רקע

גלעד שליט נולד בנהריה, בן לנעם ואביבה ואח ליואל והדס. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו להתגורר בישוב מצפה הילה שבגליל המערבי. למד בבית הספר היסודי "מעונה" ובחטיבת ביניים בכפר ורדים. המשיך בבית הספר התיכון "מנור-כברי" וסיים בהצטיינות את לימודיו במגמת מדעים. בעל אזרחות ישראלית וצרפתית.

ביולי 2005 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, בגדוד 71 של חטיבה 188.

חטיפתו

בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, תקפה חוליה של חמאס טנק מרכבה סימן 3, שהוצב לשמירה על גדר המערכת, ומוצב של צה"ל שנמצאו שניהם בשטח ישראל, לאחר שחצתה את הגבול מדרום רצועת עזה באמצעות מנהרה ליד מעבר כרם שלום. ההתקפה בוצעה מכיוון עורף הטנק, ובמהלכה נהרגו מפקד הטנק, סגן חנן ברק, וחייל בצוות הטנק, סמ"ר פבל סלוצקר, ונהג הטנק נפצע. ארבעה מחיילי המוצב נפצעו. החוליה חטפה את גלעד שליט, איש צוות הטנק, שככל הנראה נפצע בעת החטיפה, והעבירה אותו לרצועת עזה ^[1]. דובר של "ועדות ההתנגדות העממית" טען כי ההתקפה בכרם שלום תוכננה כמעט חודשיים.

גדודי עז א-דין אל-קסאם, שהם הזרוע הצבאית של ארגון חמאס, ארגון "ועדות ההתנגדות העממית" (הכולל פלסטינים מארגון פת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס) וארגון "צבא האסלאם" פרסמו הודעה ב-26 ביוני 2006 (יממה לאחר חטיפתו של שליט), המציעה מידע אודותיו - אם ישראל תסכים לשחרר את כל האסירות ואת כל האסירים הקטינים. בכך לקחו הארגונים לראשונה אחריות לחטיפה ^[2].

תנאי השבי

מאז נחטף גלעד שליט, תנאי החזקתו בשבי אינם ידועים. לאחר פרסום הקלטת של גלעד שליט, הצהיר ה"אחראי על שליט" מטעם החמאס, כי שליט עדיין פצוע, וכי התנאים הסניטריים במקום המבודד שבו הוא מוחזק אינם מתאימים לטיפול בפצועים. הוא הוסיף ששליט זקוק לטיפול רפואי טוב יותר^[3].

בהתייחסות אחרת לשוביו של שליט, נטען על ידי גורם פלסטיני כי^[4][5]:

• "שליט נמצא בסוג של גן עדן"
• "דת האסלאם מחייבת לדאוג לשבויים טוב יותר משאנחנו דואגים לאנשינו"
• "שליט לא נמצא כל הזמן בחדר סגור, כי זה לא בריא. הוא יכול לצאת החוצה, לנשום קצת אוויר צח"

לשליט לא ניתנה הזכות לביקור של נציגי הצלב האדום, כנדרש על פי המשפט הבינלאומי^[6].

מאז שנפל בשבי, ניסתה משפחת שליט להעביר לגלעד מספר מכתבים, באמצעות הצלב האדום. ככל הידוע, עד כה קיבל מכתב אחד, שהועבר בתיווכו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי אל ח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, ועד לגלעד שליט^[7]. מגלעד התקבלו מספר מכתבים:

• ב-20 בספטמבר 2006 אישרה ממשלת ישראל שהתקבל מכתב (ראשון) מגלעד שליט^[8]‏‏^[9].
• ב-4 בפברואר 2008 פורסם כי מכתב שני הועבר לישראל^[10].
• ב-9 ביוני 2008 התקבל מכתב שלישי בארגון שאותו מנהל נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר^[11][12].

