רפאל דלויה Raphael Delouya, שמאות מקרקעין

א. הנני שמאי מקרקעין בהשכלתי ובעל רישיון שמאי מקרקעין מוסמך מטעם משרד המשפטים.

ב. כמו כן, הנני כלכלן (B.A) ומוסמך במנהל עסקים (M.B.A).

בפעילותי השוטפת במקצוע, אני עוסק רבות בעריכת חוות דעת שמאיות לצרכי משכנתא עבור בנקים שונים, בעיקר: בנק מזרחי-טפחות ובנק לאומי למשכנתאות.

אני מתמחה במיוחד באזור השומרון - אזור מגורי ובאזור השרון, שבהם אני עורך שומות רבות.

כמו כן, אני ממונה כמומחה מטעם בתי הדין הרבניים בתל אביב ובירושלים בנושאי שמאות מקרקעין לסוגיה.

עלי לציין את זמינותי הגבוהה והתחייבותי ללוח זמנים העומד בציפיות המערכת. (הדבר נעשה ע"י הערכות מהירה ומתן שרות מהיר ואדיב ללקוחות).

שמאי מקרקעין מוסמך ורישוי מטעם משרד המשפטים.

1. בוגר ישיבת ההסדר 'ברכת משה' שבמעלה אדומים וישיבת הר ברכה.

2. בוגר תואר ראשון לכלכלה ומנהל עסקים (A.B) במכללת יו"ש שבאריאל.

3. מוסמך במנהל עסקים (A.B.M) במכללת רמת גן מטעם אוניברסיטת Heriot Watt.

4. תעודה בשמאות וניהול מקרקעין במכללת רמת גן.

החל משנת 2007 הנני בעל משרד עצמאי לשמאות מקרקעין וכלכלה. אני עובד בשיתוף פעולה עם מספר משרדים לשמאות מקרקעין ועוסק בשמאות מקרקעין לסוגיה – הערכת נכסים, דמי שכירות ראויים, חוות דעת שמאיות לצרכי משכנתא עבור בנקים שונים, קביעת ירידת ערך ועוד.

אני ממונה כמומחה מטעם בתי הדין הרבניים בתל אביב ובירושלים בנושאי שמאות מקרקעין לסוגיה.

2007 עבדתי במשרד 'רובל שלמה (סם) כלכלה ושמאות מקרקעין בע"מ' העוסק במגוון תחומים: הערכת שווי נכסי מקרקעין לסוגיהם, שומות לצורך היטל השבחה, שומות לבנקים, הכנת דו"ח "0" וכו'.

2007 - 2006 התמחות בשמאות מקרקעין במשרד 'זהר הנדסה ושמאות', העוסק במגוון תחומים: הערכת שווי נכסי מקרקעין לסוגיהם, שומות לצורך היטל השבחה, הערכה לירידת ערך, ליווי תכנון, פרצלציה ותשלומי איזון, מיסוי והיטלים – עריכת שומות, ניהול ופיתוח נכסים.

במהלך התמחותי שמשתי בין השאר כאחראי על תיקי מפוני גוש קטיף כאשר במסגרת תפקידי, עסקתי בהערכות פיצוי ובשומות נגדיות למפוני גוש קטיף.

2002 עריכת תקציב ליישוב הר ברכה לשנת 2003 (במסגרת לימודיי בכלכלה ומנהל עסקים במכללת יו"ש).

היהדות נוטה יותר לקפיטליזם, שמתגמל את האדם בהתאם למעשיו * מדינות שהונהגו בשיטה הקומוניסטית הגיעו לעוני מחפיר * התורה מצווה לדאוג לרווחת העניים, החולים והזקנים * הורדה חריפה של מחירי הדיור תפגע בבעלי הדירות * לדעת התקשורת "העם" זו קבוצה מסוימת של חילונים שמאלנים * הסכנה הנשקפת מהתפישה והסגנון הקומוניסטי * מדיניות סוציאליסטית תפנה כספים רבים למגזר הערבי * להשקיע בחינוך, בתשתיות ובתגמול לחיילים * ראש הממשלה ושר האוצר טובים לכלכלה * לגלות עמידה בתחום הכלכלי ובתחום המדיני

היהדות נוטה לקפיטליזם

בין שני הקצוות של קפיטליזם וקומוניזם, היהדות ככלל נוטה לקפיטליזם, מפני שהבחירה החופשית והאחריות האישית היא יסוד קיומו המוסרי של האדם בעולם. זוהי מהות צלם האלוקים, שברא ה' יתברך באדם יכולת לחשוב, להחליט, לתקן ולקלקל, ולשאת באחריות לתוצאות מעשיו. אם יבחר בטוב - יזכה לחיי העולם הבא; יבחר ברע - יירש גיהינום.

