נגיעות קלות בהלכות אישות
בקשות הלכות ספציפיות נוספות ניתן לשלוח למייל 4excited@gmail.com
 סימן סט | התחייבות בני הזוג - טעימות בסיכום מתומצת
חיוב האיש והאישה בנישואין !
האיש מתחייב לה בעשרה דברים ואלו הם:
1) שארה-מזונות. 2) כסות בגדים וכ"ו 3) עונה- יחסי אישות 4) עיקר כתובה הסכמים ממוניים שרשומים בכתובה.5) רפואתה. 6) לפדותה אם נשבית.7) קבורתה. 8) מדור, ניזונות מנכסיו ויושבת בביתו לאחר מותו כל זמן אלמנותה. 9) מזונות בנותיו, ניזונות אחר מותו מנכסיו עד שינשאו. 10)כתובת בנין דכרין, הזכרים שיוולדו לה ממנו יורשים כתובת אימם יותר על חלקם בירושה.
האישה מחוייבת בארבעה דברים ואלו הם:-כשהאיש נושא אשה הוא זוכה בארבעה דברים 1) מעשה ידיה .כלומר הכסף שהיא מרוויחה היא נותת לבעלה (יש מקרים שלא כך ובהמשך אסביר)). 2) מציאתה ,כלומר אם היא מצאה מזוודה דולרים אז זה הולך לבעלה :). 3) פירות מנכסיה ,כלומר כסף שנכנס מרכוש שהיא הביאה לפני החתונה (בהמשך הסבר מפורט יותר . 4) יורש אותה כשמתה.
האם יכול הבעל לומר איני זן אותך ואל תעשי לי מעשה ידיך?
אינו יכול לומר כך ומעיקר התקנה היה לטובת האשה שיהיה לה מזונות ,ומכל מקום יש אומרים שיכול לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך, היינו שכיון שיש לך מעשה ידיך והם מגיעים לי טלי אותם לך במזונותיך ומה שלא יספיק לך אני ידאג לשלם משלי במידה והאישה שתקה אז בעצם היא הסיכמה לעניין ולא יכולה לתבוע אחר כך.
האם אישה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה?
יכולה אשה לומר איני ניזונת ואיני עושה משום שעיקר התקנה היתה לטובתה שיהיה לה מזונות ותקנו מעשה ידיה תחת מזונותיה .ומכל מקום אינה נפטרת מלטחון ולאפות ולבשל ומלעשות כל צרכי הבית.
ויש לדעת אם אמרה כך היא אינה יכולה לחזור בה ללא הסכמת בעלה , וחלק מדעות הפוסקים נשללת גם הכסות (ביגוד) .
מי שנסע לחו"ל עקב מריבה ולא נותן מזונות ממתי יכולה לתבוע שיתנו לה מזונות מנכסיו?
בשלושה חודשים ראשונים אין נזקקים לו מכיוון שאומרים שאין אדם מניח ביתו ריקם והולך וודאי יש שם מזונות שיספיקו לשלושה חדשים (שו"ע מרמב"ם מגמרא כתובות קז:). ואם נודע שהלך למקום קרוב והיה דעתו לחזור מיד ואחר כך נמלט ונשתקע שם נזקקין לו לפי שיכול להיות שלא השאיר לה מספיק לשלושה חדשים, שהרי היה דעתו לחזור קודם לכן (ב"י מריטב"א). ואם נפרד ממנה במריבה ורוצה לעגנה פוסקין לה מיד שהרי ודאי הניח ביתו ריקם שהרי רוצה לצערה (רמ"א בי"א ממרדכי). ונותנים לה מזונות אפילו אין כתובתה בידה (שו"ע מרמב"ם גאונים ורא"ש). ואין חוששים שמא מחלה (ויתרה ) על כתובתה . מכל מקום אין חוששין לכך ופוסקין לה מזונות , ואם היו לו נכסים בית דין יורדים לנכסיו ומוכרין למזונותיה .
נסע לחו"ל והאישה תובעת מזונות מנכסיו אחר זמן רב האם יכולה לדרוש למפרע מג' חדשים?
אינה יכולה ואין נותנים לה אלא משעה שתבעה (רמ"א מריטב"א). ודוקא באלמנה מקבלת למפרע אם לא עבר ג' שנים ולא אשת איש (רמב"ן ר"ן).ורק מיום התביעה נותנים לה . שהרי גילתה דעתה מאותו היום שאין לה מזונות.
