פרק 5חלק 3 ~~~~~~~~ "מה הסיכוי שנמצא פה פיקאצ'ו?!" צווח הארו. מצאנו כבר זיגזאגון אחד, סטרביה, פידג'י ורטטה. "ממש לא גדול," אמרתי. "אבל לא נפסיק לחפש עד שנמצא אחד." הודעתי והמשכתי לפלס את דרכי במעלה ההר. לפתע משב רוח קל ליטף את פניי. צמרמורת עברה בי. "מה לכל ה..-" אחי מלמל והשקפנו למעלה. "זה יכול להיות? זה הגיוני?" שאלתי. פתיתי שלג לבנים ורכים נחתו עלינו מלמעלה. אחי ואני החלפנו מבטים. "בואי נרוץ!" צרח והתחיל לטפס בהתרגשות למעלה. רצתי נגררת אחריו. שלג. הדבר המופלא הזה שצונח מהשמים. לבן כמו סיד ונעים כמו שמיכת צמר. עוד אחד מפלאי העולם שלא יצא לנו לראות. "ואוו!" אחי עצר באחת. נתקעתי בו ומעדתי אחורה. נחתתי על משהו רך. שלג. קמתי מייד. אספתי קצת בידי, ומעכתי אותו לכדור. זרקתי אותו על גבו של אחי המהופנט. השלג הפך לכדור ממש קטן כשהתנפץ על גבו ונחת על הרצפה באיטיות ורכות. אחי לא זז. הלכתי לצידו והבטתי למעלה- אל השמיים. "ואוו!" אנחת התפעלות נפלטה מפי. אורות. אש צבעונית שטה בשמיים כאילו מישהו צובע אותם במכחול וצבע זוהר.
הצבעים הססגוניים שכיסו את השמיים הפנטו אותנו ולא הצלחנו להטיק את מבטנו מהם- עד ששמתי לב שמשהו נעמד ליידי. הבטתי הצידה. זה היה האיש במסכה הירוקה! פלטתי צווחה ונהדפתי אחורה על אחי. שנינו נפלנו והתגלגלנו בשלג. האיש במסכה חייך אליי ונעלם. "מה לעזאזל!" צווחתי ועצרתי את עצמי מהגלגול. אחי התיישב גם הוא וצחק כשהוא מפריח משערו פתיתיי שלג עדינים. הוא אסף שלג בידו, כיוון אותו אליי ונשף. השלג ליטף את פניי כמו זרעי 'סבא' בסתיו. צחקתי והעפתי שלג לפניו של אחי. במקום להיחבט בפניו השלג התעופף לכיוונו ונסחף עם הרוח. "זה באמת שלג??" שאל אחי בתדהמה ונשכב על גבו. פתיתיי שלג קיפצו מהאדמה ונחתו בכל עבר. ציירתי לי ציור באצבעותיי בשלג, אך הוא נמחק מייד עם הרוח. "לא." עניתי. "כאן זה שונה." אמרתי. הבטתי אחורה, וראיתי אותו- האיש במסכה ישב על ענף עץ וצפה בנו, כשחיוך דק על פניו. נשמתי עמוק. 'לא לא הייתה הזיה. זה אמיתי. הוא אמיתי.'