וכך גם בעולם הזה: אם ייטיב לבני משפחתו - יזכה לחיי משפחה טובים, אם יתנכר להם - יהרוס את קשרי משפחתו.

וכך גם ביחס לכסף ולרכוש. אם בעל שדה יתעצל במלאכתו - במקום תבואה יעלו בשדהו קוצים, ואם יהיה חרוץ יקצור יבול מבורך. אם יתרשל בעבודתו - יפוטר ויחיה חיי דוחק. ואם יעבוד בחריצות, יקצור את פרי עמלו. וכשם שאדם זכאי לתגמול על עבודתו הפיזית, כך הוא זכאי לתגמול עבור יוזמתו המסחרית וכישרונו להמציא וליצור דברים חדשים. וככל שיותר אנשים נהנים מפרי מעשיו, כך הוא זכאי לרווחים גדולים יותר.

לעומת זאת, השיטה הקומוניסטית מנתקת את הקשר שבין העמל, היוזמה והיצירה לבין התוצאות, ובכך היא גורמת לאנשים להיות פחות אחראים למעשיהם.

וכך אנו מוצאים בתורה שדיני הקניינים ואיסורי גנבה וגזלה מבססים ככלל את השיטה הקפיטליסטית, על פיה הרכוש שהאדם צובר שייך לו.

החכמה שלאחר מעשה

לאחר שעברו קרוב למאה שנה מעת ייסוד השיטה הקומוניסטית ברוסיה, אנו כיום כבר חכמים שלאחר מעשה ויודעים שהשיטה הזו גם לא מצליחה. הסרת האחריות האישית מהאדם לתוצאות עמלו גרמה לפגיעה קשה מאוד בפיתוח הכלכלי. כך יצא שאותן המדינות שאימצו לעצמן את השיטה הקומוניסטית כדי להעניק רווחה לאזרחיהן, גרמו להם בסוף לעוני מחפיר. במשק קומוניסטי, במקום להתאמץ בעבודה לשכלל ולייצר עוד, עיקר המאמצים מופנים כדי להשיג נתחים גדולים יותר מהקופה הציבורית. זאת בנוסף לעריצות ולשחיתות הנוראה ששיטה זו יוצרת בכך שהיא מעניקה כוח עצום לשליטים, שבנוסף לכך שהם מופקדים על המערכות הציבוריות, גם הרכוש הפרטי בשליטתם.

התפישה החברתית-סוציאליסטית שביהדות

על גבי העיקרון הקפיטליסטי, התורה מצווה על היחיד והחברה לדאוג לרווחתם של העניים, החולים והזקנים שאינם מסוגלים לפרנס את עצמם. לשם כך גבו מיסים לקופה הציבורית. כל זאת תוך זהירות שלא לעודד בטלנות ונצלנות, שפוגעת הן בציבור והן בנזקק שמתרגל לחיי קלון.

בנוסף לכך, על פי עקרונות התורה, לפיהם בראש ובראשונה ההורים חייבים בחינוך ילדיהם לתורה ולמלאכה, הטילו חכמים על כלל הציבור את האחריות לדאוג לחינוכם של ילדים שאין ידם של הוריהם משגת לדאוג לכך.

המחאה עלולה לגרום לפגיעה קשה בבעלי הדירות במרכז

אם הממשלה תיכנע לדרישת המפגינים ותחלק קרקעות בחינם לכל אזרח, אזי מאות אלפי משפחות שבמשך עשרים השנים האחרונות השקיעו את מיטב כספן בקניית דירות בערי המרכז יפסידו מחצית מרכושן, שכן שני שליש ממחיר הדירות במרכז נובע ממחיר הקרקע. הורדה קיצונית כזו של מחירי הדירות דומה לשליחת יד לתוך קופות החיסכון הפנסיוני של האזרחים.

צריך לקצר את תהליכי הבנייה ולעודד בנייה נרחבת ולהקל על נזקקים להשיג דירה, אבל אסור לפגוע באופן חריף מדי בשוק המחירים.

