[1] וכך המנהג גם בתונס, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קכ"ט, סעיף ז'.

[2] כך נהגו במרראכש וכך קיבלתי מפי מור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. וכ"כ הרה"ג יוסף בן נאיים זצ"ל בספרו 'נוהג בחכמה', עמוד ק"ס. וכך שמעתי מפי הראש"ל הרה"ג שלמה משה עמאר שליט"א.

אך בערים אחרות, יש שנהגו להקל בחלק מהדברים הנ"ל. במכנאס אכלו קטניות חוץ מחומוס ואורז, כך אמר לי הרה"ג אברהם עמאר שליט"א, וכך נהגו בצפרו, ראה בספרו של הרה"ג דוד עובדיה שליט"א 'נהגו העם', הל' פסח, סעיף ז'.

וראה בספרו של הרה"ג אליהו אברז'ל שליט"א, 'דברות אליהו' חלק ז' סימן ו', שם כתב וז"ל: "המורם מכל האמור, הואיל ודורות רבים ומאות בשנים נהגו בני מרוקו שלא לאכול אורז ומנהג אבותיהם בידיהם, הרי א"כ מן הראוי להמשיך במנהג ולא להשתמש בהתרה ולקיים אל תטוש תורת אמך".

וכ"כ הרה"ג חיים סתהון זצ"ל בספרו 'ארץ חיים' עמ' 69 וז"ל: "וכ"כ הגאון חיד"א בספר טוב עין סי' ט' אות וא'ו, דאנחנו בני ספרד, אין נוהגים במניעת הקטניות, אמנם באורז נהגו בעיה"ק ירושלים ת"ו מרבית התלמידי חכמים ויראי ה' שלא לאוכלו בפסח... ובספר פקודת אלעזר על או"ח לעיל סי' נ"א דף ס"ד ע"ד כתב שעכשיו נוהגים גם הספרדים בירושלים ת"ו לאסור הקטניות בפסח. גם פה עיה"ק צפת ת"ו, נוהגים האידנא גם הספרדים לאסור הקטניות זולתי פולין חדשות לחות שמקילים בהם על פי מ"ש הרב בית דוד או"ח סי' רי"ו" וכו' ע"ש. וכ"כ הרה"ג דוד בן שמעון זצ"ל בספרו 'שער המפקד', הל' פסח סעיף י', שמנהג ירושלים שלא אוכלים אורז בפסח.

ומנהג תונס, להמנע מקטניות ולאכול קטניות ירוקות בלבד, אך נהגו לאכול אורז לאחר בדיקה יסודית, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קכ"ח, סעיף ה'.

ומנהג תורקיה לאסור אורז בפסח, עיין בספרו של הרה"ג חיים פלאג'י זצ"ל, 'מועד לכל חי' סי' ב' אות ז'. 

[3] טעם נוסף לאסור את החומוס בפסח: חומוס נשמע כמו חמץ; בערָבית חומוס זה חֵמס.

[4] כך אמר לי מור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. וכך אמר לי גם כן הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א, והוסיף כי אנחנו לא נוהגים להחמיר בזה מזמן איסור אכילת חמץ בערב פסח אלא רק מכניסת החג, שכן רק אז קיים עונש כרת למי שאוכל חמץ. והרה"ג רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל, כתב שבמכנאס היו כמה משפחות שכך נהגו, ובכללן משפחתו, ראה בספרו 'קיצור שולחן ערוך' סימן תי"א, סעיף י"ג (מהדורה חדשה תשס"ו).

לפי הראש"ל הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א, אף אלה שנהגו לאכול מצה עשירה, אינם יכולים להקל בעוגיות מצה עשירה בימינו, שכן מוסיפים בהן חומר מתפיח שעלול להחמיץ. וכך שמעתי מפי הרה"ג יעקב יוסף שליט"א, כי בעוגיות מצה עשירה ישנם רכיבים הדומים למלח, והם מחמיצים, ולכן אין לאכול עוגיות כאלו בפסח. והוסיף כי גם לשיטת אביו הראש"ל הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א העוגיות האלה כשרות בדיעבד בלבד.

אולם שמעתי מפי הראש"ל הרה"ג שלמה עמאר שליט"א שהוא בעצמו ערך מחקר יסודי לגבי עוגיות מצה עשירה, ומצא שאין בהן שום חשש חימוץ, ומותרות לאכילה לאוכלי מצה עשירה, ושכך הסכים איתו הראש"ל הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א.

