רפאל דלויה Raphael Delouya, רבני מרראכש

בקור הירושלמי המושלג ותחת מטר גשמי ברכה, קהל רב ובראשם רבנים ליוו למנוחות את הגאון רבי יצחק דלויה זצ"ל משרידי דור דעה במרוקו שושלת היוחסין שנסתלק לבית עולמו לאחר יסורים קשים והוא בן פו' שנים.

הרב יצחק דלויה זצ"ל נולד ב'מראכש' בחודש אלול התר''פ נצר למשפחת 'דלויה' המפוארת והמיוחסת שמקורה בספרד, ומצאצאיו של המלוב"ן כמוהר"ר יצחק דלויה זצוק"ל - אב"ד ור"מ דק"ק 'מראכש' ובנו של רבי חנניה דלויה זצ"ל היה תלמיד חכם וסוחר גדול, ונמנה עם מכובדי העיר 'מראכש'.

לרב המנוח זצ"ל היו אחד עשר אחים ואחיות שמונה בנים ושלוש בנות, אך שניים מהם נפטרו בקיו"ש הבן הבכור משה שהיה בחור ישיבה, נפטר בגיל י"ח במגפה שפקדה אז את 'מראכש', וכן הבת הרביעית דונה נפטרה בגיל י"ב שנים.

המנוח זצ"ל לא זכה להכיר את סבו הרב הגדול הרה"צ רבי יצחק דלויה זצוק"ל, אשר נקרא על שמו אך שמע עליו רבות מאביו מהנהגותיו בקודש, היה נוהג להתענות תענית שובבי"ם והיה מתענה ממוצאי שבת עד ערב שבת. אחרי הקידוש בערב שבת, היו נותנים לו מעט לטעום דבר מאכל כי גופו לא יכל לאכול הרבה בגלל התעניות של השבוע. באמצע השבוע בנו רבי חנניה זצ"ל היה מתחנן לאביו שיפסיק להתענות כי היה קשה לראות את סבלו, אך הוא המשיך לנהוג כך כל ימיו עד שנסתלק לבית עולמו.

המנוח זצ"ל סיפר באחת ההזדמנויות על אמו הצדקנית מרת שמחה ע"ה, מעשה שהיה כדי להמחיש את צדקותה: "פעם אחת כשהייתי ילד קטן, נכנסתי לביתי וראיתי את אמי מסדרת את שערה. קודם היא מתחה שמיכה מקיר לקיר והייתה מסדרת את שערה מתחת לשמיכה. כאשר שאלתי אותה למה היא נוהגת כך, היא ענתה לי שהיא לא רוצה שתקרת הבית תראה את שער ראשה".

הרב המנוח זצ"ל בצעירותו למד בישיבה במראכש המכונה בפי יושביה "ירושלים הקטנה" אצל הגאון רבי יצחק אברג'ל זצ"ל עד גיל בר המצווה, ומגיל בר מצוה עד גיל עשרים למד בישיבת "עץ חיים" אצל הגאון המפורסם רבי יעקב דהאן זצ"ל. בגיל שמונה עשרה הוא נסע לעיר מוגאדור ללמוד שחיטה אצל הגאון רבי חיים בן שושן זצ"ל (לימים אב"ד של קזבלנקה) והגאון רבי יוסף הלחמי זצ"ל (לימים דיין באגדיר). בתום שנת לימודיו במוגאדור הוא נבחן אצל הרבנים הגאונים רבי דוד עטר זצ"ל ראש הישיבה, רבי דוד כנפו זצ"ל ואצל רבי אברהם בן שושן זצ"ל. הוא קיבל מהם הסמכה לרבנות ותעודת שוחט, ולאחר מכן חזר ללמוד אצל רבו ב'מראכש'. במשך שנים הוא למד בחברותא עם חברו ללימודים בישיבה, המקובל הגאון רבי לוי נחמני זצ"ל. באותה תקופה למד גם עם הרב מיימון פחימה שלעתיד עם הגיעו ארצה התמנה בתפקיד הרב הראשי של צה"ל הרב גד נבון זצ"ל שנלב"ע לא מזמן.

