פרק 8חלק 3 ~~~~~~~~ קטאי.... "זהו. סיימתי.." אמרתי והזדקפתי. התרחקתי שני צעדים מסם ובחנתי את העבודה שלי. "מושלם!" אמרתי בעידוד. הארו, שבינתיים סרק את השטח הסתובב ומייד פער את פיו- שממנו יצאה רק נשיפה קטועה ובעקבותיה אדי קור. "כמובן שאי היה אפשר לצבוע לו את הבטן ואת העיניים. נצטרך להסתפק בזה" הרהרתי. "אתה חושב שזה טוב?" שאלתי. "טוב?!" צווח הארו. "זה מעולה! זה..זה... מושלם!" קרא. "ממתי את כל כך טובה באומנות?!" שאל. "טוב.. קראתי על שיטת הציור של וואן גוך, דה ווינצ'י ו-" "בסדר, בסדר! זו הייתה שאלה רטורית" קטע אותי אחי בחיוך משועמם. זנבו של סם נע מצד לצד בפראות, ולפתע הוא הרים את ראשו ויילל יללה ארוכה לעבר השמש הדועכת. לאחר זמן לא רב הצטרפו אליו שני חבריו...
הארו.... "טוב... אנחנו צריכים להסתיר את הצבע שעל השלג" אמרתי וכבר ניגשתי לעבודה- חפרתי בור עמוק כל כך שהגיע עשרה סנטימטרים מתחת לאדמה. הנחתי את פיסות השלג הצבועות בתוך הבור וכיסיתי אותו בחזרה- מטשטש ראיות. "לא יכולת פשוט להפוך את השלג?" שאלה קטאי. הבטתי בה במבט רציני. "את יודעת כמה זה מסוכן. אם הם יגלו שצבענו אותו..." אמרתי והעברתי את אצבעי על גרוני- סימן של מוות. קטאי רק משכה בכתפיה. "בכל מקרה- האנשים היו חסרי תועלת לחלוטין. שחררתי את מיתרי הקול שלהם אבל הם לא הוציאו הגה- רק נשמו עמוק... לקחתי את הסכין של הבחור ההוא. תפסתי אותם בדיוק כשניסו להשתחרר- אז מצאתי ענף דק וגמיש ודאגתי להדק יותר את הקשירה של ידיהם. את השוט שחררתי, ותיקנתי את החלק החתוך..." אמרתי. "הם לבנים כאילו עוד רגע יהפכו לגוש קרח, אז כדאי שנטפל בזה...-" "למה את רוצה שישארו חיים? הם נגדנו, קטאי. הם הפכו את סם לזאב!"קטעתי אותה ואמרתי לאט- שתבין מה קורה כאן. האמת, שזה היה גם סוג של הסבר למעני. כל הקטע של העולם המקביל הזה נראה לי עד עכשיו כמו חלום בלהות. חלום בלהות אחד ארוך ומייגע. אבל בתגובה היא רק משכה בכתפיה שוב ופנתה לסם....
קטאי... "תראה- אתה נראה עכשיו שונה לגמרי, אבל אם מישהו יסתכל עליך מקרוב הוא ידע שזה אתה" אמרתי במשיכת כתפיים והתיישבתי לידו. הוא הביט הרחק אל האופק במעלה ההר- בוהה בצבעים המהפנטים שקישטו את פסגתו. "אם הם השאירו אצלם פיסת בד ממך- בטח כלבים יזהו את הריח שלך ויעלו עליך" הוספתי. הוא הפנה את מבטו אליי כאומר 'עשית עבודה נפלאה. אף אחד לא יגלה אותי.' משכתי בכתפיי בתגובה. "ויש עוד משהו. שני האנשים שעקבו אחרינו ראו אותי ואת הארו. הם בטח יעשו אחד ועוד אחד ויגלו שאתה איתנו אז...אני חוששת ש...-" סם ייבב כשהבין לאן אני חותרת. "אני מצטערת פשוט..." הוא הרכין את ראשו והניח אותו על ברכי. "בסדר..." נכנעתי וליטפתי את ראשו. "לא נעזוב אותך עד שנמצא הֵסְדֶר טוב יותר" אמרתי והבטתי על השמיים הצבעוניים...