[5] וכ"כ מרן החיד"א זצ"ל בספרו 'מחזיק ברכה', סי' ת"ס אות ג', וז"ל: "בארץ הצבי רבים נהגו כי כל המצה של פסח תהיה משעת קצירה". וכך נהג מור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל, וכך נוהג הראש"ל הרה"ג שלמה משה עמאר שליט"א ועוד.

[6] וכך נהג מור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. וראה מ"ש הרה"ג דוד צבאח זצ"ל בספרו 'שושנים לדוד' ח"א חאו"ח סי' מ"ז, ע"ש. וראה בספרו של הרה"ג יצחק חזן זצ"ל, הגדה של פסח 'כה לחי' דיני הגעלה והכשרת כלים, סעיף כ"ח אות ה', שם הביא כי נהגו להחמיר ולהשתמש בכוסות זכוכית חדשות לפסח. וכך שמעתי מפי הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א. וכך אמר לי הרה"ג שמעון ביטון שליט"א.

וכך נהגו גם בג'רבא, כ"כ הרה"ג משה כלפון הכהן זצ"ל, בספרו 'שואל ונשאל', חלק א' או"ח, סימן נ"א.

[7] במכנאס לא החמירו, ראה בספרו של הרה"ג שלום משאש זצ"ל, 'שמ"ש ומגן', חאו"ח סימן ס"א, שם הביא כי מנהגו לשטוף את כוסות הזכוכית ולהשתמש בהן בפסח.

[8] וכ"כ הרה"ג ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל, בספרו 'רינה ותפילה', סימן תפ"ז. וכ"כ הרה"ג שלום משאש זצ"ל בספרו 'שמ"ש ומגן' ח"ד חאו"ח סי' ס'. וכ"כ הרה"ג יוסף כנאפו זצ"ל בספרו 'יפה עיניים' עמוד צ', (יאמר "יום השישי... ויינפש" אך לא יאמר ברכת מעין שבע) מכיוון שליל שימורים הוא. וראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל, 'כתר שם טוב' חלק א', עמוד קמט, וכן חלק ג' עמוד 44. 

[9] ראה בספרו של הרה"ג ברוך אסבאג זצ"ל, 'מנחת משה' פרק י"ט הל' ה'.  וראה בספרו של הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א, הגדה של פסח 'לאבות ובנים' עמוד נח. וכך נהג מור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. וכך מנהג רוב ק"ק הספרדים.

וכך נהגו בג'רבא, ראה בספרו של הרה"ג משה כלפון הכהן זצ"ל, 'ברית כהונה' אות פ' סעיף י"ז.

[10] כ"כ מור"ם זצ"ל בשו"ע או"ח סימן תע"ג סעיף א': "ובעל הבית לא ימזוג בעצמו, רק אחר ימזוג לו דרך חרות".

וכ"כ הרה"ג ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל, בספרו 'רינה ותפילה', סימן תע"ג.

[11] וכ"כ הרה"ג יצחק חזן זצ"ל בספרו – הגדה של פסח 'כה לחי', סדר הלילה, סעיף ט' אות ד'. וז"ל: "ומנהגנו שכל אחד מבני הבית מברך לעצמו, ולא סומכים על ברכתו של בעה"ב אלא בברכת הקידוש והמוציא, אבל על המצה, הכרפס והמרור כל אחד מברך לעצמו. ואע"פ שלדעת מרן בסי' רי"ג גם בפירות אחד מוציא את השני אם היו בישיבה, וכ"ש בליל פסח דכולנו מסובין, מ"מ בענין זה מנהגנו הוא כס' הרמ"א שם שכ' דבכל הדברים חוץ מפת ויין לא מהני הסיבה, וה"ה ישיבה לדידן" וכו' ע"ש.

וכן ראה בספרו של הרה"ג שלום משאש זצ"ל, 'שמ"ש ומגן' ח"ד חאו"ח סי' ס"א.

[12] להלן התירגום: כך הקב"ה קרע את הים בשתים עשרה דרכים, כאשר אבותינו יצאו ממצרים, ע"י אדוננו ונביאנו משה בן עמרם (עליו השלום והרצון). כך יוציאנו הקב"ה מגלות זו לחירות בקרוב אמן כן יהי רצון. כלומר מסבירים מה הטעם של "יחץ" בליל הסדר.