ב-25 ביוני 2007, שנה לאחר החטיפה, פירסמו החוטפים הקלטה של שליט, שבה הוא מקריא את מה שהוכתב לו על ידי שוביו. בהקלטה^[13] שליט קרא את ההודעה בעברית, אך ניכר כי מי שהכתיב לו את ההודעה אינו דובר עברית היטב - המשפטים נוסחו במקרים רבים על-פי כללי התחביר הערבי. לפי דיווח של גורמים בצה"ל שבדקו את ההקלטה, החוטפים הקפידו לסנן ממנה קולות רקע שעשויים היו להעיד על המקום שבו מוחזק שליט.

הפעילות אחרי החטיפה

בעקבות חטיפתו של גלעד שליט יצא צה"ל למבצע גשמי קיץ, שנמשך לסירוגין כחמישה חודשים ובמהלכו נהרגו 394 פלסטינים. במקביל התנהלה פעילות דיפלומטית של גורמים בינלאומיים, בעיקר מצרים, לשחרורו של שליט. בהיותו של שליט גם אזרח צרפתי, ניהלה צרפת חזית דיפלומטית. ואולם החוטפים, שפעלו תחת פיקודו של ח'אלד משעל ואנשי ההנהגה הצבאית של חמאס ובהם אחמד ג'עברי, סירבו לשחררו.

בלילה שבין 28 ל-29 ביוני 2006, עצר צה"ל עשרות מראשי חמאס ביהודה ושומרון, כולל 20 חברי פרלמנט ו-8 שרים בממשלה הפלסטינית, בהם מוחמד אבו טיר ושר האוצר עבד א-ראזק. הפעולה תוכננה מראש ובוצעה תוך תכנון עם השב"כ ופרקליטות המדינה. בחמאס טענו שהמעצרים באו כדי לתת לישראל קלף מיקוח על החייל החטוף. בישראל טענו שהמטרה היא להילחם בממשלת הטרור של חמאס, ושכל העצורים יועמדו למשפט על חברות בארגון טרור ^[14].

ב-1 ביולי 2006 חוטפיו של שליט דרשו לשחרר 1,000 אסירים פלסטינים תמורת שחרורו ^[15]. ישראל דחתה את הדרישה, חזרה על עמדתה שלא תנהל עסקאות עם טרוריסטים ודרשה את שחרור החייל‏‏ ^[16]. יחד עם ההתנהלות הצבאית, החלו להתגבר חילוקי הדעות בין הפלגים ברשות הפלסטינית. שיאם היה עם הודעתו של אבו מאזן כי "מאמצי המצרים (לשחרור החייל) נתקלים בקשיים, בשל היעדר כתובת בצד של החמאס, ובשל חוסר יכולתם לקבל החלטות". בנוסף, חשפו הפעילויות חילוקי דעות בין ההנהגה המדינית של חמאס, שמנוהלת על ידי איסמעיל הנייה, ראש הממשלה הפלסטינית, לבין ההנהגה הצבאית של חמאס, שמנוהלת על ידי ח'אלד משעל.

ב-3 ביולי 2006 הציבו ארגוני הטרור שחטפו את שליט אולטימטום לישראל, לפיו היא נדרשת לשחרר עד 4 ביולי בשעה 6:00 בבוקר אסירים פלסטינים. עם זאת, לא צוין במדויק מה יקרה אם הדרישות לא תיעננה ^[17]. לשכת ראש הממשלה דחתה באופן רשמי את האולטימטום. עם פקיעת האולטימטום הודיע ארגון "צבא האסלאם" שלא ימסור עוד מידע על גורלו של שליט^[18].

ב-12 בספטמבר 2006 הורה בית הדין הצבאי לשחרר 18 בכירי חמאס העצורים בישראל ^[19]. המדינה עתרה נגד ההחלטה וערעורה התקבל ^[20]. המדינה טענה כי מעצר אנשי החמאס אינו קלף מיקוח לשחרור שליט אלא חלק מהמלחמה בטרור.