ההיגיון שבכללי השוק

יש הגיון רב בכללי השוק שקובעים מחירים לפי היצע וביקוש. המשתכרים יותר מסוגלים לקנות דירות באזורים היקרים, המשתכרים פחות קונים במקומות המבוקשים פחות, אבל כולם זוכים לבסוף לדירה.

עוד תועלת נוצרת מכללי השוק, שכאשר הביקוש במרכז גובר המחירים עולים, וממילא נוצר מצב טבעי שדוחף משפחות לפריפריה, וכך אזורים נוספים הולכים ומתחזקים. כאשר מתערבים בתהליך הטבעי הזה, יוצרים מציאות לאומית חולנית של מרכז עמוס, צפוף וחנוק, ופריפריה מוזנחת לעוני, פשע ופעילות חתרנית של אויבים מבפנים ומבחוץ.

קלונה של התקשורת

בסיקור ההפגנות הללו התגלה שוב פרצופה של התקשורת הישראלית שהתנדבה בהתלהבות לייחצן וללבות את ההפגנות. התברר שלדעת התקשורת "העם" זוהי קבוצה מסוימת של חילונים שמאלניים. כמה עשרות אלפי צעירים מהסוג הזה מבטאים "מחאה עממית שלא היתה כמותה", וכל שאר מיליוני האנשים אינם מייצגים כלום בעיניהם.

אירועים תקשורתיים מסוג זה מעצימים את התהליך המבורך, שבו אנשים נוספים מתפקחים מהאשליה שהתקשורת אמינה, ונוכחים לדעת שהיא בעצם שופר תעמולה לעמדות שמאליות חילוניות תוקפניות.

מה רוצים המפגינים

מה רוצים המפגינים ואנשי התקשורת למיניהם? הרי אי אפשר לקבוע חוק שכל מי שיוכיח ששהה שעות רבות בבתי הקפה ובמועדוני הלילה של תל אביב יהיה זכאי לקנות בה דירה בחצי מחיר?!

אם הממשלה תארגן מכירת בתים בזול באזור המרכז, הרי יצטרכו לקבוע קריטריונים לזכאות. בדרך הטבע, ראשונים לזכאות יהיו משפחות גדולות שהכנסתן נמוכה. אותם מפגינים ואנשי תקשורת יהיו האחרונים ברשימה.

כפי הנראה המפגינים מורכבים משלוש קבוצות שונות. קבוצה אחת רוצה להפיל את הממשלה, ולא משנה בדיוק באיזו דרך ובאיזה טיעון. קבוצה שנייה תומכת בעמדות קומוניסטיות, וחוזרת על כל הסיסמאות שהובילו המהפכנים הקומוניסטים לפני מאה שנה. הקבוצה השלישית הם אנשים שאינם יודעים בדיוק מה הם רוצים, אבל חשים מצוקה ובלי הבנה רבה מצטרפים ל'מהפכה'.

הסכנה שבקומוניזם

אסור לזלזל בסכנה הנשקפת מהתפישה והסגנון הקומוניסטי. דווקא מפני שהם באים בשם אידיאל, הם רגילים להסיר מעצמם כל מחסום מוסרי. המטרה מקדשת את האמצעים. הם מרשים לעצמם להשתמש בתעמולה שקרית. גם התגייסות התקשורת, ששורשיה עמוק בשמאל, היא חלק מזה. היא מנסה כעת ליצור מצג שווא כאילו החיים כאן קשים והעם כולו מתקומם. כמו בכל המהפכות הקומוניסטיות, אנו שומעים שוב כיצד מובילי המחאה מסיתים את הציבור נגד העשירים ונגד הממשלה, תוך פיזור הבטחות שווא שאם יבחרו בדרכם יחולק רכושם של העשירים לעם, שיקבל מעתה ואילך את הכול בחינם. טיעונים אלו מפתים, אך הבעיה היא שלבסוף רק השליטים זוכים ליהנות מהעושר השדוד. אפשר עד היום לראות כיצד בצפון קוריאה שיטה זו דרדרה את העם לחרפת רעב ועודדה עריצות ושחיתות, בעוד שבדרום קוריאה בני אותו עם על ידי שיטה דמוקרטית קפיטליסטית יצרו חברה משגשגת. גם יוון נקטה בעמדה סוציאליסטית קיצונית, והתוצאה - פשיטת רגל לאומית.