מי שעזבה את בית בעלה ותובעת מזונות שלא נתגרשה ממנו האם חייב במזונותיה?
אם יצאה מחמת שם רע, כלומר שהיא טוענת שהוא גר במקום שיצא עליה שם רע אם תגור עמו שם, חייב לזונה גם אם היא בבית אביה במידה ותובעת, ואם לא תבעה אינו חייב לזונה למפרע עד שעת התביעה(שו"ע מריטב"א מגמרא כתובות קג.)בתנאי שהוכיחה דבריה. ואם הלכה מביתו מחמת מריבה שהיה ביניהם ואינה מורדת ממנו מתשמיש כלומר שהיא מסכימה שהוא יבוא לתשמיש אז יש אומרים חלק מהפוסקים שאם המניעה לגור עימו מגיעה ממנה הרי הוא פטור מלזונה כל זמן שיצאה מביתו, אם המניעה מצידו הרי הוא חייב לזונה, ואם לוותה למזונות הרי הוא חייב לשלם הלוואותיה (רמ"א ממרדכי וריטב"א). ויש אומרים שאף שאינה מורדת מתשמיש מכל מקום אינו חייב לזונה שהרי היא משועבדת לו לעמוד כל שעה לפניו ולשמשו ולאכול עמו על שולחנו ואם הלכה ממנו אינה חייב לזונה אפילו לפי ברכת הבית (ח"מ).
סימן ע | מזונות אישה
כשאוכלת עימו (סברת וקיבלת) - אם היא אוכלת עמו הרי היא אוכלת ממה שהוא אוכל ושותה ממה שהוא שותה,שאף בני משפחתה אין נוהגים בגדולות אלא העשירים שבהם ,אבל מי שיש לו עושר כמו בעלה אינו נוהג בגדולות וא"כ אף שאביה היה עשיר גדול בגדולות מ"מ הלא ידעה שבעלה אינו כך עשיר וסברה וקבלה ולא שייך לומר אינה יורדת עימו כיוון שגם בני משפחתה שיש להם עושר כמו בעלה מתנהגים כמו בעלה ולא מיקרי ירידה אלא אם בעלה אינו מתנהג לפי ממונו . והטעם משום שאין זה נקרא ירידה אם עשירים כבעלה רגילים לאכול כמותו שהרי ידעה שאין לה אלא כשאר אנשים, ודוקא אם אינו אוכל כמו שיש לו מיקרי ירידה לגבה (ח"מ). ואם אינה אוכלת עמו(לדעת הסוברים שיכול לומר שאינו רוצה שתאכל עמו אלא בלילי שבת), הרי הוא צריך להאכילה כמו שהיתה רגילה לאכול בבית אביה(רמ"א מטור).אם נפשט את זה אז אם אוכלת ושןתה כמוהו והסכימה אז בעצם ידעה עם מי התחתנה , ואם משפחתה עשירים אך לא חיו ברמה גבוהה אינו חייב לה, אם היו עשירים וחיים ברמה גבוהה חייב לתת לה .
כשאינה אוכלת עימו - יש אומרים חלק מהפוסקים שיכול לומר שתאכל עמו רק בליל שבת ואז יתן לה כמו בבית אביה. וי"א שאינו יכול לכפותה.
מי שהוא עני ביותר ואין לו לפרנס את אשתו מה דינו?- אם הוא עני עד שאין לו ליתן לה אפילו לחם, יש אומרים שכופין אותו לגרשה(שו"ע מרמב"ם) ותהיה כתובתה חוב עליו עד שימצא ויתן (רמ"א מרמב"ם וטור). ויש אומרים שכיון שאין לו אין כופין אותו להוציא שהרי הוא כבעל חוב שאין לו לשלם (רמ"א בי"א מר"ת ורשב"א). ולדעת הרמב"ם אינו כבעל חוב שהרי אגידא ביה והרי היתה יכולה להינשא לאחר שיהיה בידו לזון אותה ואם כן הרי זה כבידו לשלם (בית מאיר) ויש אומרים שאינו דומה לבעל חוב שאין לו לשלם משום שאין גופו משועבד לו מה שאין כן אשתו כגופו והוא צריך לה, וגם נשאת על דעת שיתן לה מזונות ואם אין מזונות אין אישות (פת"ש מחת"ס).ואפילו יש לה משלה ותוכל לחיות בממון עצמה מכל מקום כיון שאין לו ליתן לה התחייבות שלו הוה ליה לדידה חיי נפש וכופין אותו לגרשה לדעת הרמב"ם והשו"ע (פת"ש מחת"ס). ואם יש לו ליתן לה לחם ואין לו ליתן לה ליפתן ושמן ושאר דברים אין כופין אותו להוציא בשביל זה (ח"מ וב"ש).