ב-26 בנובמבר 2006 הגיעו אהוד אולמרט ואבו מאזן להסכמה על הפסקת אש ^[21], לאחר שארגוני הטרור הפלסטינים הסכימו להפסיק את הירי על שדרות בתמורה להפסקת פעולות צה"ל ברצועה. במבצע נהרגו 394 פלסטינים, אך ישראל כשלה בהשגת המטרה העיקרית שלה, שחרורו של שליט. בעקבות לחץ ציבורי ותקשורתי, נכנס אולמרט למשא ומתן בתיווך אבו מאזן ומצרים על שחרור שליט תמורת שחרור אסירים.

ב-8 בספטמבר 2007 טענו הפלסטינים כי מסתערבים של צה"ל חטפו ברפיח את "אבו ח'אלד", מוהאווש נועימאת אל-קאדי, בכיר ב"כוח המבצעי" של חמאס שהיה מעורב בחטיפת שליט, ויודע גם היכן הוא מוחזק. מדינת ישראל לא הגיבה לטענות אלו ^[22].

ב-19 ביוני 2008, כשנחתם הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס, עלתה סוגיית שחרורו של שליט כתמורה לרגיעה. בסופו של דבר הרגיעה נחתמה ללא שחרורו של שליט. אביו של גלעד עתר לבג"ץ בניסיון לאסור את פתיחת מעבר רפיח כחלק מהרגיעה, אך עתירתו נדחתה.

ב-12 בספטמבר 2008, על פי דיווח העיתון "אל חיאת", עופר דקל הורה להמשיך במשא ומתן לשחרורו של גלעד שליט‏‏ ^[23].

ב-11 בדצמבר 2008 אמרה שרת החוץ, ציפי לבני, בתשובה לשאלה: "אם חושבים שאני יכולה עכשיו לשחרר את גלעד שליט או שהממשלה יכולה והיא לא רוצה, זה לא נכון. הממשלה תמיד צריכה להיות אחראית לחיילים שהיא שלחה, כולנו רוצים שלא יהיו הרוגים אבל חלק מהנכונות להלחם זה כי אין לנו ברירה אחרת. לא תמיד אפשר להחזיר את כולם הביתה" ‏‏^[24].

לקראת סיומו הצפוי של מבצע עופרת יצוקה פרסמה משפחתו של גלעד שליט קריאה: "בעת זו של מגעים לביסוס הסכם, המשפחה עומדת על כך כי החזרתו של גלעד תהיה כלולה בשפה מחייבת וברורה בכל הסדר שיוסכם עליו" ^[25].

ב-22 בינואר 2009 סוגיית גלעד שליט עוררה ויכוח כואב כאשר מספר אלמנות לקורבנות טרור, בהן יעל זאבי, אלמנתו של השר רחבעם זאבי, יצאו בקריאה לשחרור גלעד שליט תמורת רוצחי יקיריהן. בתגובה יצאו אבות לקורבנות טרור בקריאת נגד חריפה ‏‏‏‏^[26].

ביוני 2009 מונה חגי הדס, איש "המוסד" לשעבר, לשמש כנציגו המיוחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגיית שחרורו של שליט, שיסתייע בשר דן מרידור ובחבר הכנסת ישראל חסון ‏‏^[27].

ב-2 באוקטובר 2009 קיבלה ישראל סרטון וידאו באורך 2:42 דקות שבו מצולם גלעד שליט. בתמורה שחררה ישראל 20 אסירות פלסטיניות. באותו היום, פורסם הסרטון בערוצי הטלוויזיה ובאתרי החדשות הישראליים, ‏‏לאחר אישור המשפחה^[28]. בסרטון נצפה שליט, לבוש מדים, מקריא טקסט שנכתב מראש, ובו קרא לממשלת ישראל להגיע לסיכום העסקה לשחרורו והעלה זכרונות משפחתיים. שליט קם על רגליו למשך כמה שניות והתקדם לעבר המצלמה כדי שיוכלו לחזות במצבו הבריאותי, עד כמה שאפשר. כדי להוכיח שהווידאו הוקלט קרוב למועד פרסומו, אחז שליט בעיתון ערבי, והצלם התמקד בתאריך הכתוב עליו, 14 בספטמבר 2009.

