|
|
שאלה: מה ההבדל בין סדאם לבין המן? תשובה: את המן ניצחנו ואחר כך שמנו מסיכות. עם סדאם קודם שמנו מסיכות ורק אחר-כך ניצחנו
איש אחד בא לחנות נעליים ואומר בשיא האיטיות:
"א נ י צ ר י ך מ י ד ה א ר ב ע י ם . . ."
המוכר זוכר שהיה עוד זוג אחד של ארבעים ומחפש בכל החנות עד שאחרי איזה שעתיים הוא מוצא ואומר:
"הנה"
אומר האיש:
". . . ו ש ל ו ש . . ."
אבא מתכנת ובנו הולכים לטיול, לפתע שואל הבן: "אבא, מדוע השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב?" האב: "אם זה עובד, אל תיגע!"
המורה לחשבון שואלת את עדי:
אם יש לך בכיס אחד של המכנס 200 שקל
ובכיס השני של המכנס 400 שקל ,
מה זה אומר לך ?
עדי עונה : שזה בטוח לא המכנסיים שלי!
ארנב אריה וצב יושבים מתחת לעץ ועושים הגרלה מי ילך ויקנה קצת אוכל... הצב נפל בגורל והלך לקנות. עבר יום, עברו יומים והצב עדיין לא חזר, עברה שנה, עברו שנתיים... אומר הארנב לאריה: איפה הצב הטיפש הזה כמה זמן לוקח לקנות אוכל? פתאום יצא הצב מהשיחים ואמר: עוד פעם תקללו ואני לא הולך... |
| | בדיחה מספר 1
ביני"ש אחד נכנס לתדלק את רכבו בתחנת דלק.
לאחר התדלוק פונה אליו המתדלק ושואל: "אשראי?"
עונה לו הביני"ש: "אשריך!"
בדיחה מספר 2
אישה אחת נכנסה לחנות בעלי חיים, ורצתה לרכוש תוכי,
בעל החנות הראה לה תוכי, ואמר לה שזה אחד ממש מיוחד, עשרת אלפים דולר מחיר מבצע.
"מה מיוחד בו כ"כ?" שאלה האישה.
ענה המוכר: "מדובר בתוכי שיודע את כל התנ"ך בע"פ!"
"יפה", אמרה האישה." ומה לגבי התוכי שעל ידו?"
אה, התוכי הזה הוא הרבה יותר יקר. שלושים אלף דולר! הוא יודע גם ש"ס, ראשונים ואחרונים!
ומה לגבי התוכי היפה הזה שלמעלה?
אה... זה את צריכה משכנתא! מאתיים אלף דולר!
למה? מה הוא יודע?
תראי גברת, באמת שאין לי מושג. אלא ששני התוכים האחרים קוראים לו "כבוד הרב!"
בדיחה מספר 3
שני דתל"שים הולכים בדרך. כשהם עוצרים לאכול, מוציא האחד תפוח ומתחיל:
"ברוך אתה ה´...". מיד קוטע אותו חברו ואומר לו: "מה אתה מברך? אתה הרי דתל"ש!".
מיד מתעשת הראשון ואומר: "....למדני חוקיך".
בדיחה מספר 4
אישה מבקשת מבעלה שיעזור לה לנקות לפסח אז הוא אומר לה "מה אני קרבן פסח?"
אז היא עונה לו "מה אני קרבן תמיד?"
מה חסר? מבחן למרוקאית...
נשלח 5 בספט 2011 16:13 על ידי מנהל האתר
|
מרוקאית אחת חוזרת הביתה מהפסיכומטרי בוכה.
שואל אותה בעלה: "מה קרה?"
"נראה לי שלא הצלחתי", השיבה המרוקאית, "באחת השאלות היה שולחן עם שלוש רגליים, ושאלו מה חסר?"
"נו", משיב הבעל, "ומה ענית?"
"לא ברור?", השיבה המרוקאית, "איך יכול להיות שולחן ריק בלי סלטים, מטבוחה, חריימה, קוסקוס..."
|
נשלח 2 בספט 2011 05:46 על ידי מנהל האתר [
עודכן 3 בספט 2011 17:11 ]
|
לשמעון יש חבר טוב בשם ראובן, מבני-ברק.
