המהר"ל ראה בגלות ישראל חריגה מן הסדר הטבעי, המושתת על בסיס לאומי - על מקום וטריטוריה לכל עם, ובכלל זה לעם ישראל: "שה' יתברך סידר כל אומה במקומה הראוי לה, וסידר את ישראל במקום הראוי להם שהוא ארץ ישראל." מכאן שהגלות אינה אלא חריגה מן הסדר, שבאה לידי ביטוי לא רק בתלישת היהודים מארצם, אלא גם בפיזורם בין העמים ובשעבודם לשלטון זר: "ראוי שכל אומה ואומה מצד שנבראה לעצמה - שלא תהא רשות אחרים עליה." ומכיוון שהגלות היא במהותה הפרה של הסדר האלוהי - "שאינו לפי סדר המציאות, והוא שינוי סדר העולם" - סופה של הגלות להתבטל, ועם ישראל יחזור להיות עם ריבוני בארצו: "ולכך מן הגלות נוכל לעמוד על הגאולה".