מכרה מנכסיה ופרנסה את עצמה האם יכולה לתבוע מהבעל את המזונות? אין לה עליו כלום (רמ"א מר"ן). משום שדרך נשים לגלגל עם בעליהם ומסתמא מחלה לו (ב"ש מר"ן ורמב"ן). יש אומרים שהוא בכל אופן ואפיילו אם אינה בעלת מלאכה שמסתמא מחלה לו, אבל אם אמרה בפני עדים שאינה מוותרת חייב לשלםלה מזונותיה (ב"ש). ויש אומרים שהיינו דוקא אם יש לה מלאכה, אבל אם אינה בעלת מלאכה או שהיה שנת רעבון אינה מוחלת והוא חייב לשלם לה את המזונות (ח"מ).
מי שעזבה את בית בעלה ותובעת שייזון אותה כל זמן שלא נתגרשה ממנו האם חייב במזונותיה? אם יצאה מחמת שם רע, כלומר שהיא טוענת שהוא גר במקום שיצא עליה שם רע אם תדור עמו שם, חייב לזונה בבית אביה אם היא תובעת, ואם לא תבעה אינו חייב לזונה למפרע עד שעת התביעה(שו"ע מריטב"א ). ואם הלכה מביתו מחמת מריבה שהיה ביניהם ואינה מורדת ממנו מתשמיש שהיא מסכימה לבוא בשעת עונה, יש אומרים שאם המניעה לגור עמו מגיעה ממנה הרי הוא פטור מלזונה כל זמן שיצאה מביתו, אם המניעה מצידו הרי הוא חייב לזונה ואם לוותה הרי הוא חייב לשלם הלוואותיה (רמ"א ממרדכי וריטב"א). ויש אומרים שאף שאינה מורדת מתשמיש מכל מקום אינו חייב לזונה שהרי היא משועבדת לו לעמוד כל שעה לפניו ולשמשו ולאכול עמו על שולחנו ואם הלכה ממנו אינו חייב לזונה אפילו לפי ברכת הבית(ח"מ).
אשה שאביה היה עני ולבשה בגדים פשוטים ובעלה עשיר האם צריך ליתן לה בגדים יקרים יותר?- אם הוא עשיר צריך להלביש אותה לפי עשרו (שו"ע מגמרא כתובות סד:). ואף שהיה אביה עני היא עולה עימו וחייב ליתן לה לפי עשרו, ואפילו אם הוא ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב כופין אות על כך (ח"מ).
סימן עא | מזונות ילדים
האם האב חייב לזון את בניו? עד גיל שש חייב מדרבנן לזונם (שו"ע מגמרא כתובות סה). ואפילו אם אינו עשיר(ב"ש וט"ז). ואפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אימם כלומר ירושה מהסבא (שו"ע ממהר"ם מרוטנבורג). ואם אינו זן אותם יורדים לנכסיו (ח"מ). ואם מתה אימם יש אומרים שחייב לזון אותם (ב"ש מרא"ש ופסק כדבריו). ויש חולקים (ר"ן). ואף שאמרנו באשה שצריך לזון אותה לפי עשרו והיינו שעולה עמו במזונות בניו אינו חייב אלא כדי מזונות פשוטים כמבואר לעיל בעני (ב"ש). ויש מי שתלה זאת במחלוקת רא"ש ור"ן (ח"מ). וחיוב זה אינו אלא על האב עצמו אבל אם מת אין האחים מחוייבים לזון את הקטנים אלא חולקים את הירושה שווה בשווה(ב"ש). וכל זה עד גיל שש, אבל אחר שבאו לגיל שש אין כאן חיוב מדרבנן אלא מצוה מדרבנן לזון אותם עד שיגדלו דהיינו גיל 13 (שו"ע). ודווקא אם אין להם נכסים משלהם ,אבל אם נפלו להם נכסים מבית אבי אימם אינו מצווה לזונם מעל גיל שש (ב"ש וב"ח). ואם אינו רוצה לזונם גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. ואם אחר גם לא רוצה לזון אותם מכריזין עליו בצבור ואומרים לפלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון את בניו והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו (שו"ע ). ומכל מקום אין כופין אותו לזונם. ודוקא אם אינו אמוד(עשיר), אבל אם הוא אמוד שיש לו ממון מספיק לתת לצדקה כפי מזונותיהם מוציאין ממנו בעל כרחו משום צדקה וזנים אותם עד שיגדלו. ויורדים לנכסיו לגבות דוקא בפניו (ב"ש). ויש שהקשו למה אחר שיגדלו אינו מחוייב לזונם מדין צדקה, ותירצו שיכול להיות שאחר שהם גדולים מסתמא יכולים לפרנס את עצמם . ויש מי שאומר שאחר שיגדלו הרי הוא מחוייב לזונם ככל שאר קרובים, וקודם שיגדלו מחוייב לזונם מדין צדקה יותר משאר קרובים (ב"ש).