יום אחד אומר שמעון לראובן: "אתה מבטיח לי כל הזמן שתעשה לי סיור בבני-ברק, אז מתי?"
קבעו זמן, וראובן ערך לשמעון סיור.
הם תרו את כל הרחובות, סמטאות, ישיבות, בתי כנסת, חנויות וכו'.
בסוף היום, שמעון הודה לראובן על הסיור המאלף שהודרך בצורה מרתקת והכיר לו את בני ברק, ופנה ללכת.
אך ראובן עצר בעדו וביקש 200 שקל עבור הסיור.
שמעון ההמום חשב בהתחלה שראובן צוחק, אבל ראובן היה מאוד רציני ודרש את הכסף עבור הסיור: "יום שלם הלכתי איתך את כל העיר ואתה חושב שלא תשלם לי?!"
שמעון אמר לו, כי הם לא סיכמו ביניהם על שום תשלום, וכי הוא חשב שזאת טובה מאוד יפה עבור חבר טוב כמוהו.
משלא הגיעו להסדר, הציע ראובן ללכת לבית הדין ויעשו מה שיורה הבית דין.
ערכו הדיינים את הדיון, ולבסוף גזרו ששמעון ישלם לראובן את הכסף - 200 ש"ח.
לשמעון לא היתה ברירה. הכניס ידו לכיסו ושילם לראובן את הכסף.
כשיצא כשהוא על סף הבכי, עלוב, ופגוע עד עמקי נשמתו, פנה אליו ראובן ואמר לו: "שמעון יקירי, רצית שאכיר לך את בני ברק, אז הנה, הכרתי לך את בני ברק!"...
|
נשלח 20 באוג 2011 20:23 על ידי מנהל האתר
|
גיבן אחד צועד ביער המפחיד והנורא.
פתאום הוא שומע קול עמוק קורא לו: "הי, אתה!"
"מי? אני?" נחרד הגיבן.
"כן, אתה", משיב לו הקול.
"מה יש לך על הגב?"
הגיבן המבוהל עונה בגמגום "אמ... גיבנת!"
"תן ת'גיבנת!" פוקד עליו הקול.
הגיבן המבולבל מזדקף והפלא ופלא, הגיבנת נעלמה.
שמח וטוב לב הוא מצליח לחצות את היער הגדול והנורא ופוגש בחבר שלו, הצולע.
"אתה לא מאמין מה קרה לי!" מספר הגיבן בהתרגשות, "צעדתי ביער, פתאום נגלה אליי קול עמוק ולקח לי את הגיבנת. תראה אותי, אני בריא עכשיו!"
"באמת?" הופתע הצולע.
"כן, אתה חייב להיכנס ליער. אולי הוא ירפא גם אותך"
הצולע מדדה כדרכו ביער, מסתובב במעגלים וממתין בשקיקה שמשהו יקרה. פתאום הוא שומע קול עמוק: "הי, אתה!"
"מי? אני?" שואל הצולע.
"כן, אתה" עונה הקול העמוק "מה יש לך על הגב?"
"אמ... כלום" עונה הצולע.
"קח גיבנת!"
|
נשלח 18 באוג 2011 13:01 על ידי מנהל האתר [
עודכן 18 באוג 2011 13:01 ]
|
שני משוגעים הולכים ברחוב.
משוגע א' אומר למשוגע ב': "בא נשתגע!".
עונה לו משוגע ב': "מה, אתה משוגע?...".
|
נשלח 6 באוג 2011 15:01 על ידי מנהל האתר
|
יהודי אחד בירושלים מתקשר לבתו בשיקגו: "ממש חבל לי להרוס לך את היום, אבל אני חייב לבשר לך שאמא שלך ואני מתגרשים. שלושים שנות סבל וייסורים, זה בהחלט מספיק".
הבת צורחת: "אבא, על מה אתה מדבר?!"
"אנחנו כבר לא מסוגלים להסתכל האחד על השנייה", משיב הזקן, "נמאס לנו מהיחסים שלנו, ולי נמאס לדבר על זה, אז תתקשרי את לאחותך בניו יורק וספרי לה" וניתק את הטלפון.
הבת, מתקשרת לאחותה שמתפוצצת בטלפון למשמע ההודעה: "נראה להם שהם מתגרשים?! אני אטפל בזה".
