"תכירו את ריי, הוא יצטרף לכיתה שלנו" שמעתי את המורה אומרת והרמתי את ראשי בכדי להסתכל עליו,
הבזק היה מול עייני ועצמתי אותן בחוזקה, שמה יד על עיניי ומורידה את ראשי כשתמונות רצות במוחי.
קבר, סכין, דם, רצח, מוות...ודמות מעורפלת מחייכת בארסיות.
ניערתי את ראשי ופתחתי את עיניי מסתכלת עליו כשהכיתה נעצה בו מבטים. "ריי שב ליד אליסון" היא אמרה
כשהוא התקדם לעברי. "היי" הוא אמר בביטחון עצמי כשהתיישב לידי. 'אל תעני' לחישה נשמעה בראשי
וגרמה לי להרתע, מרימה את אצבעי בלחץ כשהמורה הנהנה לעברי ורצתי החוצה כשהתיק שלי בידי, רצה
לביתי.
---
"אלי!" שמעתי קריאה מאחוריי כשנכנסתי לביתי "מה זה היה?" קולה של אן נשמע מאחוריי כשעצמתי את
עיניי בחוזקה והסתובבתי אלייה. "ה-החלומות האלה..." גמגמתי בפחד כשהיא החזיקה אותי, מנסה לפקס אותי.
"הבזקים, לחישות, חלומות. הכל קורה בשבוע האחרון" אמרתי והעברתי את ידי על פניי. "איזה לחישות?"
היא נראתה מבולבלת. "הוא אמר לי היי, פתאום הרגשתי מישהו לוחש לי באוזן, זה היה כזה 'אל תעני' אני
מפחדת אן" "תנסי להבין מה הוא או היא רוצה ממך, זה לא סתם" היא אמרה ונענעתי את ראשי.
"בואי" היא אמרה ומשכה אותי לעבר השירותים. שוטפת את פניי כשדמות שקופה ומבוגרת נגלתה אל מולי,
היא חייכה ונעלמה. "אן!" צעקתי בבהלה ורצתי החוצה, מתנשפת כשהיא באה לעברי. "ה-היא הייתה שם... במראה!" התבכיינתי כשהיא פתחה את דלת השירותים בחשש והסתכלה על המראה, מסביב, שום דבר לא היה.
"אולי את הוזה אלי אין מצב! רוחות לא קיימות" היא ניסתה לשכנע אבל זה לא עבד. "בטח שהן קיימות!
אני לא הוזה אן, משהו מוזר פה, משהו מוזר בילד ההוא, ואני הולכת לגלות מה זה."
|
|
|
