושא שעל סדר היום האנושי. אין נושא פנוי מהם, שום תופעה אנושית לא נסתרה מעיניהם. כביכול, הם מספרים על דמויות ומאורעות מזמנם, אבל אלו גם דמויות ומאורעות בני זמנו של הקורא, בכל עת ובכל מקום. הקורא מזדהה עם המאורעות ועם הנפשות שבסיפור, וקורא אותו מתוך עולמו האישי כאילו היה זה סיפור חייו...
