פרק 2חלק 1 ~~~~~~~~ הארו... "את... את..." התנשפתי. בעיניה של קטאי נצץ זיק של ערמומיות וחמידה לכוח ועוצמה. המבט הפחיד אותי, ונאלצתי לעצום את עיניי, לנער את ראשי ולקוות שזה חלום. כשפחתי את עיניי שוב- הסתבר לי שזה לא היה חלום. בכלל לא. "את..."התנשפתי. לא הצלחתי לגמור את המשפט. "קוסמת..." השלימה אותי קטאי בנימה מוקסמת. "אני לא יודעת איך עשיתי את זה, אבל אני יודעת שאני זו שעשתה את זה. קשה לתאר את זה, אבל אני יודעת. זו הייתי אני." אמרה. "לעזאזל..." השבתי בלחישה חרישית. "למה לעזאזל? אני הצלתי את החיים שלך, הארו. הקסם שלי הציל את החיים שלך." אמרה ביריאה. ידעתי מה היא חושבת. אני כבר לא יותר טוב ממנה. אני כבר לא יכול לעצבן אותה ולצפות שתתעלם ותתמודד לבד. לא. עכשיו היינו שווים. או יותר גרוע- אני ירדתי למטה בשרשרת המזון המשפחתית. עכשיו אני מקום שלישי...
סם... מעולם לא יצא לי לטעום ארנבת... אבל עכשיו, כשאני טועם אחת- זה פשוט נהדר! החצי השני שלי מרגיש רע עם זה, אבל אני בטוח שעכשיו הוא סולח לי ומסכים איתי שלצוד זה כיף ומשביע ביחד. הוא חייב להסכים! משום מה הוא מתגעגע לקטאי ולבן האנוש השני. הרגשתי אנרגיה מוזרה נודפת מכיוון בני האנוש. לא מוזרה... מוכרת. כולי מכיר אותה. אפילו החצי השני שלי. התחושה הזו מזהירה אותי מפני סכנות- פחד ורצון עז להשיג משהו נודפים מכיוונם. מישהו עומד להיפגע... לברוח...? או שמא אני צריך לעזור להם..?
הארו... קטאי הפחידה אותי כל כך- שלא הייתה לי בעיה עכשיו לדמיין אותה נועלת את אחיזתה בצוואי וגוררת את גבי במעלה גזע העז- כשעל פניה חיוך מרוצה עד מאוד- מרושע. שלפתי את הסכין שלי בצורה אינסטנקטיבית. הכל התפוגג. מבטה המפחיד של קטאי נעלם- ואיתו גם הפחד שלי. מצאתי את עצמי מאיים עליה. עם סכין. שנינו היינו מבולבלים עכשיו. "מה עובר עלינו?" לחשה אחותי בתדהמה, ואני מיהרתי להחזיר את הסכין לנדנו כאילו דבר לא קרה. "אין לי מושג." הודיתי והבטתי בידיי הרועדות מעט. הן אף פעם לא רועדות. "היי... איפה סם?" שאלה לפתע קטאי ואני הבטתי מסביבי. סם לא היה שם. הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה...