היא מיד מתקשרת לצעוק על אבא שלה: "אתם לא מתגרשים! אתה שומע? אל תעשו שום דבר עד שאני מגיעה. אני מתקשרת בחזרה לאחותי ושתינו נהיה מחר. עד אז אל תעשו כלום. שמעת אותי?" ומנתקת.
הזקן מנתק את הטלפון ומסתובב לאשתו: "טוב, הם באים לחג ומשלמים בעצמם על כרטיסי הטיסה".
|
נשלח 4 ביול 2011 08:13 על ידי מנהל האתר
|
לעיתים נראה כי החוק היחיד שתמיד צודק הוא חוק מרפי. כל מי שעובר יום רע מקלל את מרפי, אותו חוק מרושע שגורם לנו למאות טרדות שבועיות. בואו נבחן את התופעה ששמה חוקי מרפי, ומה יש לה לומר על מערכת האוטובוסים בארץ ישראל
אם יורד גשם או קר או שניהם - האוטובוס תמיד יאחר.
אם אתם מאחרים, כך גם האוטובוס.
אם אתם חושבים שעוד שניה יגיע האוטובוס, קראתם את הלוח לא נכון או שהוא לא מעודכן.
אם אתם מקדימים האוטובוס יאחר, אם תאחרו האוטובוס יקדים.
האנשים האחרים בתחנה מחכים לאוטובוס שהרגע הגיע, לא לשלך.
אם אין לכם עודף, גם לנהג לא יהיה.
שני אוטובוסים באותו המקום תמיד יעצרו בדיוק באותו הזמן.
השלט בקדמת האוטובוס זה רק לקישוט, הוא לא באמת מציין לאן האוטובוס נוסע.
ההמתנה לאוטובוס תמיד נראית ארוכה מהמסע באוטובוס.
אם יש לך שתי בחירות אוטובוסים, תמיד תבחר את זה שלוקח את הדרך הארוכה או נתקע בפקקים.
מספר הפעמים שתגיד לנהג לומר לך איפה לרדת הוא הפוך לסיכוי שבאמת יגיד לך.
אם תדליקו סיגריה, האוטובוס יגיע.
לא משנה ליד מי תשבו, הם מיד יכנסו לשיחה בפלאפון על אמא או אח שלהם שנמצאים בבית החולים.
לוח זמני האוטובוס נחשב כאחד מיצירות הדמיון הספרותי המופרעות ביותר של המין האנושי.
הבן אדם האחרון באוטובוס תמיד רוצה לרדת בתחנה האחרונה ביותר.
אם תסתכלו מאחוריכם בזמן שאתם הולכים לתחנה, לא תראו את האוטובוס; אבל אם לא תסתכלו, הוא יעבור אתכם בדיוק כשתגיעו לתחנה.
אם תחכו לאוטובוס זמן רב ותחליטו לוותר, הוא יעבור בדיוק כשתעזבו את התחנה.
|
נשלח 26 באפר 2011 21:25 על ידי מנהל האתר
|
אתמול ראיתי איזה פרסי צועק בסופר: "זה שוד! זה שוד!", אז ישר שכבתי על הרצפה.
פתאום הוא אמר לי: "מה אתה עושה?" אמרתי לו: "צעקת זה שוד!"...
הוא אמר לי: "נכון, תראה ת'מחירים של השמפו..."
|
נשלח 3 במרס 2011 13:15 על ידי מנהל האתר
לפני כחודש אשתי תפסה אותי "אתה חייב לחשוב על תחפושת לילדים", "סגור!"" השבתי לה "השבוע אני חושב על זה", "זה מה שאמרתי לי בשבוע שעבר" אמרה האשה בתסכול, "ומאיפה את יודעת שלא חשבתי על זה?" התגוננתי "אפילו כרגע כשפנית אלי בדיוק חשבתי על זה. חוץ מזה הודיעו עכשיו בחדשות שהחליטו לעבר את אדר, אז יש עוד חודש וחצי" הרגעתי אותה. "אתה צודק!" ענתה האישה בהיסטריה "רק חודש וחצי, אין סיכוי שנשארו עוד תחפושות בחנויות".