וראה בספרו של הרה"ג יצחק חזן זצ"ל – הגדה של פסח 'כה לחי', סדר הלילה, עמוד קמ"א.

[13] וכ"כ הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל בספרו 'כתר שם טוב' חלק ג' עמוד 176, וז"ל: "שמעתי שהאשכנזים מלמדין ילדיהם לגנוב האפיקומין ושלא להשיבו עד אשר יבטיח לו אביו איזה מתנה, אבל בין הספרדים לא נודע מנהג זה". ובהערה שם כתב וז"ל: "רע עלי המנהג הזה להרגיל ולחנך את הילדים עודם בטל ילדותם לגנוב, אם ילמדו אותם לגנוב האפיקומין, כאשר יגדלו ילכו ויגנובו דברים יקרי הערך מבית הוריו, ואם התרגל בכך קשה לו כאשר יגדל לעזוב מדה מגונה זו" וכו' ע"ש.

וכ"כ הרה"ג יצחק חזן זצ"ל בספרו – הגדה של פסח 'כה לחי', סדר הלילה, סעיף י' אות ד', וז"ל: "ונהגו כמה ילדים לגנוב החצי של המצה המיועד לאפיקומן... יש להסס בזה אם מצד שהילדים מתאמנים ומתלמדים איך לגנוב וה"ז עבירה הבאה ע"י מצוה, ואם שלפעמים נגרם אי נעימות לאבא ע"י שהבן דורש דרישות גבוהות שקשה לו לעמוד בהן, ואם שבכך פרוסת האפיקומן נפרכת ונשברת לחתיכות קטנות... ומנהג זה לא ידעוהו אבותינו ואבות אבותינו, ורק היום נתפשט אצלנו מבני האשכנזים ולא ידעתי את מקורו ומי הולידו, ולדעתי טוב לבטלו... ומ"מ בני הספרדים שאבותיהם לא ידעו מנהג זה, טוב למונעם שלא ינהגו בכך מטעמים שכתבתי". ע"ש.

[14] והוסיף הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א שיש אומרים "בבהילו יצאנו ממצרים, לשנה הבאה בירושלים". ומור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל נהג לומר את שתי הגרסאות.

[15] ראה בספרו של הרה"ג ברוך אסבאג זצ"ל, 'מנחת משה' פרק כ' הל' ח'. וכן ראה בספרו של הרה"ג יוסף בן נאיים זצ"ל, 'נוהג בחכמה', עמוד קס"ג. וכן ראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל, 'כתר שם טוב' חלק ג' עמוד 129.

וכן ראה בספרו של הרה"ג יצחק חזן זצ"ל – הגדה של פסח 'כה לחי',  סדר הלילה, סעיף י"ב, אות ב' וז"ל: "ומנהגנו (ק"ק מרוקו) שאחד מהמסובין מגביה הקערה בידו עם כל מה שיש בה ומסבב אותה על ראש כל אחד מהמסובין ואומרים פה אחד בבהילו יצאנו וכו' בקול נעים וזמרה ובשמחה רבה".

וכן ראה בספרו של הרה"ג דוד עובדיה שליט"א, 'נהגו העם' ערך חג הפסח וספירת העומר, סעיף י"ג. שם הביא שני טעמים למנהג: זכר לעמוד הענן כמ"ש "ועננך עומד עליהם", וכן רמז למ"ש "ויסב אלהים את העם", ע"ש.

והרה"ג אליהו אברז'ל שליט"א אמר לי שהטעם הוא כשאר מנהגי ליל הסדר, ע"מ לעורר את הילדים.

והרה"ג יאשיהו יוסף פינטו שליט"א הביא בספרו 'פרי תבואה' טעם נוסף שמבקשים מהקב"ה שזכות עשר המצוות (שבקערה) הרומזות  לעשר ספירות יסובב אותנו, ובזה ישמרנו ה' ".

והרה"ג אברהם עמאר שליט"א כתב בקונטרס הערות על ספר 'מגן אבות' שמנהגנו לסובב הקערה לחיבוב מצוה.