סימן עז | מורד/מורדת
מי נחשב למורד או מורדת ? -יש אומרים שאין מורד אלא אם מרד מתשמיש, המורד ממזונות נקרא מורד כמו מורד מתשמיש ומוסיפים לה על כתובתה כמו שיתבאר(רא"ש וטור).י"א שבמורד ממזונות אין דין מורד להוסיף על הכתובה, אלא זה מחלוקת אם כופים לגרשה או שכופים לזון אותה.ויש אומרים שגם מוגדר כמורד.
ענישת מורד/ת-כשהאיש מורד מוסיפים לה כל שבוע ג' דינרים על כתובתה חצי דינר ליום :) כמובן יש לבדוק בזמנים של היום מה ערך דינר (שו"ע ממשנה כתובות סג), מה שאין כן במורדת שפוחתים לה דינר ליום (ב"ש מגמרא). ואין נותנים לה את הג' דינרים מיד אלא הרי זה נוסף לה על כתובתה וכשתקבל את הכתובה יוסיפו לה את זה לחשבון (ב"ש מר"ן). ואף שכתובתה הולכת ונוספת, מכל מקום כל שמונע ממנה עונה(יחסי אישות) הרי הוא עובר בלאו דלא יגרע (שו"ע מרמב"ם). ואין כופין אותו לשמש שהרי זה אסור דכתיב בלא דעת נפש לא טוב שצריכים דעתו ודעתה, וגם אם שימש על ידי כפיה עדיין דין מורד עליו (ב"ש).
מה הדין מורד אם היא רוצה להתגרש מיד?
כופים אותו מיד לגרשה ולתת לה כתובה(שו"ע מרמב"ם).
מבקש לגרש מיד (לפי חרם דרבינו גרשום)
מורד שרוצה לגרשה מיד והעיכוב מגיע מצד האישה האם מוסיפים לה על כתובתה?
בזמן שיכול לגרשה בעל כרחה אין מוסיפין לה על כתובתה כל שהעיכוב בא מצדה (רמ"א משלטי גיבורים). ובזמן הזה שאינו יכול לגרשה בעל כרחה מדין חדר"ג, יש אומרים שמחוייב להוסיף לה ג' דינרים לכל שבוע, שזה היה בכלל גזירת רבינו גרשום שבאופן זה יוסיף לה על כתובתה )ח"מ(. ויש אומרים שאין מוסיפים לה על כתובתה אף בזמן הזה(ב"ח ב"ש נודע ביהודה).
מורד שרוצה לגרשה והיא אינה רוצה האם חייב לה מזונות וכסות?
דעת רוב הפוסקים שחייב במזונותיה כל זמן אינה מגרשה, ואףשאינה יכול לגרשה מחמת חדר"ג בעל כרחה מכל מקום חייב במזונותיה (ח"מ ב"ש חכם צבי בשמים ראש). ויש אומרים שפטור ממזונותיה ומכסותה מחמת שהוא אנוס מה שאינו מגרש(ב"ח ממהר"א מזרחי). יש אומרים שאינו יכול לומר קים לי כדעת המהר"א מזרחי שהרי הוא יחידי נגד כל הפוסקים (בית מאיר). ויש אומרים שיכול לומר קים לי כמהר"א מזרחי והוא פטור מליתן לה מזונות (מהר"א ששון). ואם הוא אומר שהייא מאוסה עליו ומשום כך מורד בה מתשמיש ויש לו טעם מבורר ואמיתי, אף שאינו יכול לגרשה בעל כרחה מכל מקום כולי עלמא מודים שאין חייב לזונה עד שתקבל את הגט (ישועות יעקב).וכן אם הוא טוען שהיא עוברת על דת ואין לו עדות ברורה בכך אלא רגלים לדבר כלומר עדים או ריכולים שעוברת על דת , יכול למנוע ממנה שאר וכסות, ויש לסמוך בזה על דעת (המהר"א מזרחי והמהרא"ש).