בהגיעו לפרקו בשנת התש"א נשא את רעיתו מרת רחל תבלחטו"א בת החסיד רבי רפאל מאמאן זצ"ל ונכדה למרת סעדה נחמני זצ"ל (אחותו של המקובל הגאון רבי יעקב נחמני זצ"ל) שיחוסה עלה עד הרי"ף והרמב"ן זלה"ה, והקים משפחה בעיר מולדתו.

בסוף שנות החמישים הגיע הרב יצחק דלויה זצ"ל לצרפת, וקבע את מקום מגוריו בעיר פריז. תוך כדי שהשתלב יפה הוא ומשפחתו עם בני הקהילה היהודית המקומית. בתקופה הזאת בפריז, הרבנות הייתה מורכבת כולה מרבנים אשכנזיים, ולאחר שראו את בקיאותו בהלכות שחיטה ותעודות "יורה יורה" הכניסוהו לתפקיד ברבנות המקומית, כך שהוא היה באותו זמן הרב הספרדי הראשון שנכנס לרבנות.

שמו הלך לפניו והתפרסם בתוך זמן קצר למומחה בכל ענייני השחיטה, והרבה שוחטים היו מפנים אליו את שאלותיהם וספיקותיהם. היה בקשר ובידידות עם הרבנים במקום ביניהם הגאון רבי נסים רביבו זצ"ל אב"ד פריז, ועם הגאון רבי רחמים נהורי זצ"ל אב"ד פריז.

לעתים תכופות היה מגיע לבקר בארץ הקודש והיה נכנס בקודש לבקר בבתיהם של גדולי התורה שליט"א, במיוחד נכנס מס' פעמים להק' ה''בבא סאלי'' זצ"ל שהיה מכבדו ומוקירו עד מאוד, גם בהקשר ליחוס משפחתו הדגולה "דלויה" שהיו של חכמים וסופרים במשך מאות בשנים.

בשנת התשמ"ט עקב גילו עזב את הרבנות, ומאז בכל יום היה פוקד את בית המדרש, לומד ומלמד כל יום גמרא בכולל "רבי חי טאייב לא מת" שבפריז שנתמנה לעמוד בראשו. במשך השנים, הוא אימץ את מאמר המשנה באבות: "וקנה הלך חבר" והיה מעלה את חידושיו על הכתב, תוך כדי לימודו בכל תחומי התורה: תנ"ך, משנה, גמרא, ומדרשים ועוד,

בתקופה האחרונה חלה הידרדרות במצבו הבריאותי עד שהשיב את נשמתו לבוראה מתוך יסורים נוראים ואהבה בצידוק הדין ביום שלישי ה' בטבת בבית חולים בעיר 'קרטיי', בני משפחתו שהיו סביב למיטתו בבית החולים קראו "שמע ישראל" עם יציאת הנשמה.

בפריז הספידוהו הרה"ג רבי דוד בוסקילה ממקימי עולה של תורה ורב קהילת "אוצר התורה" וכן דברי פרידה והספד נשא תלמידו הרה"ג רבי משה סויסה רב ח"ק בפריז. משם בטיסה ישירה, ארונו הובא ארצה ביום חמישי יום סגרירי כאשר הכל מושלג וגשם יורד, ובשעות הבוקר התקיימה הלווייתו בבית העלמין בהר המנוחות בגבעת שאול, בסמוך לחלקת עדת המערבים.

הספידוהו הרבנים הגאונים: הרב אליהו אריאל אדרי – ר"מ בישיבת "הר המור", ורבה של שכונת 'הר חומה' בירושלים. הרב אברהם שבת- רב קהילת "נועם שיח" בהר חומה בירושלים. הרב מאיר אלעזר עטייה- מגדולי המורים של מסורת הפיוט והתפילה של יהודי מרוקו בימינו ועורך הסידור "אבות" ועוד, הרב מאיר עטר-מאשדוד, אחיינו של המנוח זצ"ל,

את חתימת ההספדים נשא נכדו בקול בוכים הרב רפאל דלויה מחבר קובץ "זוכר ברית אבות" על מנהגי מרוקו. ועורך את ספרו "ויזרע יצחק", למרות מטר הגשמים יחד עם השלג והקור העז שהיה באותה עת פתח בדבריו שביום הפטירה, ירדו גשמים, מה שמרמז שגם בשמים בכו עליך.