כדי להרגיע את הלחץ בבית ולמרות שיש עוד המון זמן, הלכנו על נשינו וטפנו לאחת מחנויות הצעצועים הגדולות שכדי להימנע מפרסומת סמויה נכנה אותה בשם הדמיוני "צעצועים זה הם". איזה מקום חלומי אה? מדפים מלאי צעצועים מכל המינים ומכל המחירים. גן העדן של הילדים. אז זהו שלא! זוהי ממלכת הילדים המתוסכלים, אולם גדול המלא בצרחות "אמא תקני לי", "אבל הבטחת לי", "למה קניתם לו ולי לא", "אני לא קונה לך את הדרעק הזה", "עזוב הם גנבים כאן. בבני ברק אני קונה לך את זה בגרושים".
ובכן, כפי שצפיתי נשארו עדיין המון תחפושות בחנות. באז שנות אור כבר נגמר מזמן, גם וודי חברו הנאמן. אני לא מדייק, הם נשארו במידות לילדים בני 30, אבל היי מה רע בתחפושות של מלכת אסתר וקאובוי ? "חמודי אולי תתחפש לקאובוי?" שאלתי את הילד, "מה זה קאובוי?" הביט בי הילד בעיניים שואלות. איזו ירידת הדורות. איך נתנו לזה לקרות? לאיפה נעלמו כל הערכים האמריקאיים הרדודים והטובים שגדלנו עליהם ? דוגרי, מי אם לא האמריקאים יכל למכור לנו ש"ילד הפרות" הוא הגבר המאצ'ו האולטימטיבי?! הבן אדם כל היום רדף אחרי פרות וכבשים, התבוסס בבוץ ובדברים מגעילים נוספים אבל האמריקאים אמני התדמית והבלוף הצליחו למכור לעולם שמלאכת הבוקרות היא רק חלטורה עבור הקאובוי וברוב היום הוא שולף את האקדח ויורה בבקבוקים או בכל מי שמעצבן אותו.
בכל אופן נחזור לנושא התחפושות, אצל הבנים העסק הוא עדיין די פשוט, הם עוד מוכנים להתפשר על חייל או איזו דמות מהסדרות הדביליות שלהם בטלויזיה (מה זה גורמיט לעזאזל?). הבנות לעומת זאת מגיל מסוים רוצות תחפושת יצירתית. לא, הן לא באמת רוצות, הרי בסתר ליבן כולן היו רוצות להתחפש לגירסה כזו או אחרת של מלכה/פיה/נסיכה, אבל לא כ"כ נעים להן, 'שקר החן...' וכאלה וגם כל החברות התחפשו למשהו יצירתי (טוב, אם קראו לאח החדש שנולד להם "אורות מאופל" גם להן מגיע משהו יצירתי) וכך במקום להיות מלכה/פיה/נסיכה נחמדה רוצה בתך להתחפש ל"ויאמר ה' אל משה לאמור צו את בני ישראל", או אולי להחזיק מלחיה ביד אחת ועיתון הארץ ביד שניה ("מלח הארץ, תודה ששאלת") או לספר 'תרומת הדשן' שמחזיק פלאפון ("מה זאת אומרת למה התחפשתי? אני שו"ת סלולרי"). אגב אם למישהו מהקוראים יש עיתון דבר בבית אנא שילחו אלינו, חשבתי על איזה תחפושת יצירתית, הילדה תחזיק שום ועיתון דבר ותהיה "שום דבר". איך עוד לא חשבו על זה ?!
אני מניח שודאי יש כמה המצקצקים בלשונם למקרא שורות כאלו – לקנות תחפושת מוכנה שנתפרה ע"י שניים סינים עם מכונת תפירה גדולה? ומה עם ההשקעה ? האם אימא שלך לא תפרה לך תחפושת מעשה יד ?
ובכן זוהי דוגמא אחת מיני רבות לקורלציה הפוכה בין מידת ההשקעה של ההורים לבין טובת הילד (אם כבר הזכרנו את נושא בחירת השמות לילדים הייתי אומר משהו בהקשר הזה אבל אני לא רוצה להסתבך עם כמה חברים טובים) וחוץ מזה אם האימהות שלנו היו יכולות לקנות ב100 ₪ תחפושת מסין במקום לעבוד חמש שעות על פרת משה רבנו הן היו רצות על זה.
