פרק 3חלק 4 ~~~~~~~~ סם צחק ולא הפסיק לצחוק. אחי הסתכל עליי בחיוך קטן. "טוב... אז..." פתחתי כשסם סיים לצחוק. "רגע." הוא אמר ברצינות, והחיוך נמחק כמעט מייד מפניו. "אתם לא עוזבים, נכון?" שאל. קולו התחיל לרעוד מעט ועיניו היו פעורות מרוב אימה. "אתם לא עומדים להשאיר אותי כאן לבד, נכון?" המשיך. "אני לא אשרוד." אמר. משכתי בכתפי. 'איך הוא קלט את כל זה ממילה וחצי?' שוב הדמיון בינו לבין דני שיגע אותי. "טוב... לשנינו יש מטרות שונות. אתה בטח רוצה להמשיך לתפוס פוקימונים. כל מה שאנחנו רוצים זה לחזור לכדור הארץ" אמר הארו. "טוב.. האמת ש-" פתחתי. "שמה?" שאל אותי אחי בקול מעט מבוהל ומעט נוזף. משכתי בכתפיי ונשמתי עמוק. "האמת שאני דיי אוהבת את המקום הזה." אמרתי באומץ כשאני עומדת זקוף- מדברת בביטחון ושומרת על קשר עין עם אחי- נחושה בדעתי. את ידי שילבתי מאחורי גבי- מראה לו שאני לא מפחדת ממנו. שמתי לב מזוית עיני שסם לא כל כך מרגיש בנוח עם מה שקרה עכשיו. אחי נאנח ומשך בשערותיו. הוא התקרב אליי. לא ניתקנו קשר עין. ובמאית שנייה הוא עבר להחטיף לי 25 בוקסים מדוייקים למרכז הבטן שלי- הֵרְגֶל שלו. הוא ורידה תמיד עשו את זה כשאחד מאיתנו אמר משהו מטופש. סם נבהל כשראה את אחי מטיח את אגרופיו מלאי העוצמה והמהירות בבטני- ואותי לא מגיבה. עמדתי זקופה- ידיי עדיין מאחורי גבי, ואני מקשיחה את בטני כדי שיכאב לי פחות. עברו 25 בוקסים. הוא המשיך ל- 26. ברגע הזה הזזתי את ידי כדי להדוף אותו, אבל הוא היה מהיר ממני- התחמק מהמכה- הטיח את רגלו ברגלי ושיבש את שיווי המשקל שלי. נפלתי בחבטה על הרצפה. "אני מכיר את החולשות שלך" אמר בקול קר ומצמרר. "ואת ממש לא טובה בלשכנע אנשים" משפט המחץ שלו. כי סם ברח בבהלה.