והשלג שירד מרמז, כי היית הכפרה שלנו, עוונותינו כשלג ילבינו.

אתה היית האחרון מתלמידיו של הגאון והמעיין הגדול רבי יעקב דהאן זצ"ל, ראש הישיבה הגדולה ב'מראכש' עיר התלמוד שהיה מגדולי הדור.

זכורני שהיית קורא לו הרבי שלי. כל פעם שהיית אומר לי הנה חידוש ששמעתי מהרבי שלי, הכוונה לרבי יעקב דהאן זצ"ל.

למדת בחברותא עם החבר שלך הרב גד נבון זצ"ל שגם נפטר לפני כמה חודשים. לא אמרתי לך שהוא נפטר כי לא רציתי לצער אותך. כל פעם בשנים האחרונות היית שואל אותי מה שלום הרב גד נבון.

למדת בחברותא במשך שנים ב'מרכש' עם הבן דוד של סבתא, המקובל רבי לוי נחמני זצ"ל היית קורא לו רבי לוי.

אין הרבה רבנים שיכולים להספיד אותך היום, כי רובם כבר לא נמצאים איתנו.

בגיל שמונה עשרה, נסעת למוגדור ללמוד שחיטה, כי ב'מראכש' לא יכולת ללמוד שחיטה כי זה היה עובר בירושה ולכן נסעת עד מוגאדור.

שנה אחת היית שם, סיפרת לי שתוך שנה למדת את כל ארבעת הטורים, ונבחנת ע"י רבי דוד עטר זצ"ל ראש הישיבה, ורבי חיים בן שושן זצ"ל, לימים אב"ד של קזבלנקה, ורבי יוסף הלחמי זצ"ל לימים דיין באגדיר. קיבלת שם הסמכה לרבנות ותעודת שוחט.

ואז חזרת ל'מרכש' כפי שהבטחת לאביך ולרבי שלך רבי יעקב דהאן זצ"ל, למרות שבמוגאדור ביקשו שתישאר אצלם והציעו לך תפקיד.אתה רצית לחזור לאביך ולרב שלך.

כל מי שהכיר אותך אהב אותך וכיבד אותך, המשפחה הקרובה המשפחה היותר רחוקה, היית בקשר עם כולם. כולם אהבו אותך מאנשים פשוטים, ועד לרבנים גדולים.

אני זוכר עוד כשהייתי קטן, שכל הזמן באו אליך אנשים להתייעץ איתך והיית מקבל אותם בסבר פנים יפות ועוזר להם ומברך אותם.

אני רוצה לצטט דברים שהעידו עליך רבנים גדולים, הבאתי את כולם בתחילת הספר שלך שהוצאתי: "ויזרע יצחק".

אני אצטט רק חלק ממה שכתבו עליך, בשנות תשכ"ב-תשכ"ג, כשהיית אז בן מא'- מב' שנים בלבד.

בנש"ק הרה"צ רבי יצחק אביחצרא זצ"ל ה'בבא חאקי': "הריני לאשר בזה שאני מכיר הכרה אישית את כבוד הרה"ג יצחק דלויה שליט"א מעיר מראקש מארוק שהוא איש ירא וחרד ירא אלקים וסר מרע והכרת פניו ענתה בו שהוא בעניני השם, לא ירא מפני כל וביחוד במלאכתו מלאכת שמים. גם בן לאותו צדיק המפורסם ברבים כמוהר"ר החסיד בעניו הרה"ג חניניה דלויה זצ"ל אשר לא פסקה גרסה מפומיה כל היום וכל הלילה ומשפחתו ידועה אצלנו במארוקו שלשלת של צדיקים וחסידים וראוי לסמוך עליו בכל מדי דקדושה".

בנש"ק רבי מכלוף אביחצירא זצ"ל ראב"ד מראכש: "הוגד לנו שהחכם הנזכר נעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו. הוא נטיעה של קודש".