"תגיד לי" החזיר אותי קול למציאות "אתה עוד פעם חושב על הבדיחות לעולם קטן במקום לעזור לי?", "תגידי" השבתי לקול "מה את אומרת שתתפרי לו תחפושת של באז שנות אור בעצמך?". את ההמשך אני לא זוכר בבהירות עקב גורמיט במבצע שהוטח בראשי. השנה אני מתחפש ל"סייג לחכמה שתיקה".
נשלח 24 בינו 2011 16:42 על ידי מנהל האתר [
עודכן 24 בינו 2011 16:46 ]
רבים האתגרים העומדים בפני הגבר בעולם המודרני, אולם דומה שאחת החוויות המאתגרות והמעצבות אותה עליו לעבור היא הקניות השבועיות בסופר. נכון, ישנם גברים ששפר עליהם מזלם ונשותיהם נוטלות על עצמן משימה זו, יש גם כאלו, רחמנא ליצלן, המבצעים את קניותיהם באינטרנט, אולם עבור הגברים המסוקסים בינינו המישירים מבט אל מול הסופר והוא השפיל את עיניו ליקטתי מן הספרים הקדושים צרור עצות.
"בלכתך אל הסופר נטול רשימתך עימך" (בן סירא)
כבר קבעו חכמינו זכרונם לברכה "הקונה בסופר ללא רשימה למה הוא דומה? להלך במדבר ללא מפה. רמי בר לוי אמר לבור ללא תחתית". ע"כ נהגו בקהילות ישראל שהאישה מכינה רשימה לבעלה, שכן לגבר הנפוץ אין מושג כמה רסק עגבניות נשאר בבית (ואיפה בכלל הרסק עגבניות בבית), או כמה קורנפלור יש במלאי (ומה בכלל עושים עם קורנפלור).
סוגי הרשימות וטיב הרשימות משתנים מאיש לאיש וממשפחה למשפחה. יש אשר רשימתם משורבטת על דף מקומט ומצ'וקמק, יש אשר רשימתם רשומה בכתב רהוט על דף A4 , כשכל סידרת מוצרים נמצאת תחת כותרת משלה, ויש כאלה שרשימתם מודפסת היישר מקובץ וורד (והמהדרים אקסל) בכותרות בצבעים שונים (ובמו עיניי ראיתי כן). האמת שאני תמה איך בין כל האפליקציות הביזאריות של ה iphone עוד לא בנו אפליקציית רשימת קניות, עם תיבת checkbox ליד כל מוצר.
שומה על האישה לדעת כי לא מספיק לכתוב לגבר ברשימה "חצילים", שכן ישנם כאלה מן המין הגברי אשר ימלאו בשקית 20 חצילים אם לא צויין אחרת, ע"כ חובה עלייך לרשום "שלושה חצילים". קל וחומר, נכדו של קל וחומר, שאין לרשום "אבקת כביסה", שכן ידוע שכשלושה מדפים באורך של עשרות מטרים מלאים אבקות כביסה, ע"כ רישמי "אבקת כביסה 6 ליטר, Javel, האפקט האנטי בקטריאלי. החבילה הסגולה (לא זאת שהבאת פעם קודמת דביל)".
נשים כשרושמות את רשימת הקניות שורה עליהן רוח נבואה, והן כמו רואות תמונה מנטלית של הסופר, כך שסדר המוצרים הרשום ברשימה הוא בדיוק הסדר בו תיתקל במוצרים בפועל. חוץ משתיה לשבת שבבת אחת זורקת אותך לצד השני של הסופר.
"גבר הולך לאיבוד" (שלמה ארצי בזמן קניות בסופר)
מחזה נפוץ ומעורר אמפתיה הוא לראות גבר העומד אל מול אחד המדפים במבט אבוד ומתוסכל, אם תתקרבו תוכלו אף לראות אותו ממלמל לעצמו בתסכול, משהו בסגנון "שיבולת שועל, שיבולת שועל, לא. זה אורז, זה חיטה, איפה לעזאזל הם שמו פה שיבולת שועל". לאחר כחמש דקות של חיפושים חסרי תוחלת, מגיע הגבר לנקודה שכל חייו מתמצים בניסיון להימנע ממנה, הוא צריך לבקש ממישהו עזרה. ולא זו בלבד שהוא צריך לבקש עזרה, הוא גם לא יכול לבקש אותה מגבר. מגבר הכי הרבה יקבל חיוך אמפתי המשתתף בצערו, הוא חייב לבקש עזרה מאישה (אלא אם כן הוא נתקל בעובד של הסופר, כל עובד, גם זה שאחראי להרים את קופסאות השימורים שנפלו ובלבד שיש לו חולצה של סופר) שתענה לו במבט השמור לילדים קשי תפיסה "כאן בטח לא תמצא שיבולת שועל. זה בין הפסטה לצבעי מאכל".