בדצמבר 2009 נחשפה פעילותו של מתווך גרמני, שהעביר מסרים בין ישראל לחמאס וניסה לקדם עסקה לשחרור שליט. הוא מסר לישראל את תשובת חמאס, והעניין נדון בכמה ישיבות של שרי ה"שביעייה" (פורום בן שבעה שרים של ממשלת ישראל). הפורום החזיר תשובה, שבה היו הסתייגויות לגבי כמה מדרישות חמאס, וראש הממשלה הודיע שזו ההצעה האחרונה של הממשלה. החמאס לא ענה על התשובה הישראלית, ובכך נכנס המשא ומתן לקיפאון.

בשנת 2010 קרא הפרלמנט האירופי לשחרורו המיידי של שליט, ונשיא הפרלמנט האירופי, יז'י בוז'ק, נפגש עם אביו של החייל, נועם שליט, והציע את עזרתו בשחרור.‏^[29] בהמשך קראה גם שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, לשחרורו המיידי של גלעד ודרשה מהחמאס לאפשר לצלב האדום לבקר אותו. אשטון גם נפגשה עם הוריו של החייל החטוף ‏^[30].

בפברואר 2011 טען השר לעניינים אסטרטגיים משה יעלון, שבמצב הנוכחי, עיסקה לשחרור מחבלים תמורת שליט אינה מתאפשרת, כיון ששחרור מחבלים יגרום לרצח יהודים כפי שקרה לאחר עיסקאות קודמות‏‏ ‏^[31].

באפריל 2011 נקבע כי איש המוסד דוד מידן ישמש כנציגו המיוחד של ראש הממשלה לאחר שהדס יסיים שנתיים בתפקיד.

ביוני 2011 החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו על החמרת תנאי הכליאה של אסירי החמאס, במטרה להגביר את הלחץ לשחרור שליט, אך ההחלטה לא יושמה.

פעילות ציבורית ושל משפחתו למען שחרורו

בסוף יוני 2010 החליטו הוריו של גלעד שליט לצאת למסע מביתם במצפה הילה עד לביתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, וזאת על-מנת להגביר את הלחץ להגיע לעסקה ולשחרר את גלעד. במקביל הופצו ברחבי הארץ אלפי סרטים צהובים לתלייה על גבי רכבי האזרחים כצעד הזדהות. בתום 12 ימי צעדה עברו אביבה ונועם שליט להתגורר באוהל מחאה מול משכנו של ראש הממשלה בירושלים, עד ליום שבו הממשלה אישרה את העסקה לשחרור בנם.

ביוני 2011 הגישה משפחת שליט תביעה בבית המשפט לחקירות פליליות בפריז, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד חוטפיו של גלעד, אזרח צרפת. ביולי בית המשפט לחקירות פליליות בצרפת מינה שופט חוקר ושופטת חוקרת.

כחלק מהמאבק, יצא ב-2008, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, ספר ילדים בשם "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה". בספר מובא סיפור שכתב גלעד שליט בשנת 1997, בעת שלמד בכיתה ה', בהשראת הספר "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה" מאת שלי אלקיים.

ההסכם לשחרור שליט

ב-6 באוקטובר 2011 נחתם בראשי תיבות הסכם בין ישראל והחמאס בתיווך מצרים לשחרור שליט תמורת שחרור של כאלף פלסטינים הכלואים בישראל, מהם מאות אסירי עולם. ב-11 באוקטובר סוכמו הפרטים הסופיים של ההסכם, לפיו ישוחררו 1,027 אסירים, והוא פורסם ברבים^[32]. בישיבת ממשלה לילית, שהתקיימה ב-11-‏12 באוקטובר, אישרה ממשלת ישראל את ההסכם‏^[33]. 26 שרים תמכו בעסקה ושלושה התנגדו.

