פרק 7חלק 3 ~~~~~~~~ התעוררנו לקול צעדים. אחי סימן בידו שנשב בשקט, ויצא לסרוק את הסביבה. סם הביט בי בדאגה, והחזרתי לו מבט מעודד. "תירגע, הוא מקצוען" קרצתי לו, והבטתי באחי המתרחק... הארו... *גניחה* "כבר עברנו פה! למה לעשות את זה שוב?! הוא-לא-כאן!" אמר איש- אותו האיש מהפעם הקודמת. עצרתי את נשימתי,והקשבתי לשיחה המרוחקת שקולותיה הלכו וגברו: "הבוס אמר שהוא כאן. אז הוא כאן" ענה האיש השני באדישות, וסרק את השטח בעיניו השחורות משחור. "אין לי כוח לזה. משלמים לנו בכלל?!" אמר האיש הראשון, והאיש השני רק נהם. העפתי אליהם מבט, לבדוק איך הם נראים. צילמתי אותם בעיניי, והתחלתי לשנן כל פרק ופרט בהם. שניהם היו לבושים בבגדים לבנים, ושערם היה לבן. האיש הראשון החזיק בחגורתו שוט, והבעתו הייתה רצינית. עיגוליי עייפות נצבעו תחת עיניו השחורות משחור,שסרקו את השטח באדישות, והוא דידה את דרכו בשלג בשקט, בעוד שהאיש השני לא הפסיק לזוז ולדבר לרגע. פניו נראו צעירות יותר, והוא היה הרבה יותר עירני. הוא החזיק סכין קטנה בידו, ועיניו הבהירות והמשועממות שסרקו את השטח חיפשו אחר הרפתקא.
קטאי... 'זה לא נורא. העובדה שאת לבד עכשיו לא אמורה לשנות כלום. הארו לא נהייה יותר חלש, וגם את לא. מה שחשוב עכשיו הוא לעודד את סם.' אמרתי לעצמי, וליטפתי את פרוותו של סם, תוך כדי שאני מספרת לו על סיפוריי הגבורה שלנו בכדור הארץ, בלחישה. קולות הגברים הלכו וגברו, אבל התעלמתי מהם. המשכתי ללטף את הזאב, שהתחיל לרעוד עכשיו, ואזניו ועיניו לא הפסיקו לזוז לשנייה. כשהגברים היו קרובים מידיי- הפסקתי את סיפוריי, ועצרתי את נשמתי. 'בבקשה שזה ייגמר מהר...'
הארו... הם מתקרבים יותר מידיי למקום מחבואם של קטאי וסם.. הם נכנסים לתוך היער- ממש ליידם. 'לא! עוד שני צעדים הם ימצאו אותם- אי אפשר לפספס!' חשבתי מהר.
קטאי... "אהההההה!" הארו יצא בצעקה מחרישת אזניים ממקום מחבואו. 'מה-הוא-עושה?!' חשבתי באימה, וניסיתי להסתיר את סם כמה שיותר. שני האנשים נפנו להביט בו. 'הם עדיין לא גילו את סם... הם עדיין לא גילו את סם..' הרגעתי את עצמי. הדחף היה לעצום עיניים ולהתפלל, אבל זה היה הדבר הכי מטופש שהייתי יכולה לעשות עכשיו- אז פשוט בהיתי באחי המסתער בעיניים פעורות...
