פרק 8חלק 1 ~~~~~~~~ קטאי... "בסדר, דיי עם הדרמות..." מלמלתי והתנתקתי מאחי. "בוא נחזור לעניינינו." אמרתי ברצינות. סם התקרב אלינו במבט מושפל. כשהגיע אלינו הרים אלינו את מבטו. "ציפיתי שתבכה מרוב דרמה" הרים אחי את גבתו וחייך. "אין לו אפשרות. לבעלי חיים אין דמעות חוץ מהנוזלים בזגוגית העין" אמרתי בהיסח הדעת. "שקט." הגיב אחי באותו מבט של 'אני יודע שאת יודעת יותר ממני... -_-'. "תקשיב- יש לי רעיון איך להסוות אותו, אבל אני לא יודעת איך לעשות או אם הוא יצליח בכלל." אמרתי "אני מקשיב" אמר אחי בסקרנות והרים את גבתו, כנראה חושב לעצמו מה צץ עכשיו במוח המעוות שלי. "דבר ראשון- ניפטר מהעגילים האלה, שדרך אגב- הייתי שמחה להשיג כאלה לעצמי" פתחתי. אחי הנהן בהסכמה. "אבל זה לא מספיק" אמר. "אני יודעת. לא סיימתי. הדבר השני שחשבתי לעשות הוא לצבוע לו את הפרווה בצבע אחר" אמרתי. אחי הנהן שוב- כשידו מעסה את סנטרו- כרגיל כשחשב. "איך?" שאל. "זו הבעיה, גאון" מלמלתי. "אני יכולה ליצור תרכובת של צבע אדום בעזרת אדמה, שלג, מיכל ספריי ו..-" קטעתי את עצמי כשראיתי את אחי מטיל את ראשו לאחור כשעיניו עצומות, ועושה את עצמו נוחר. "-בקיצור..." אמרתי בהרמת גבה ושילוב ידיים. ".אני אדאג לזה." אמרתי. "אתה תדאג להחביא את סם עד אז." אמרתי. "או! עכשיו את מדברת לעניין!" אמר אחי. "כמה זמן זה ייקח לך?" שאל. "זה תלוי. עוד כמה זמן אתה עוד עומד לחקור אותי?"
הארו... "טוב. כדי שלא נשתעמם למוות- הכנתי לנו פעילות" אמרתי אחרי שהתרחקנו קצת מקטאי לכיוון מעלה ההר, ולאחר שסרקתי את כל השטח למרחק 3 קילומטרים לכל צד. עכשיו התמקמנו בקרחת יער- מקום שלקטאי לא יהיה קשה למצוא אותנו בו. קטאי הלכה לתחקר את האנשים ולקחת לאיש ה'משועמם' את הסכין כדי שלא יחשוב אפילו על לנסות לחתוך את השוט שחיבר בניהם. לא היה לי מושג מה היא הולכת לעשות בהם- אבל כמו שאני מכיר את אחותי, זה בטח לא יהיה נחמד... סם נראה אומלל ותשוש. "תקשיב, גבר. אם אתה רוצה לשרוד- אתה חייב לקחת את עצמך בידיים!" אמרתי. סם הרים אליי מבט והרים את כפתו. "אני יודע- אין לך ידיים, אבל הבנת למה התכוונתי!!!" אמרתי- מיואש. "אבל עכשיו ברצינות. אני הולך להפוך אותך לאחד משלנו." אמרתי. "אלא אם כן אתה רוצה לחזור להיות לבד?" שאלתי בהרמת גבה ושילוב זרועות. סם נשם נשימה ארוכה ונראה דרוך ומוכן. "ככה חשבתי. אוקיי. ריצה." פתחתי. "ברור לי שאתה יכול לרוץ עכשיו 12 קילומטרים בלי בעיה. אני רוצה לעבוד על הזריזות שלך" אמרתי. סם פער את פיו וחשף ארבעה ניבים ועשרות שיניים חדות, כנראה הדרך שלו לחייך. לא מראה מלבב. "אחי- טו מאץ' אינפורמיישן! (יותר מידיי מידע- תירגום חופשי )" אמרתי וחסמתי את עיניי בידיי- כמו מנסה להרחיק אותו ממני. הארו מייד סגר את פיו ונשם שוב עמוק. הורדתי את ידיי והשוויתי לעצמי מראה של מאמן כושר. "רוץ מסביב לעץ הזה- תנסה להיות צמוד אליו כמה שאתה יכול" אמרתי. בכוונה לא אמרתי לו כמה פעמים לעשות את זה. רציתי לראות עד כמה הבחור שאני עובד איתו נחוש. סם לא חיכה רגע- והתחיל לרוץ במהירות סביב העץ- במרחק חצי מטר ממנו- ואחרי עשרים סיבובים הוא לא רק האט את הקצב- אלא גם התנשף כל כך הרבה שלא האמנתי שזה אפשרי. הרבה זמן לא ראיתי מישהו מתנשף ככה. "קח הפסקה" אמרתי מייד. סם לא חיכה לבקשה שנייה. הוא נפל ונחבט בעץ בדרך. בטנו עלתה וירדה במהירות ופרוותו סמרה. התקרבתי אליו והתיישבתי על עקביי. "אחי. אתה ממש מת!" אמרתי והעברתי את ידי בשערי. "קח. אתה צריך את זה." אמרתי והוצאתי פרי אחד מהתיק. למרבה הפתעתי- הוא לא היה רקוב. שום פרי לא היה רקוב. וזה היה מרשים. לסם לקחו שתי דקות לקום כדי לאכול את הפרי.אכלתי גם אני אחד והתרוממתי- משקיף מסביב, שוב בודק שאין שום צרה מסביב. "יש לנו הרבה עבודה, אחי." אמרתי כשסם חזר לנשום כמו זאב נורמאלי. "הרבה מאוד עבודה."
