, פרק שביעי - תחילתה של הרפתקה

ג'יימס אחרי ניתוח, ופתאום נשמעה צעקה...

פתאום, ג'יימס שמע המון קולות בבת-אחת.

לבסוף, הוא לא יכל לשאת עוד את הרעש הזה, והוא נרדם.

אחרי שבועיים, ג'יימס שוחרר מהמרפאה. יוקסמין, שהיה לו מאוד משעמם בשבועיים שג'יימס היה כלוא במרפאה,

כעבור כמה ימים, באורחת הערב, התישבה בין ג'יימס ליוקסמין נערה, יפהפייה, ואמרה:

"קוראים לי יערה. שמעתי עליכם. חשבתי שיהיה נחמד להתידד איתכם."

ג'יימס ויוקסמין ענו פה אחד, "כמובן. נשמח להיות חברים שלך."

אחרי שעלו לחדרם, אמר יוקסמין, כמין הערת אגב:

"כן." ענה לו ג'יימס, אם כי יוקסמין שם לב שהוא לא ממש מרוכז. בכל זאת, הוא המשיך לדבר. "אתה חושב שנהפוך לשלישיה בלתי נפרדת? כמו הארי פוטר, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר?"

"לא יודע. אבל מאיפה שמעת שאבא שלי - " ענה ג'יימס והרים את מבטו.

"מה??הארי פוטר הוא אביך??? מעולם לא סיפרת לי!!!!! טוב, בכל מקרה, אני מקווה שכן נהפוך לשלישיה כזו. אני חושב שיערה ממש נחמדה, והיא גם ממש יפה. ממש."

"טוב, אני יודע שאתה חושב שתוכל לצאת איתה להוגסמיד," ליגלג ג'יימס. "אבל מי שיצא איתה להוגסמיד יהיה אני."

למחרת נפגשו שוב בארוחת הבוקר. היה זה יום נעים.

לשמיים היה צבע דומה לרוחות-הרפאים, והייתה רוח קרירה נעימה.

מכיוון שהמורים רצו יום חופש, ולמנהלת לא היה איכפת, היה זה יום חופש. ג'יימס, יוקסמין ויערה הלכו לגבולות היער האסור.

"ההה.." נאנח ג'יימס. "כמה הייתי רוצה להכנס לשם."

"אתה חושב - אתה חושב - אתה חושב שנוכל להכנס לשם? לבד?" שאל יוקסמים בספק מה. "לוי'דע, אולי." ענה ג'יימס.

"בעצם, למה שלא ניכנס לשם?" שאלה יערה.

"כי היער הוא אסור, מה לא ידעת??" שאל אותה יוקסמין בתמיהה.

"לא. לא ידעתי. אבל זה בסך הכל יער, נכון? זאת אומרת, לא יכול להיות שיהיה כאן משהו שלא נוכל להתמודד איתו, הרי אתם התלמידים הכי טובים שלנו בבית הספר, חוץ מברפואה."

"אתה יודע מה?" אמר יוקסמין. "אני חושב שהיא צודקת. בוא נלך לבדוק מה יש שם." הוא אמר בקול עיניני. והם ניכנסו.

פתאום, הם שמעו צעקה מקפיאת דם. אאאאאאהההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!