מורדת כדי לצער את בעלה-אישה שמורדת בבעלה מתשמיש ואמרת בכוונה לצער אותו שולחים לה שליח שמזהיר אותה שכתובתה בסכנה , ואחר כך מכריזים עליה בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומרים פלונית מרדה על בעלה(שו"ע מרמב"ם מגמרא כתובות סג:). יש אומרים שמכריזים כן כל יום ארבעה שבועות האחד אחרי השני (שו"ע מרמב"ם). ויש אומרים שאין צריך להכריז בכל יום אלא ארבע שבתות ברצף(רמ"א מר"ן וכן עיקר). ואחר כך שולחים לה פעם שנית אם היא עומדת במרדה הפסידה כתובתה,
ומכאן ואילך יש לה דין מורדת כל זה שאמרה לצער אותו ( בעינא ליה ומצערנא ליה )אבל אם אמרה מאוס הוא עלי אין מכריזים עליה שמסתמא אין לה כתובה, שבדרך כלל התובעת גט מוותרת על הכתובה .
מורדת שנמאס לה מבעלה -אישה שמונעת תשמיש מבעלה בגלל שמאוס הוא עליה נקראת מורדת,כששואלים אותה מפני מה מרדה בו, ואם אמרה נמאס עליי ואיני יכולה להבעל לו , יש אומרים שכופים את בעלה לגרשה (רשב"ם ורמב"ם). ויש אומרים (מהפוסקים)שאם רצה הבעל מגרשה. ומכל מקום אין לה כתובה ). ונוהגין כרוב הפוסקים הראשונים , ואם נשאת לאיש אחר בגט שהוציאו מהבעל בכפיה מחמת מרידה זו אז גרושה (ח"מ). ויש אומרים שדוקא שמבקשת גט בלא כתובה, אבל אם אומרת תנו לי גט וכתובתי עמו אנו חוששין שמא עיניה נתנה באחר ויש לה דין מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה שמכריזים עליה (רמ"א).
מה עושים עם נכסי צאן ברזל ונכסי מילוג שלה כשהוא מגרשה?-נכסי מילוג (אגב נכסי מילוג זה רכוש האישה לפני החתונה שלא רשומים בכתובה אך הבעל נהנה מהפירות שלהם כל זמן שהם יחד נשואין ) אז אם קיימים אינה צריכה לתפוס אותם וכל הפוסקים מסכימים שזה של האישה ואפילו הם בידו מוציאין ממנו ונותנים לה. ונכסי צאן ברזל (אגב אלו נכסים של האישה לפני הנישואין אך הם נרשמו בכתובה והבעל אחראי עלהם וגם נהנה מהפירות שלהם ואם חלילה מתגרשים הוא צריך להחזיר בשווה ערך שקיים בזמן הגירושין במילים ברורות הוא חייב להחזיר לפי שוויים כיום ) אז אם קיימים כאלו נכסים ואם מורדת , יש אומרים שנותנים לה ואינה צריכה תפיסה כלל (שו"ע מרמב"ם ב"ש מר"ן). ויש אומרים שאינה מקבלת נכסי צאן ברזל אלא אם כן תפסה כלומר מה שאצלה רק נשאר אצלה (ב"ש מרמב"ן ורשב"א). ויש אומרים שקרקעות של צאן ברזל אינה צריכה לתפוס כנכסי מילוג, ומטלטלין של צאן ברזל צריכה לתפוס ומהני תפיסה (ב"ש מרא"ש). ויש אומרים שאף נכסי מילוג אינה נוטלת אלא מה שתפסה (רמ"א בי"א מר"ן בדעת הרשב"א, והפוסקים הקשו שלא מצאו דעה זו). ויש אומרים שכל הנ"ל הוא באופן שלא נתנה אמתלא(סיבה מוצדקת) לדבריה במה שאמרה שהוא מאוס עליה, אבל בנותנת אמתלא לדבריה כגון שאומרת שאינו הולך בדרך ישרה או שמכל ממונו וכיוצא באלו, אין דנים אותה כדין מורדת אלא כדין הגאונים ונקרא "דינא דמתיבתא" שהבעל צריך להחזיר כל מה שהכניסה לו בנדונייתה, והיינו נכסי מילוג אם הם קיימים שלה הם ולוקחת אותם ואם נאבדו אין לו עליה אחריות ככל נכסי מילוג, ונכסי צאן ברזל אם ראויין עדיין למעין מלאכתן הראשונה נוטלת כמות שהם משום שבח בית אביה,ואם אינם ראויים למלאכתם הראשונה וכל שכן אם אבדו או נגנבו הבעל משלם כמו שקיבל עליו בשעת הנישואין וככל פעם שמגרשה(רמ"א מרי"ף ומהר"ם מרושטנבורג). מה שנתן לה או כתב לה היא אינה לוקחת ואפילו תפסה רכוש וזה מתנה ממנו מוציאים ממנה(רמ"א ממרדכי).מעות (כסף)נדונייתה נחשבים כשלה ומוציאין מבעל ונותנים לה (ב"ש).