רבנו הגדול רבי שלום משאש זצ"ל העיד עליך במילים האלה: "ראוי והגון לתומכו ולעודדו ולקרב לו התועלת, הן מצד עצמו שהוא צנוע ובעל מידות, למדן וירא שמים, והן מצד הוריו ומשפחתו הידועים לשם ולתהילה, חשובים ונכבדים, ישרים ותמימים".

הגאון רבי חיים שושנה זצ"ל שהיה הגדול המדקדקים במרוקו, לימים דיין בבית דינו של רבי שלום, ואח"כ בבאר שבע: "ידועים לי הנהגותיך הטובים עם אלקים ואדם; ידוע לי שכמה שנים היית חובש בית מדרש וגם אחרי שיצאת לשוק החיים לא הפסקת את חוט הלימודים; ידוע לי מר אביך ז"ל שהיתה לי הזדמנות להתפלל יחד איתו בביהכ"נ "בן צפת" והכרתי בו שתי מידות גדולות שמנו חכמים ז"ל: מידת השתיקה ומידת הענוה; כן ידוע לי על המשפחה הרמה משפחת דלויא המתייחסת להרה"ג כמוהר"ר יצחק דלויה זיע"א אשר חי מלפני ארבע מאות שנה ואשר החליף דברי הלכה עם מרן בית יוסף זלה"ה".

היה לך קשר מיוחד לארץ ישראל. ורק המרחק הגיאוגרפי הפריד בינך-צרפת לארץ הקודש.

לפני 11 שנה כשעליתי לארץ, אחד הדברים הקשים ביותר בשבילי, זה היה להפרד ממך. וגם לך היה קשה להפרד ממני, אני יודע. אבל בכל זאת שמחת, תמכת בי לאורך כל הדרך, וידעת שזו היתה החלטה נכונה.

בכל שיחת טלפון איתך, היית שואל אותי מה המצב בארץ, ובסוף היית תמיד אומר "שלום בארץ יהי רצון".

לפני כ-שש שנים, זכית להעלות את עצמותיו של אביך זצ"ל מ'מראכש' לארץ במבצע מיוחד ובאותה הזדמנות קנית לעצמך ולסבתא שתחי' חלקה בסמוך.

בשנים האחרונות (כ-15 שנה) למרות מצבך הבריאותי, החזקת מעמד כמובן בזכות המשפחה התומכת, אבל בעיקר בזכות התורה. מישהו אחר לא היה מחזיק כל כך הרבה שנים.

התורה זה היה החיים שלך. היית מקפיד ללכת כל יום לכולל ללמד גמרא, היית מלמד גמרא וחברך הטוב רבי מאיר עמאר זצ"ל היה מלמד 'אבן עזרא' ודקדוק.

כשכבר לא יכולת ללכת לשם ברגל, היית נוסע כל יום ברכב.

כשגם זה היה מעבר ליכולת שלך, המשכת ללמוד כל הזמן בבית, ולכתוב את החידושים שלך על גבי מחברות, חלקם ראו אור בספר שלך שהוצאתי לאור לפני כשנתיים וחצי "ויזרע יצחק" חידושים על התנ"ך, ועל הש"ס, דרושים, חידושים לפי נושאים, הלכות ומנהגים.

היו לך גם בעיות בעיניים, ובימים שלא היית מסוגל לקרוא, היית שומע קלטות של שיעורי תורה. התורה החזיקה אותך.

אני רוצה לצטט מה שכתב עליך לפני כשנתיים וחצי חברך הטוב הרב דוד בוסקילה שליט"א רב קהילת "אוצר התורה" בפריז, (ושהספיד אותך אתמול בפריז): "מי יוכל לשער את חשקו והתמדתו בתורה של המחבר שליט"א, זקן ויושב בישיבה ועושה ימים כלילות בכדי להבהיר וללבן סוגיא או מאמר חז"ל ואינו נותן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו עד אשר יוציא את הדבר לאור".

הוא תיאר את זה כל כך נכון, עד הרגע האחרון, למרות הכל, היית חי את התורה.

