פרק 7חלק 2 ~~~~~~~~ "אוקיי.... בואו נרכיב את מה שיש לנו ונעשה קצת סדר." אמר הארו. "אתה הלכת ביער, ונגיד שניסית לתפוס פוקימונים, עד שנער אחד ניגש אליך בהתלהבות-מה, והיה לו חיוך שומר סוד על הפנים." פתח הארו, וסם הנהן בחצי הסכמה. "שיהיה. ואז הוא הציע לך עסקה שהיא טובה, אבל לא יותר מידיי טובה" אמר אחי בתקווה. סם נענע בראשו. "היא הייתה יותר מידיי טובה, נכון?" שאל. סם הנהן. "מי לכל הרוחות מסכים לעסקאות יותר מידיי טובות בגלקסיה הזאת?! רק אתה, אני מקווה, כי זה היה ממשטיפשי מצדך!" התיך בו הארו. "דיי, נו! תפסיק! זאת אשמתו שאף אחד לא לימד אותו?!" גוננתי על סם וליטפתי את פרוותו הנעימה ברכות. "הוא לא כמונו, סם. הוא ילד נורמאלי. ילדים נורמאליים לא לומדים את הדברים האלה, זוכר?!" המשכתי ושתקתי, מלטפת את פרוותו העדינה של הזאב הפגוע. אחי מלמל בשקט משהו לא מובן ואז המשיך: "אז אתה הסכמה להצעה היותר- מידיי- טובה של הנער הזה, והכנסת את עצמך לצרות. מה שאני לא מבין- זה איך לכל הרוחות הפכת לזאב?! ומה קרה לנינ.... איך-שלא-קראת-לו שלך?!" שאל הארו. "באמת, מה קרה לנינטיילס?" שאלתי. סם נגע בעדינות עם אפו בתיק של הארו. "הפוקדור שהיה על הקולר שלך? אז הפוקדור הזה אמיתי?" שאלתי. "בסדר, זה מסביר דבר אחד, אבל איך הפכת לזאב?" שאלתי ברכות, ומן הסתם, לא הגיעה תשובה חוץ מיללת עצב ארוכה. ישבנו ככה, שקטים, עד שנרדמנו לבסוף מאירועי היום...