בתיווך בין הצדדים נטלו חלק דוד מידן, בעברו ראש אגף "תבל" ב"מוסד" ונציג רה"מ לעניין החזרת שליט וראש המודיעין המצרי, מוראד מוואפי.

יישום ההסכם אמור להתבצע בשני שלבים:

• בשלב הראשון, גלעד שליט יועבר מרצועת עזה למצרים ומשם לישראל, כשבמקביל, ישראל תשחרר 450 אסירים.
• בשלב השני, שיתבצע כעבור חודשיים, ישוחררו 550 אסירים נוספים.

110 מתוך האסירים ישוחררו לבתיהם ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים, 203 אסירים תושבי יהודה ושומרון יגורשו לעזה או לחו"ל, 131 אסירים מרצועת עזה ישוחררו לבתיהם ושישה אסירים אזרחי ישראל ישוחררו לבתיהם. האסירים שישוחררו ליהודה ושומרון יהיו נתונים תחת מגבלות, ובין היתר לא יורשו לחצות את הקו הירוק או לצאת לחו"ל במשך עשר שנים. אחת לחודש יחויבו להתייצב במנהלת התיאום והקישור של צה"ל ובמשך שלוש שנים יוגבלו לשהות במחוז בו נמצא ביתם. מבין האסירים שיגורשו לחוץ לארץ, ישראל תבחר בעוד שנה 18 מהם שיורשו לשוב ליהודה ושומרון או למזרח ירושלים. 18 אחרים יוכלו לחזור בעוד שלוש שנים, במקביל לקציבת עונש המאסר שנקבע להם גם כך בכלא בישראל. 55 מהאסירים יוכלו לשוב בעוד 5 עד 10 שנים, כש-55 נוספים יוכלו לשוב בעוד 20-25 שנה ו-55 מחבלים יגורשו לאלתר.

ביום שחרורו של גלעד שליט, מיד לאחר שהוא יועבר לידי הצלב האדום, ישראל תשחרר 27 אסירות (שמרביתן יורשו לעבור למזרח ירושלים וליהודה ושומרון ושתיים מהן יגורשו לחוץ לארץ). לאחר מכן יועברו שאר האסירים באוטובוסים ליהודה ושומרון. אלה שמיועדים לגירוש לעזה או לחו"ל, יועברו תחילה לקהיר.

ב-15 באוקטובר פרסם משרד המשפטים רשימה של 477 אסירים בטחוניים שבכוונת ישראל לשחרר במסגרת יישום השלב הראשון של ההסכם. עם הפרסום לכלל הציבור ניתנות 48 שעות על מנת להביע התנגדויות והסתייגויות מהעסקה, בין היתר על ידי עתירה לבג"ץ כנגד ההסכם. יומיים לאחר מכן הוגשו ארבע עתירות לבג"ץ נגד שחרור רוצחים במסגרת העסקה, אך בג"ץ דחה את כל העתירות.

פורסם שישראל תשחרר 280 רוצחים שנשפטו למאסר עולם, בהם אמנה מונא, אשר פיתתה את הנער אופיר רחום והובילה לרציחתו, מחמד שרתחא, שהיה מעורב ברצח החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון במהלך האינתיפאדה הראשונה, האחראים לחטיפת נחשון וקסמן, אסירים תושבי מזרח ירושלים ושישה ערבים בעלי אזרחות ישראלית. ההסכם נחשב לאחד הגדולים שנעשו אי-פעם למען החזרת שבויים. זאת לאור העובדה שבמסגרת ההסכם סוכם על שחרור 1,027 אסירים תמורת שליט - המספר הגדול ביותר שישראל הסכימה לשחרר תמורת חייל בודד.

במערכת הביטחון החליטו להניח לשליט להתאקלם בשבועות הראשונים לחזרתו, טרם יחלו בתחקור המקובל עם חזרתם של שבויים. משרד הביטחון החליט באופן תקדימי, כי שליט יוכר מיד עם שחרורו מהשבי כנכה צה"ל, עם לפחות 20% נכות.