סימן צ | ירושות ונכסים
האם בעל יורש את אשתו בדברים שהיו ראויים(עתידיים) ליפול לה בירושה בשעה שנפטרה?- אין הבעל יורש בראוי (בעתיד רכושה כגון חסכון שהיה לה לפני הנישואין )כבמוחזק (בפועל), וכיון שכן אם מתה אשתו בחיי אביה ואחר כך מת אביה ולא היה לו בנים אינו יורש את אשתו אלא בניה או אחיה יורשים אותה (שו"ע מגמרא ב"ב קיג).
האם הבעל יורש הלוואות שהיו על אחרים או פקדונות שלה שהיו אצל אחרים?- פקדונות שהיו לה ביד אחרים הוא יורש לפי שכל היכא דאיתא ברשותא דמרי איתא (ב"ח וח"מ). והלואות דעת רוב הפוסקים שאינו יורש משום שהוא ראוי לבוא ועדיין לא בא, בין הלואות שבאו אליה משנשאת כגון שמתו מורישיה והשאירו לה בירושה הלואות שיש להם על אחרים (שו"ע מר"ח וכו'), ובין הלואות שהיו לה ממה שהיא עצמה הלותה לאחרים קודם שנשאת (שו"ע מרא"ש), ואפילו אם כבר הגיע זמן הפרעון של השטרות, ואפילו הכניסה לו את השטרות הללו בנדונייתה (פת"ש מחוות יאיר), אין זה מועיל לירש את החוב שאין זה אלא ראוי ואין הבעל יורש בראוי כבמוחזק (שו"ע מר"ח רב אחי גאון רא"ש ר"ן נ"י ועוד הרבה פוסקים). ויש אומרים שנקרא מוחזק בהלואות שיש לה על אחרים ויורשם (ב"ש מר"י מיגאש). ולא קיימא לן כדעה זו ואפילו אם תפס אינו יכול לומר קים לי כר"י מיגאש לפי שהוא דעה יחידאה (ב"ש).
הלותה האשה לבעלה מעות(כסף) קודם נישואים ואחר כך נישאת לו ומתה קודם שגבתה החוב, האם נחשב ראוי או מוחזק?- יש אומרים שהרי זה ספק אם זה ראוי או מוחזק כיון שהמעות ביד הבעל הרי הוא מוחזק בהם, או כיון שהוא בא לירש מכח האשה והרי זה ראוי גביה אינו יורש אותה, וכעין זה אמרו לגבי ירושת חלק בכורה שהוא ספק ויורש חצי חלק בכורה, הוא הדין כאן יורש הבעל חצי אותו החוב (ח"מ מרשב"א). ויש אומרים שהבעל יורש מלווה זה כולה, ואינו דומה לבכור לפי שבבכור כתוב בכל אשר ימצא לאב ואין זה מצוי אצל האב, מה שאין כאן אינו יורש מה שהוא ראוי לבוא וזה הרי כבר בידו ואינו ראוי (ח"מ). ויש אומרים שהבעל יורש חוב זה, אלא אם כן כתב לה על החוב הזה דין ודברי אין לי עליהם, ואז יורש החצי כדין בכור (ב"ש בדעת הרשב"א).
בעל שמרד באשתו שכופין אותו לגרשה ומתה האם יורשה?- יש אומרים שיורש אותה (ב"ש וח"מ בדעת הרי"ף והרא"ש). ויש אומרים שאינו יורש אותה (שלטי הגיבורים ודעת הדרכי משה בדעת הרי"ף והרא"ש).
מי שכופין אותו לגרש את אשתו ואינו מורד בה ומתה האם יורשה?- יורש אותה (רמ"א מרי"ף ורא"ש).
