פרק 7חלק 1 ~~~~~~~~ "ת-תירגע, סם. אלה רק אנחנו...." מלמלתי בפחד ובלעתי רוק בקול. לא הייתה לי בעיה להתעמת עם סתם זאב, אבל זה סם, והוא דומה לדני. אני לא יכולה להרוג את דני. הארו שכב על השלג לידי, וידי הייתה מונחת מול בטנו- לעצור אותו אם יחשוב להתנפל עליו. סם נבח נביחה מעוררת אימה, וחשף את שיניו החדות והמאיימות. פרוותו כחולה, ושיערות גבו בגווני הקרח, כמו קצה זנבו. על שתי אזניו 3 עגילי זהב, לצווארו קולר עם פוקדור מחובר אליו, ולרגליו רצועות ברזל ומשקולת.
"ס-סם, תירגע! מה עובר עליך?!" צווח אחי, מלא ביטחון. סם נהם בעצבנות, וקפץ מהסלע. הוא נחת לידינו. שנינו קפאנו על מקומנו. הוא התיישב על הארץ, והרכין את ראשו- ממשיך לנהום. עברתי באיטיות לישיבה, והעברתי את ידיי בשיער גבו. אחי ניסה לעצור אותי, אך הדפתי אותו מעליי. סם המשיך לנהום, בשקט הפעם, והנהמה הפכה במהרה לגרגור עונג.\
"איך זה קרה לך?!" לחש הארו וסרק את גופו הגדול של סם. סם יילל יללת צער, והעיף ברגלו ענן שלג. "ומה זו המשקולת הזו?" שאלתי, ובדקתי אם אפשר להוציא אותה. זה היה בלתי אפשרי. "צריך להתיך את המתכת" אמרתי בביטחון. הארו הרים את ידיו בכניעה. "את זו שמבינה בדברים האלה" אמר. הנהנתי באי רצון, וחיפשתי פיתרון. כעבור כמה שניות נענעתי בראשי. "אין לנו את מה שדרוש, אבל אוליי הסכין שלך יעזור" אמרתי להארו. הארו וסם קפצו אחורה בתיאום מושלם. סם נבח, והארו התלונן- "היא תיהרס! אני לא מתכוון להקריב אותה!". "תירגע, הארו- היא לא תיהרס כל כך מהר- האמן לי, הריי אני זו שמבינה בדברים האלה, לא?" שאלתי בערמומיות. סם נבך במה שנשמע כמו נהמה מפוחדת, והעביר את מבטו מלא האימה ביני לבין הארו. "תירגע- אנחנו מקצוענים" אמרתי בשילוב ידיים- ניצחון, בזמן שהארו שלף באי חשק מובהק את הסכין מחגורתו. "בואו נגמור עם זה כבר" מלמל בזעף והתקרב לסם במהירות.
"נו, מרגיש יותר טוב?" שאלתי וליטפתי את פרוותו של סם שהייתה לחה משילוב של שלג וזיעה. "כן, תודה שאת שואלת" ענה הארו, ניגב זיעה ממצחו והחזיר את סכינו לנדן. "לא אתה!" צווחתי והמשכתי ללטף את סם. הורדנו את המשקולת, ואת רצועות הברזל מרגליו, וקברנו אותם עמוק באדמה- במקום שהיה תערובת של שלג ואדמה, וכיסינו הכל חזרה. זו לא הייתה עבודה קלה- במיוחד בחושך כמעט מוחלט. (כמעט- הודות לאורות הבלתי פוסקים והצבעוניים שנמרחו על השמיים). את הפוקדור שהיה קשור קולר הכנסנו לתיקו של הארו.
"טוב, יש לי רעיון איך נקבל ממך תשובות" אמר הארו. "אנחנו נשאל שאלות של 'כן' ו- 'לא', ואתה תהנהן או תנענע בראש. אוקיי?" הציע. סם הנהן בלי הרבה רצון. "רעיון טוב" אמרתי בהרמת גבה והבטתי באחי במבט של 'מתי נהיית כל כך חכם??' "היי! גם לספרי פנטזיה יש תועלת!" אמר בהשווצה ושילב את ידיו. "טוב..." התעלמתי ופניתי לסם. "בואו נתחיל. ברחת ליער?" שאלתי. סם הנהן. "כן, אוקיי. אממ... אין לי איך להמשיך..." אמרתי בכניעה. "זוזי, ותני מקום למקצוענים." אמר הארו והדף אותי, ותפס את מקומי מול סם. נהמתי בעצבנות והבטתי בו פועל.
הארו: "מישהו חטף אותך?" שאלתי, מתעלם מהמבטים שקטאי נעצה בי. מבטים לא כל כך מעודדים, אם מותר לי לציין.... סם נענע בראשו לשלילה. "הממ.... פגשת מישהו?" שאלתי. הנהון. "בן אדם?" עוד הנהון. "הוא הציע לך הצעה סופר- אדירה שלא יכולת לסרב לה?" שאלתי במבט ערמומי. סם קם מייד על רגליו והביט בי במבט שכנראה אמר 'איך לכל הרוחות ידעת?!' הבטתי בקטאי בניצחון. "רואה? מקצוענות!" אמרתי בהשווצה אופיינית לי, אבל לפני שקטאי הספיקה לענות- סם יילל בלחץ. הוא הביט בנו ואז במעלה ההר. "מישהו מגיע" לחשתי לקטאי. גם את זה אני יודע מספרי פנטזיה והרפתקאות.
"ההמפ! אתה רואה אותו?!" קול של גבר עצבני נשמע. השתופפנו יותר מתחת לעץ- מתחבאים תוך עצירת נשימה. "לא! אם הייתי רואה הייתי אומר לך לא?!" שאל קול של גבר אחר- עדיין נשמע מאיים, והרבה יותר קרוב. קול חבטה נשמע. "איי!" צווח אותו האיש, ועוד קול חבטה נשמע. נהמה עצבנית. "בוא נמשיך" אמר האיש הראשון, וקול ריסוק שלג נשמע והתרחק. רק כשסם התחיל לנשום שוב- הרבה אחריי שהקולות יצאו מטווח שמיעתי- אני וקטאי חזרנו לנשום. "א-אתה הסכמת לעסקה שאחד מהם הציע לך?!" שאלתי בלחישה- באי אמון מוחלט. חיכיתי לאישור שלו לפני שחנקתי אותו. מי מקשיב לבריונים כאלה?! מי עד כדי כך טיפש?!? אבל סם ניענע בראשו. "הם רק שליחים. נער הציע לו את העסקה" לחשתי בתדהמה. סם הנהן והרכין את ראשו. דמעה אחת מעיניו צנחה על האדמה. ואז עוד אחת. ועוד אחת...
