פרק 1חלק 2 ~~~~~~~~ הארו... הכל קרה מהר מידיי. זה לא היה ברור כל כך. לא היה ברור בכלל. אני זוכר רק שהיה שקט ושכל חיי חלפו על פני; כל הרגעים המשמחים, העצובים, הכואבים והמרגשים שלי בחיים. היה שקט. נחתתי על משטח רך להפליא- מעוור מרוב בהלה, והשקט שהיה סביבי היה מעורר בחילה. הוא היה מפחיד יותר מאשר היה אם קטאי הייתה צורחת. המשטח נעלם כלא היה, וקטאי הופיעה- רוכנת מעליי ודמעות בעיניה. 'סם'. אמרו שפתיה, אך קול לא יצא משם. היא ניערה אותי והניחה את ראשה על ליבי. היא הייתה מטושטשת... והיה שקט... ואז הכל נהיה שחור...
קטאי... "בבקשה תגיד לי שאתה חי. בבקשה תקום. בבקשה תחיה. אל תעזוב אותי. קום. פקח עיניים. קום." לחשתי בזמן ששפכתי על פניו של הארו מים, הכנסתי בעדינות אל פיו חתיכת פרי והבטתי בהקלה בלסת שלו עולה מעלה ומטה- מתוך אינסטינקט של אכילה. ידיי זהרו בגוון כחול- אפרפר, ויכולתי לעבוד ביתר קלות. לא היה לי מושג למה או איך. רק ידעתי שמה שחשוב עכשיו זה להעיר אותו... להעיר את הארו...
סם... הרחתי את ריח הפחד הרב נודף מקטאי. זה היה מבהיל, אבל לא פחדתי משום מה. זה נראה לי רגיל לחלוטין. הארו הדיף את ריחו הרגיל, רק בצורה הרבה יותר עדינה ושקטה. הוא חי, אז למה היא כל כך מבוהלת. ידיה זהרו. גם זה נראה לי נורמאלי. דחפתי את ראשי את צווארו של הארו, אבל קטאי רק הדפה אותי לאחור. ליקקתי את ראשו במחווה של הערכה, אבל היא רק הרחיקה אותי. למה? למה היא לא מניחה לי לעזור?...
קטאי... "פקחת עיניים סופסוף! איך אתה מרגיש? תגיד משהו!" הדחקתי בהארו. הוא שכב על האדמה המרוצפת בעלים יבשים, עיניו פקוחות למחצה והוא נראה כמו מת, חוץ מבטנו שעלתה מעלה-מטה כשנשם. הוא נהם נהימה עדינה ולא ברורה, ובתגופה קפאתי על מקומי. סם ליקק את לחייו, ובפעם המי- יודע- כמה הדפתי אותו מעל הארו. שיניח לו כבר. הארו נהם עוד משהו והתחיל למצמץ. "תגיד משהו... בבקשה...."
הארו... חושך. זוהר אפור- כחלחל קל, רטיבות מחושפשת על הלחי. שאיפה- נשיפה. "לקום." רציתי לומר, אבל המילים לא יצאו. מצמצתי. "לקום." הרגשתי משותק כשהמילים נתקעו בגרוני. קטאי הביטה בי, מבוהלת, ושפכה עליי עוד קצת מים. אצבעותיי עקצצו. ניסיתי להזיז אותן, והרגשתי את האדמה הרכה מתחתיי. בקושי. שאיפה- נשיפה. ניסיתי להדוף את עצמי למעלה ולעבור לישיבה, אבל הייתי חלש מידיי. חלש. מעולם לא הרגשתי חולשה כמו שהרגשתי אותה עכשיו. הרגשתי פגיע, שברירי. אני עומד למות, אמרתי לעצמי. אני עומד למות...