וכך הוסיף הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א וז"ל: "ונראה שהמנהג הקדמון הזה יש בו סוד להוריד שפע, ואכמ"ל".

וכך המנהג גם בתונס, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קל"א, סעיף י"ד.

[16]  וכ"כ הרה"ג יצחק חזן זצ"ל בספרו – הגדה של פסח 'כה לחי', סדר הלילה, סעיף י"ב אות ב'. וז"ל: "כ"ה מנהגנו, להתחיל בתיבות אלו בבהילו יצאנו ממצרים, וכ"ה מנהג קהלות תוניס ותימן וכמה מעדות המזרח, וכ"ה בנוסח ההגדה להרמב"ם שכ': מתחיל על כוס שני ואומר בבהילו יצאנו ממצרים. וכ"ה בנו' ההגדה של הרשב"ץ ביבין שמועה וזל"ה... ולכן יש מתחילין לומר בבהילו יצאנו ממצרים. והיינו ע"ד הכ' בחפזון יצאת, דבבהילו תרגום של בחפזון, ור"ל שע"י החפזון יצא לנו לאכול לחם עוני. ועי' בפ' ההגדה. וכמה יש לתמוה על אילו מחברים שטרחו בהגדות שלהם לפרש בדברי הרמב"ם כוונה אחרת כאילו הרמב"ם לא היתה כוונתו שאומרים מלים אלה בבהילו יצאנו ממצרים, ואלה האומרים אותם טעו בדבריו, וכאילו גדולי מרוקו ועדות המזרח קטלי קני באגמא חס וחלילה". ע"ש.

וכ"כ הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א, בספרו – הגדה של פסח 'לאבות ובנים' עמוד סז, וז"ל: "בבהילו יצאנו ממצרים, כן הוא ברוב ההגדות וכן היא נוסחת הרמב"ם, וכן מנהגינו בכדי לתת תוחלת ותקוה לגאולה העתידה, שתהי' בבחינת תשועת ה' כהרף עין. כמו שיצאנו ממצרים בחיפזון כשהגיעה השעה שלא התמהמהנו, ואז הגאולה באה בהארה רבה ובדחיפות עצומה, ה"נ יגיע הזמן ותגיע השעה של הגאולה העתידה בקרוב, ותזרח עלינו בקרוב אור שמשה של הגאולה, עם רבוי ושלל אורותיה, ואח"כ בהמשך הזמן האורות מתיישבות בלב ובנפש".

וראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל, 'כתר שם טוב' חלק ג' עמוד 121, שם הביא כי כך המנהג בתימן ובכל ערי מרוקו.

[17]  וראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל, 'כתר שם טוב' חלק ג' עמוד 80. 

[18] כ"כ הרה"ג יצחק חזן זצ"ל בספרו – הגדה של פסח 'כה לחי', סדר הלילה, סעיף כ"ג אות א".

[19] וכך נהג מור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. וכ"כ הרה"ג יצחק חזן זצ"ל בספרו – הגדה של פסח 'כה לחי', סדר הלילה, סעיף י"ד אות ב', וז"ל: "ומנהגנו שאחד מבני הבית מביא קערה שבה נוטלים הידים עם ספל מים וראש המשפחה נוטל הכוס שלו, וכשאומר דם שופך קצת מהכוס לתוך הקערה והשני שופך קצת מהמים מהספל, וכן בואש ותמרות עשן וכו' עד באח"ב, ואותן המים והיין שנשפכו לתוך הקערה, שופכים אותם במקום שלא יעברו עליהם וכגון בבית הכסא, ויש שופכים אותם במקום שעוברים שונאי ישראל ואומרים שאותן המכות ידבקו בהן".

וכך המנהג גם בתונס, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קל"ה, סעיף ט"ז.

[20] כ"כ הרה"ג יצחק חזן זצ"ל בספרו – הגדה של פסח 'כה לחי', סדר הלילה, סעיף י"ז אות ה", וז"ל: "מנהגנו הוא כס' הרמ"א שאין טובלין פרוסת המוציא במלח בליל פסח, והטעם כתב שם דפת נקי א"צ מלח, אבל המ"ב כתב דטפי הוא נר' לחם עני כשאינו טבול במלח... ולע"ד נר' דהטעם הוא דבלא מלח נרגש טעם המצה טפי".