אפשרויות הבחירה ברמת העזרה הסוציאלית

בתוך מסגרת התפישה היהודית, המחייבת לדאוג לעני ולחלש, ניתן לנטות לכיוון יותר סוציאליסטי או פחות. כלומר, ברור שצריך לעזור למי שלא מסוגל להתקיים בכוחות עצמו, אבל אפשר שהעזרה תהיה בסיסית ואפשר שתהיה מרווחת. אפשר שהעזרה תגיע רק למי שממש אינו יכול להתקיים, ואפשר להעניק עזרה גם למי שמתקשה במקצת. אפשר להעניק סיוע לרוכשי בתים מהמעמד הבינוני, ואפשר שלא להעניק להם עזרה תוך הפנייתם לפריפריה - שם קל לרכוש דירה גם ללא עזרה.

הבעיה הערבית

נודה בגילוי לב, יתכן שבמצב אחר היינו נוטים יותר לכיוון סוציאליסטי. אבל במצבנו הלאומי הנוכחי, בו אנו נאלצים להתמודד עם מיעוט ערבי גדול ועוין, שבאופן טבעי לפי כל קריטריון סוציאלי שיקבע יהיה הזכאי הראשי לכל סוג של הטבה - אנחנו נוטים להעדיף את הגישה המצמצמת יותר. לגישה זו יש גם יתרונות בכך שהיא מטילה יותר אחריות על היחיד ועל משפחתו וחבריו.

השקעה בתשתיות וחינוך

את הגישה המצמצמת, שהיא הנכונה לנו כיום, יש לחזק על ידי השקעות בחינוך, בריאות ותשתיות - השקעות שמועילות לכל הציבור, ובכללם גם לעשירונים התחתונים. על ידי השבחת החינוך יוכלו גם ילדים של הורים עניים לשפר את מעמדם החברתי-כלכלי, ועל ידי פיתוח תשתיות וכבישים, גם תושבי הפריפריה יוכלו להגיע בקלות ובזול אל מרכזי התעסוקה. כמו כן ראוי לעודד השקעה בחיילים, תוך כדי השירות ולאחריו, בתמורה לשירותם.

עידוד התחרות ושבירת המונופולים

הבעיה הקשה במשק הישראלי שישנם עדיין ענפים, מורשת שלטון השמאל, שלא נפתחו לתחרות חופשית והוגנת ובהם מפקיעים מחירים. כמו גם התקשורת, שעדיין נשלטת כקרטל על ידי השמאל ללא תחרות חופשית. בנוסף לכך, היו מקרים שבהם נמכרו (הופרטו) מפעלים ונכסי ציבור לטייקונים שונים במחירים נמוכים תמורת תמלוגים מגוחכים, כמו למשל במקרה של שר האוצר בייגה שוחט, שמכר את מפעלי ים המלח בעסקה גרועה למדינה וטובה לאחים עופר. זה לא מקרה שתופעות אלו קרו בעיקר על ידי תנועת העבודה הסוציאליסטית, שכן תפישת השמאל מעודדת שלא בכוונה שחיתות, פרוטקציה ומונופול. זו גם הסיבה שרבים מהטייקונים מעדיפים את שלטון השמאל שטיפח אותם. איתו הם יודעים לסגור עסקאות כדי לחסום את מתחריהם ולהמשיך לגרוף לכיסיהם רווחי עתק על חשבון הציבור. לכן גם עכשיו הם וכלי התקשורת שבבעלותם תומכים במפגינים.

בנימין נתניהו

לא אצטער אם בנימין נתניהו יאבד את כסאו. הוא מעל בתפקידו. הבטיח לבנות בירושלים וביהודה ושומרון, ובמקום זאת הקפיא את הבנייה והבטיח לערבים מדינה בלב ארצנו. אך יש להודות שמבחינה כלכלית ראש הממשלה בנימין נתניהו יחד עם שר האוצר יובל שטייניץ טובים מאוד. יש עוד דברים רבים לתקן, אבל הכיוון הכללי נכון. מצבם של אזרחי ישראל טוב היום לאין ערוך מלפני עשר ועשרים שנה, וכן בהשוואה למדינות המפותחות. חולשתו של נתניהו שהוא מאוד לחיץ. הוא עלול לאבד הישגים רבים בגלל כניעה למחאות.

אולי מתוך התגברות על אופיו הלחיץ בתחום הכלכלי יתחזק ראש הממשלה גם בתחום המדיני, יחזור אל מורשת אבותיו וישקוד על בניין ירושלים יהודה ושומרון