איך אפשר להפרד ממך? מה נעשה בלעדיך? את מי אשאל שאלות?

חבל על דאבדין. כך מתאים להגיד את זה עליך. אתה אבדה גדולה, לי באופן אישי, למשפחה, לכל מי שהכיר אותך, ולכל עם ישראל.

לפני שאבקש ממך עוד בקשה אחרונה, אני רוצה לבקש סליחה בשמי ובשם כל בני המשפחה.

בקשה אחרונה לי אליך, תמשיך לברך אותנו, ולהתפלל עלינו כמו תמיד, תתפלל עלינו למעלה, על סבתא שתבלחט"א שתחזיק מעמד, ונזכה לביאת משיח צדקנו בב"א.

בתום מסע ההספדים צעדו רגלית קהל המלווים ונטמן בחלקת 'עדת המערבים' שם קנה את החלקה בעודו בחיים.

הרב זצ"ל זכה מן השמים להעמיד דור ישרים מבורך, הותיר אחריו את רעיתו אשת חיל ובעלת יוחסין תבלחט"א ובנו יחידו ובנות וצאצאים ההולכים בדרך התורה והמצוות. ת.נ.צ.ב.ה.

הגאון הגדול חכם רבי אלעזר מור יוסף זצ''ל ראש ישיבת ''נוה שלום'' בקזבלנקה

מרדכי כהן

קהל רב ובראשם רבנים דיינים ראשי ישיבות ליוו למנוחות בערש"ק פר' אחרי-מות קדושים את הגאון האמיתי רבי אלעזר מור יוסף זצ"ל ראש ישיבת "נווה שלום" בקזבלנקה שבמרוקו משרידי דור דעה וממרביצי התורה של יהדות מרוקו המעטירה, מגדולי המעיינים שבדורינו אשר העמיד תלמידים הרבה שנסתלק לבית עולמו לאחר יסורים קשים והוא בן פח' שנים.

הרב זצ"ל נולד במארקש הידועה כעיר של חכמים וסופרים שעמלו בתורה יומם ולילה בסוגיות הש"ס בעיון רב במשך כל ימי חייהם לאביו הגאון הגדול רבי מאיר מור יוסף זצ"ל שהיו מעידים עליו בני המקום שתמיד היה עוסק בתורה. בקטנותו כבר נשלח ע"י אביו ואמו ללמוד ולקנות את קניני התורה על ברכיהם של גדולי התורה דאז ובראשם הגאון האדיר חכם רבי שלמה דהאן זצ"ל המכונה "חכם דהאן" שהיה גר בקרבתו ונתחבב אצלו עד מאוד וקרא לו מורו ורבו שקנה ממנו את עומק העיון בהבנת הסוגיות ואת יושר עיונו הזך עם אהבת התורה ויראת שמים טהורה. בהיותו נער היה קובע לימוד בחברותא כל בוקר לאחר תפילת שחרית עם הגאון רבי מרדכי קאקון זצ"ל שהיה דיין במארקש. מנהג מיוחד היה בבית גדול זה שנתחנך הרב זצ"ל שהיה נקרא בפי כל 'בית ועד לחכמים', כאשר מידי שבת בשעת הצהריים היו מתאספים תלמידי חכמים וגדולי תורה בביתם ולומדים בעיון סוגיות קשות במשך כמה שעות, ולמרות גילו הצעיר של הרב זצ"ל צירפוהו התלמידי חכמים שילמד עמהם והיה נושא ונותן עמהם בדברי תורה. עוד לפני נישואיו בקשוהו רבני הישיבה במראקש שימסור שיעור לתלמידים בסוגיות הש"ס עד היום אותם תלמידים מזכירים בערגה ובכיסופין לשיעורים מתוקים ובהירים מעין אלו שנחרטו בליבם.