[21] ראה לעיל עמוד 93 הערה 206.

[22] וראה בספרו של הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל, 'כתר שם טוב' חלק ג' עמוד 95, שם הביא כי כך המנהג בטיטוואן. 

[23] וכ"כ הרה"ג דוד עובדיה שליט"א בספרו 'נהגו העם' ערך חג הפסח וספירת העומר. ושמעתי מפי הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א שכך מנהג הספרדים ועדות המזרח שלא לומר י"ג מידות ביום טוב, ושכך הוא נוהג.

[24]  כך המנהג פשוט בכל ערי מרוקו, ובכללן גם במרראכש, וכך אמרו לי הרה"ג שמעון ביטון שליט"א והרה"ג יהושע חברוני שליט"א.

וכך המנהג גם בבגדאד, בירושלים ובחברון, ראה בספרו של הרה"ג יוסף חיים זצ"ל, 'רב פעלים' חלק ג', או"ח סימן מ"ב.

[25] וכן הדין בערב פסח ובערב יוה"כ מאותו טעם, שבימים ההם קרבן תודה לא היה קרב. וכ"כ מור"ם זצ"ל בשו"ע או"ח סי' נ"א סע' ט'. וכ"כ הרה"ג דוד עובדיה שליט"א בספרו 'נהגו העם' עמ' ח' סעיף ט"ז.

וכך המנהג גם בתונס, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד כ"א, סעיף ז'.

[26] ראה בספרו של הרה"ג יוסף כנאפו זצ"ל, 'יפה עיניים' עמוד מ"ו.

וכך שמעתי מפי הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א, שהמנהג לברך ברכה זו דווקא בחוה"מ וציין כי זהו מנהג עתיק בערי המערב ובכללן גם במאררכש. 

[27] ראה עמוד 181.

[28] ראה בספרו של הרה"ג שלום משאש זצ"ל, 'שמ"ש ומגן' ח"ג חאו"ח סי' פ"ה, וכן 'שמ"ש ומגן' ח"ד, חאו"ח סי' ט"ו. והרה"ג דוד עובדיה שליט"א הביא מנהגנו זה בספרו 'נהגו העם' עמ' ל"ד, סעיף י"ח.

[29] ראה בספרו של הרה"ג שלום משאש זצ"ל, 'שמ"ש ומגן' ח"ג חאו"ח סי' פ"ה.

[30] טעם חגיגת המימונה - מלשון אמונה, שכן פסח הוא זמן מתאים לגאולה. וכאשר פסח עבר והמשיח עדיין לא בא, אנחנו מבטאים את אמונתנו בה' שיגאל אותנו בקרוב, ולכן חוגגים את חג המימונה.

וראה מ"ש הרה"ג יוסף בירדוגו זצ"ל בספרו 'שופריה דיוסף' הלכות הפסח סימן י"א וז"ל: "מה שנהגו העולם באסרו חג של פסח אומרים זה לזה תרויח ותצליח, שמעתי טעם נכון לפי שבביזת הים כל אחד נטל החפץ שרצונו בו, וביום שביעי של פסח לא היו שואלים זה לזה מה הרווחת בביזה מפני איסור דברי חול ביום טוב, ואחר שביעי של פסח היו ישראל כולם שמחים וטובי לב מפני ריוח הביזה, וכל אחד שואל לחבירו מה הרווחת בביזת הים והיה כל אחד משיב לחבירו חפץ פלוני לקחתי, ולכן נהגו ישראל קדושים באסרו חג של פסח לעשות אותו יום משתה ושמחה ואומרים זה לזה תרויח ותצליח, וטעם נכון הוא". וכעין זה כתב הרה"ג אברהם עמאר שליט"א בקונטרס הערות על ספר 'מגן אבות', וז"ל: "הואיל ואבותינו אספו ביזת הים ביום השביעי של פסח וכולם התעשרו, לכן מאחלים במוצאי חג הפסח שהוא סגולה לעם ישראל לעושר רב ומברכים כל הידידים והקרובים שיצליחו וירויחו כי לילה זו סגולה היא להצלחה לכל השנה, וכמו שקרה לאבותינו שהתעשרו על הים".

וראה מ"ש הרה"ג דוד עובדיה שליט"א בספרו 'נהגו העם' ערך חג הפסח וספירת העומר סעיף כ"ג.