לי אישית יש חולשה מיוחדת באגף הירקות, אם מישהו יחליף יום אחד בטעות את השלט של תפוחי סמיט ותפוחי קינגמשהו, או של הארטישוק והשומר, אין סיכוי שאני אבחר את הנכון מביניהם. (למרות שעשיתי לי סימן – שומר זה הזה שנראה כמו חייזר).
"עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראה עינו ולא אכל" (קהלת על דוכני הטעימות)
צא וראה מה נאים מעשיהם של ישראל שבא אדם לסופר רעב מיד מגישים לו קערת דגנים, ממשיך בשיטוטיו מציעים לו מנה חמה בקערית חד פעמית, סיים את המנה מיד מביאים לו כוסית של יוגורט בטעם. אלא מאי, לא נעים לצאת חזיר ולקחת סתם טעימה, ע"כ אם האדם בא לסופר חמוש בילדיו שומה עליו לפנות לילד ליד דוכן הטעימות ולשואלו "חמודי, רוצה לטעום את היוגורט החדש של דנונה? (תגיד כן)", אם איתרע מזלו ובגפו בא, עליו לקשור עם הדיילת שיחת נימוסין הקשורה למוצר אותו הוא טועם "מה את אומרת?! זה במבצע? ואיפה בדיוק המדף של זה ?" ורבים נפלו חללים שכדי שלא ייצאו חזרזירים היו קונים את היוגורט במבצע.
סוגיה לא פחות פשוטה היא איך להיפטר מהצלוחית החד פעמית לאחר שסיימת את תכולתה ואתה רחוק כשני מילין מדלפק הטעימות. ובכן זהו מקור המנהג היפה לקשט את מדפי הסופר בקעריות ובכוסות חד פעמיות.
"ברור לך קופה נאה" (עממי)
"יש קופה קצרה שהיא ארוכה וארוכה שהיא קצרה. וכבר אמרו חכמים כל קופה שלא תבחר תהיה שכנתה קצרה הימנה". אם הבאת לסופר כדורי הרגעה זה הזמן להשתמש בהם, בעוד אתה מצפה בכליון עיניים לרגע שבו תשאל הקופאית את קודמך "הקורנפלקס הזה שלך?" ואתה תענה בשמחה "לא, לא, זה כבר שלי", הרי שללקוח שלפניך יש סדרי עדיפויות משלו "רגע, רגע, היה רשום שזה 1 פלוס 1", "מה פתאום?" תענה לו הקופאית "המבצע הוא על השניצל כרובית של סנפרוסט, אתה לקחת קטשופ של אוסם", "אז תבטלי לי את הקטשופ" יענה לה הלקוח הטרחן ויניח את הקטשופ במקומו הטבעי ליד המסטיקים והשוקולדים. או אז תרים הקופאית את השפופרת "רגינה, אני צריכה להעביר כרטיס" שכן יש כלל שלפחות פעם אחת במהלך העברת המוצרים חייבת הקופאית לקרוא לקופאית הבכירה שלה יש את הכרטיס. לאחר חמש דקות רגינה תגיע בשעה טובה עם הכרטיס ואוטוטו ינוע הסרט הנע כך שתוכל להתחיל לבנות מגדל מוצרים על הס"מ שיתפנה.
ומה קורה בקופה? ואיך סוחבים 50 שקיות ונשארים בחיים? על זאת ועוד בפרק הבא...
נשלח 21 בדצמ 2010 14:29 על ידי מנהל האתר
אומרים שלפני כמה שנים נגנבה החנוכיה של הגאון הרב י.ש.
כששמע זאת תלמידו הותיק הרב א.נ., הגיב - "חבל שלא גנבו את השמש"... |
|
|
|
|