זמן קצר לאחר שנשא את רעיתו ע"ה בזיוו"ר התמנה לראש ישיבת 'נווה שלום' ב"קזבלנקה" בראשותו של הגאון הצדיק רבי מאיר ורשנר שליט"א ראש ישיבת "ובחרת בחיים" ולאחר תקופה עבר ל'טנג'יר' גם שם המשיך להרביץ תורה בתלמידים באותו זמן היה הגאון הגדול רבי יששכר מאיר שליט"א ראש ישיבת 'הנגב' בישיבת "עץ חיים" בטנג'יר שמסר שיעורים בעיון במשך כמה שנים וחזר שוב להעמיד תלמידים בקזבלנקה. התורה תמיד היתה חפצו, וכל מעייניו בה. ביתו היה דל ופשוט, ולא היה צריך לכלום עבור עצמו, קירות ביתו עמוסים היו בספרי קודש.

בנוסף ללימוד העיוני שהיה חריף ביותר כידוע על בני העיר מארקש, היה גאון אדיר בדקדוק והיה מוסר שיעורים בדקדוק תוך כדי שהיה מזכיר פסוקים רבים מהנ"ך שהיו שגורים על לשונו כקורא מתוך הכתב, היה בידידות גדולה עם הגאון רבי חיים שושנה זצ"ל שהיה מגדולי המדקדקים והפרשנים במרוקו וכן עם נעים זמירות ישראל הגאון רבי דוד בוזגלו זצ"ל שלמרות שהיה סגי נהור בסוף ימיו וידע לצטט פסוקים ואמרי חז"ל בעל פה כמונחים בקופסה.

במשך השנים כשהתגורר במרוקו בנוסף לכבוד שהיהודים היו עושים לכבודו, להבדיל גם הערבים היו נוהגים כבוד מיוחד לרב זצ"ל, כאשר כל בוקר בחזרתו מבית הכנסת בדרכו היה עובר דרך רחוב הערבים והיו יוצאים הערבים מחנותיהם ומנשקים את בגדיו כאות כבוד והיו שכאלו שהכינו מיני מאכל כמו ביצים וירקות והיו שולחים לביתו של הרב זצ"ל.

לפני כ-שש שנים עלה לארץ הקודש וקבע את מקום מושבו בעיר אשדוד בתחילה התגורר במרכז קליטה ולאחר זמן דאג אחיו חנניה הי"ו במסירות נפש להעבירו לדירה רחבה יותר ושקטה באזור ו' בעיר. במשך השנים הגיעו לביתו רבנים וגדולי תורה ששוחחו יחד בדברי תורה. את תפילותיו קבע בביהכ"נ 'רשב"י' בסמוך לביתו. כמו"כ תלמידיו שהיו מגיעים לבקרו היו משתעשעים עמו בסוגיות הש"ס שלמדו בצעירותם בישיבה במרוקו כשהיה מוסר שיעורים והיו מעלים זכרונות.

מזה זמן רב סבל הרב זצ"ל ממחלת הסכרת. בחודשים האחרונים התגברה עליו המחלה ולשם כך התאשפז בבית החולים 'קפלן', שם נקבע כי עליו לעבור שלוש ניתוחים ברגלו כדי למנוע קרישת דם, לאחר זמן הועבר לאחלמה ומנוחה בביה"ח השיקומי הגריאטרי 'הרצפלד' בגדרה למשך כשלושה חודשים. במהלך שהותו במקום היה לו צער גדול שהתבטא כמה פעמים שאינו יכול לעסוק בתורה בשלווה, למרות סבלו, הרבנים ומכרים שהיו מגיעים לבקרו היה מתאמץ ומשוחח איתם בדברי תורה ובסוגיות הש"ס לאט לאט. בשבוע האחרון קודם פטירתו קרא לאחיו יבלחט"א חנניה הי"ו וביקש ממנו שיקרא ל'בניו' שרוצה לראותם ושאלו הרי יש לך בת אחת? לאיזה בנים אתה מתכווין? ואמר לו מיד, בנים זה התלמידים! ונקב בשמותיהם של תלמידים המכהנים כרבנים וראשי ישיבות ודיינים ברחבי הארץ ואכן הגיעו הרבנים אל מיטתו והביעו את כאבם בראותם את רבם שוכב על מיטתו עם יסוריו אבל על פניו ניכרה ארשת של שמחה כאשר ראם ושוחח עמם ואז הזכיר להם את פטירת יעקב אבינו ואמר את הפסוק בקול 'וישב ישראל על המיטה' וענין אמירת קריאת שמע וברוך שם כבוד מלכותו... התלמידים נחרדו למשמע אוזניהם וניסו להפסיקו ולהזכיר דברי תורה אחרים אבל הוא בשלו הרחיב את המאמר בפטירת יעקב אבינו. יומיים קודם פטירתו, הרופאים אמרו שחל שיפור אצל הרב זצ"ל ואולי יוכל לשוב לביתו בתוך ימים ספורים להמשך מנוחה ללא השגחה צמודה. אך בעווה"ר יום אח"כ התגלה בגופו זיהום תוך כדי שהכבד נפגע ותוך זמן קצר הידרדר מצבו עד שהשיב נשמתו לבוראה מתוך יסורים קשים בצידוק הדין.