אשה שכתבה קודם נישואין כל נכסיה לאחר, האם הבעל אוכל פירות בחייה? והאם יורשה אם מתה בחייו?- אף שאם ימות הבעל או יגרשנה תהיה המתנה בטילה, שהרי לא נתנה מתנה זו אלא כדי להבריח הנכסים מבעלה שהרי לא שיירה לעצמה כלום, מכל מקום אין הבעל אוכל פירות בחייה ואינו יורשה שהרי נתנה אותם לאחר והרי הם של מקבל המתנה אם תמות בחיי בעלה, וכן הוא אוכל פירות קרקעות אלו בחייה (שו"ע מרמב"ם מגמרא כתובות עח:). ויש אומרים שאין המקבל אוכל פירות בחייה ואינו יורשה, ומכל מקום אין הבעל יורשה ואינו אוכל פירות בחייה שהרי הם כנכסים שאין ידועים לו (ב"ש משלטי הגיבורים). ואם מת בעלה ואחר כך מתה היא ולא הספיקה לחזור בה מהנתינה יחזרו הנכסים ליורשיה, דאומדנא דמוכח הוא שלא היה בדעתה ליתן לו את הנכסים במתנה אלא להבריח מבעלה עשתה כן ולא על דעת שאם ימות בעלה בחייה ישארו הנכסים ביד המקבל (ב"ש מרא"ש). ויכולה האשה כל ימי חיי הבעל לחזור מהמתנה שנתנה לאחרים ולמכור לאחרים את אכילת הפירות והירושה באם תמות, ודוקא אם לא ידע הבעל שחזרה בה מנתיתה שנתנה קודם הנישואין, אבל אם ידע שחזרה בה הרי זה מיד נעשה כנכסי מילוג, ודינה כאשה שמוכרת נכסי מילוג שהבעל מוציא מיד הלקוחות, ופירות מיד יכול להוציא וגוף הקרקע נחלקו בו הראשונים אם רק אחר מיתתה יכול להוציא מהלקוחות או גם בחייה (ב"ש). ודוקא שכתבה כל נכסיה ולא שיירה לעצמה כלום, אבל אם שיירה לעצמה מתנתה מתנה גמורה ואינה יכולה לומר להבריח מבעלי כתבתי מתנה זו, ונחלקו הפוסקים מה הכוונה שיירה לעצמה שאינה יכולה לומר להבריח מבעלי נתכוונתי, יש אומרים שהוא דוקא אם שיירה כשיעור פרנסה (טור). ויש אומרים שאפילו שיירה משהו אינה יכולה לומר להבריח נתכוונתי (ח"מ מרי"ף וכן נראה דעת השו"ע). ואם שיירה ובאים עדים ואומרים שאמרה בפירוש קודם כתיבת השטר שהיא עושה כן כדי להבריח הנכסים מבעלה, אם כתב ידיה יוצא ממקום אחר שאין אנו צריכים אותם לקיום חתימותיהם, אינם נאמנים להרע בעל פה מה שכתבו בשטר (ב"ש מרא"ש).
מה הדין אשה שמכרה נכסי צאן ברזל אחר נישואיה?- אם אין הבעל מרוצה ממכירה זו אין מכירתה כלום (שו"ע מרש"י מברייתא יבמות סו:), שהרי הנכסים בחזקת בעלה ואפילו גוף הקרקע יכול להוציא מהם לכו"ע )ב"ש(. וכן אם מכרה הנכסים לבעלה אין מכירתה כלום )שו"ע משם(, שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי )ב"ש(. ואם מכרה ואחר כך הסכים הבעל למכירתה מכירתה קיימת )ח"מ(. ואם היא רוצה לחזור מהמכירה והבעל אינו רוצה לחזור אינה יכולה לבטל את המכירה )פרישה(, והטעם משום שחז"ל עשו את הקרקעות האלו ברשות הבעל בתקנה לטובתה ואם היא אינה רוצה את התקנה ומכרה את הנכסים לא תקנו והיא הפסידה לעצמה (ב"ש).
