פרק 6חלק 1 ~~~~~~~~ "אז... את אומרת שהייתה לו מסכה. והיא הייתה ירוקה. והוא עוקב אחרינו." אמר אחי, מחכה לאישור שלי. הנהנתי באי רצון. כשהוא ראה את פניי החיוורות לא הספיקה רק טענה של 'קר לי'. הוא ידע שמשהו קורה ואני לא מספרות לו. הוא רצה לשמוע הכל. לא היה לי איך לברוח. "והוא אמר גם שהוא תמיד מסתכל עלינו?" שאל באי אמון וגבתו הורמה. הוא קם על רגליו הניע את עיניו לצדדים וחרק את שיניו כשהוא נועץ את מבטים באדמה והולך במעגלים קטנים. מדיי פעם מבטינו הצטלבו, והוא המשיך. עד שנעצר לבסוף. "נו?" שאלתי כשפשוט הביט בי בשתיקה. "אני לא יודע. את בטוחה שבאמת ראית אותו? "שאל באי אמון, והביט בי בדאגה. "לא הייתי אומרת לך אם לא הייתי בטוחה" אישרתי "לא יודע, אוליי הסיפור בכלל שונה, וזה הסיפור כיסוי שלך" אמר. "סיפור הכיסוי, ולא. איי פעם שיקרתי לך?!" שאלתי, מעט בעצבנות. לדעת שאחיך התאום לא בוטח בך זה קצת מטריד.... הוא משך בכתפיו. "לא סיפרת לי את זה. אז כן. שיקרת לי. אוליי זו פעם אחת, אבל שיקרת לי" מילותיו הכו בי כמו סופת שלגים. רציתי לבכות, אבל נשמתי עמוק, וקמתי בביטחון. העפתי מבט אחרון נוקב בעיניו, וגררתי את תיקי אחריי- למקום שבו לא ימצא אותי- רחוק למעלה ההר... בינתיים אצל הארו... בעטתי בשלג שהתעופף- קל יותר מחול. 'מה חשבתי לעצמי?! מה אני עושה עכשיו?!' חשבתי. מה לעזאזל באמת חשבתי?? היא שיקרה לי רק פעם אחת וכבר אני מאשים אותה כמו פושעת סדרתית. נכון, זה באמת מה שהיא, אבל היא לא פושעת סדרתית שפושעת כלפיי.... בעטתי שוב ושוב בשלג תוך כדי התקדמות, עד שרגלי פגעה במשהו קשה. הייתי חושב שזה סתם ענף אם זה לא היה משמיע קול מתכתי שהדהד בכל רחבי היער המושלג. התיישבתי מייד על ברכיי- כמו מישהו שמצא אוצר, והתחלתי לחפור... בינתיים אצל קטאי... 'מה לעזאזל הוא חושב לעצמו?! שיקרתי לו רק פעם אחת- ואני כבר הפושעת הסדרתית שלו! יופי!'חשבתי ובעטתי בשלג שהתעופף- קל כאבק. הבטתי אל שמי הלילה המהפנטים, ובהיתי בצבעים המדהימים- כמו מחפשת בהם עצה- רמז לאיך אני ממשיכה מכאן עכשיו. יללת תן הדהד מכיוון היער, והחזירה אותי בבת אחת למציאות. שמתי לב שלחְיִיִ רטובה מעט. בכיתי. כמו מפגרת אני בכיתי. בעטתי בשלג. היללה נשמעה שוב- קרובה יותר. היא נשמעה מוכרת בצורה מפחידה. הטלתי את התיק שלי על גבי ונעצתי את נעליי בשלג- מוכנה למתקפה...