עם הישמע הבשורה על דבר פטירתו של הגאון זצ"ל תלמידיו הרבים בארץ ובחו"ל געו בבכיה והתכוננו למסע ההלוויה שנערכה למחרת ביום שישי בשעת חצות בבית העלמין באשדוד.

לפני צאת ההלוויה, הספידוהו הרבנים הגאונים: הרב מאיר ורשנר ראש ישיבת ''אקסלעבן'' וישיבת ''ובחרת בחיים'' שכיהן יחד עם הרב זצ"ל בישיבת "נווה שלום" במרוקו ותלמידיו, רבי עמרם אלחדד דיין ואב''ד לחיפה, רבי אליהו סויסה רב מחלקת הכשרות באשדוד. את חתימת ההספדים נשא תלמידו בקול בוכים רבי חיים אלחדד רו"כ "אהלי דוד ושמחה" ומו"ץ בשכ' סנהדריה בי-ם, מפאת קוצר הזמן לקראת שבת המלכה לא התאפשר להמשיך את מסע ההספדים, בדבריהם הספידו כי הגאון חכם מור יוסף היה אדם גדול, תלמיד חכם עצום בעל מידות טובות ומאיר פנים לכל אחד ואחד, הרב זצ"ל, מי שהכירו הרגיש שהתורה היתה עבורו סם חיים, כל חייו היה תורה בבחינת 'וחי בהם' היה גאון בבקיאות, בעיון, בגמרא בתוס' ראשונים ואחרונים עם סברות ישרות ובעל דקדוק מיוחד. היה מקרב את תלמידיו ומאהיב עליהם את התורה ועד היום כשמדברים עם תלמידיו לאחר עשרות בשנים זוכרים הם את הסברות הישרות והבהירות בסוגיות הש"ס אם זה בסדר נשים או נזיקין שנאמרו מהרב זצ"ל בשיעוריו הרבים.

עם ישראל בכלל איבד תלמיד חכם וגאון גדול וליהדות מרוקו בפרט, היה עמקן וחריף גדול, תלמידיו מעידים כי אהבו את רבם כהוריהם ממש ולמרות זאת היה צנוע גדול והיה גדול במידת הענווה. עלינו להכיר בחיסרון גודל האבידה הגדולה וללמוד ממעשיו הטובים, מאהבת התורה שהיתה לו, הרבנים בסיום בקשו מחילה בשם התלמידים והמשפחה ובקשו שיעמוד בתפילה לפני כסא הכבוד עבור משפחתו ותלמידיו לאחר אמירת הקדיש יצא מסע ההלויה לכיוון חלקת הרבנים בבית העלמין באשדוד לפני חתימת הגולל ספד לו תלמידו הרה"ג רבי פנחס קריספין רו"מ "מורשה".

הותיר אחריו את יבלחט"א רעיתו ובתו היחידה ואחיו אחיותיו ההולכים בדרך ה' וכן חידו"ת וכתבי יד רבים על סוגיות הש"ס.

ת.נ.צ.ב.ה.

עם כלות ימי השבעה תתקיים עצרת מספד והתעוררות רבתי במעמד רבנים תלמידים וגדולי תורה חשובים במרכז לצעירים "ילדי שגיא ויעקב" ביום רביעי יד' באייר 2/5/07. בערב.