האם יכול הבעל למכור או למשכן מטלטלין של צאן ברזל?- אינו רשאי משום שבח בית אביה (שו"ע מגמרא יבמות סו:). ואם מכר או משכן, יש אומרים שמה שעשה עשוי (שו"ע מרמב"ם), שהרי הוא יכול לבלותן בתשמיש והם עומדים לכך על כן ממכרו ממכר מה שאין כן בקרקע שאין עומד לבלות משום כך אמרנו לעיל שאין מכירתו מכירה )ח"מ וב"ש, ועייש שהקשו שלפי טעם זה אף במכר מטלטלין של נכסי מילוג היה צריך להיות הדין שתהיה מכירתו מכירה(. ויש אומרים שהמכירה בטילה )רמ"א בי"א מרשב"א רמב"ן וריב"ש(. ואפילו אם מכר לפרנסת הבית ואף היא עצמה נהנית מהמעות יכולל לערער על המכירה (ב"ש).
אלמנה שתובעת כתובתה בית דין באיזה אופן הפסידה מזונות ובאיזה אופנים לא הפסידה מזונות?- אלמנה שהגישה תביעה בבית דין לקבל כתובה נמצא שרוצה להנשא לאחרים ואינה יודבת אלמנה לכבוד בעלה המנוח ואם כן אין לה יותר מזונות שלא התחייב לה מזונות אלא כל זמן מיגר ימי ארמלותך )שו"ע מגמרא כתובות נד.(. אבל אם אמרה שרוצה לתבוע ועדיין לא תבעה לא הפסידה כתובתה )רמ"א מטור(. ודוקא אם תבעה בבית דין מומחים )ב"ח(. ויש אומרים שדוקא אם תבעה כתובה מדעתה, אבל אם היורשים לא נתנו לה מזונות, או שרימו אותה שאמרו לה שפלוני רוצה לישוא אותה וכן תבעה כתותה לא הפסידה מזונותיה )שו"ע בי"א מטור ורא"ש(. ומפסידה מזונות בתביעת הכתובה אפילו אם עדייין לא פרעו לה את הכתובה )שו"ע מטור(. יש אומרים שאף תבעה לא הפסידה מזונות מיום התביעה אלא אם כן שילמו בסוף את הכתובה, אבל אם בסופו של דבר לא שילמו לה את הכתובה מחמת שאינם רוצים לשלם לה או מחמת שאין להם לשלם לה אינה מפסידה כתובתה (ב"ש). ויש חולקים אלא אפילו לא פרעוה מפסידה כתובתה (פת"ש מישועות יעקב וקרבן נתנאל)
חוש"מ א סימן כו | ערכאות של גויים
מה האיסור לדון בערכאות(בתי משפט אזרחיים)או של גויים?- אסור לדון בפני בתי משפט וגם של גויים אפילו שלא במקום הקבוע להם לשפוט, וכן אסור לדון במקום הקבוע להם לשפוט אפילו אם דנים בדיני ישראל. שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ודורשים ולא לפני עובדי כוכבים משמע אפילו לו המפשטים יהיו לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים. וכל הבא לידון לפניהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה (שו"ע). משום שמראה כאילו תורת משה אינה אמת ואין בידה להוציא הדין לאור השמש (נתיבות). אפילו התרצו שני הצדדים לדון בפני ערכאות אסור (שו"ע מרמב"ן). ואפילו במקום שעביד איניש דינא לנפשיה אסור לעשות כן על ידי גויים )סמ"ע(. ודוקא לי רשות מבית דין, אבל אם בא לבית דין וטען שבע"ד אלם בית דין נותנים לו רשות ויכול לתבעו בערכאות (סמ"ע). וכן נהגו לכוף בדיני מסים וארנוניות על ידי גויים (סמ"ע).אחת הסיבות שגם בבתי משפט זה בגלל שרוב החוקים הם חוקי גויים שנכתבו ונלקחו מכל מיני מדינות .
רישום ראיות בערכאות-(החת"ס) פוסק שמותר לרשום ראיות בערכאות כדי שבבוא העת ידונו בדין ישראל למשל צוואה שאפשר להפקיד ברשם הירושות ולשמור כביכול לזמן המתאים ולהוציאה לראייה
באיזה אופן בית דין נותן רשות ללכת לתבוע את החוב בערכאות?- הייתה יד עובדי כוכבים תקיפה ואין בית דין יכול לנדות את מי שלא בא לדון אצלו, והיה בעל דינו אלים ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל ויש לו עדים שאין בעל דינו רוצה לבוא לדון בבית דין ויש לו שטר שבית דין יודע על פיו שחייב לו נותנים לו רשות לתבעו בערכאות של עכו"ם (שו"ע מגמ' ב"ק צב:). ואם אין לו שטר בית דין נותנים לו רשות לכפותו על ידי עכו"ם לבוא לדון בבית דין של ישראלים (אורים, נתיבות המשפט).
|
|
|