ושמעתי מפי הראש"ל הרה"ג שלמה משה עמאר שליט"א כי בליל המימונה אחרי תפילת ערבית נוהגים לקרוא פסוקים ממשלי, ומשניות מתוך פרקי אבות וכן קצת מהאזהרות של שבועות רישא וסיפא. והסביר הרב הנ"ל כי יסוד המימונה הוא כדי לחזק את האמונה בלבבות, וכדי לחבר את פסח לשבועות שלא יהיה פירוד ביניהם, שכידוע הימים שבין פסח לשבועות נחשבים כמו חול המועד ארוך. ועוד הוסיף הרב הנ"ל פירוש על מה שכתוב "שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כ"ג, ט"ו), וכי יש שבוע שהוא לא שלם? אלא צריך שיהיו תמימות הכוונה שלא לאבד מהם שום דבר, שיהיו מלאים תורה ורצופים תורה ושלא נתנתק מהקשר הזה, ולכן חוגגים את המימונה שיהיה גשר בין פסח לשבועות.

וכך נהגו גם באלג'יר, ראה מ"ש הרה"ג אליהו גיג' זצ"ל בספרו 'זה השולחן', סימן נ"ה סעיף א'.

[31] כאן המקום לציין כי בליל המימונה, נהגו רבים שלא לאכול חמץ כלל, אלא עלים ירוקים כגון חסה ודברי מתיקה וכו' כשרים לפסח, וכך נהגו במרראכש ובאזור הדרום, ורק חלק נהגו לאכול "מופליטה" בליל המימונה.

[32] ראה מה שכתב מרן החיד"א זצ"ל בספרו 'מורה באצבע' סי' ז' סעיף ר"כ: "יום אסרו חג, ישתדל לעשות סעודה נאה, כי יש סוד בדבר, וגם על פי הפשט הוא מצוה".

[33] וראה מ"ש הרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל בספרו 'כתר שם טוב' חלק ג', עמוד 363 שכך המנהג במרוקו. וראה בספרו של הרה"ג ברוך אסבאג זצ"ל, 'מנחת משה' פרק כ"א סעיף ח', שם הביא סגולה זו, וכתב כי בלילה הראשון יאמר קודם את המזמורים "שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי" (תהלים קכ"ב), "שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי" (תהלים קל"א), "שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים" (תהלים קל"ג), ולאחר מכן יאמר: "יה"ר מלפניך ה' או"א בזכות ספירת העומר אשר צויתנו בתורתך ובזכות שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות. ובזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שיהיה זה המלח לי לשמי (פב"פ) ולכל מי שישא המלח הזה עליו יהיה לו למגן וצִנָּה מִדֶּבֶר וממגפה ומעין הרע ומכל דבר רע, אמן כי"ר", ע"ש. וראה בספרו של הרה"ג משה מלכה זצ"ל, 'מקוה המים', חלק ו', או"ח, סימן ל'. כמו"כ ראה בספרו של הראש"ל הרה"ג שלמה משה עמאר שליט"א, 'שמע שלמה' חלק ד', או"ח סימן ז', סע' א'.

וכך המנהג גם בתונס, עיין בספרו של הרה"ג דוד סטבון שליט"א, 'עלי הדס', עמוד קל"ח, סעיף ב'.

ושמעתי מפי הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א שכך נהגו בישיבת המקובלים בית אל.

[34]  וכך אמר לי הרה"ג שמעון ביטון שליט"א.

וראה מה שכתב הפייטן הרה"ג מאיר אלעזר עטיה שליט"א בסידורו 'אבותינו' ששמע טעם למנהג זה מפי הרה"ג יוסף משאש זצ"ל, כי אמירת "ברכו" נתקנה למאחרים שלא שמעו אותה בהתחלת התפילה, ואומר' אותה אפ' שכל הקהל שמעו "ברכו" בהתחלת התפילה כי חכמים לא נתנו דבריהם לשיעורין. במצב זה אמירת "ברכו" לכאורה תהיה מיותרת כי היא כעין הזמנה לומר אחריה מיד ברכה. אבל בימים האלו שאומר' ברכת העומר בסוף התפילה, ראוי והגון לומר אחרי אמירת "ברכו" ברכת העומר כדי שההזמנה הנאמרת בציבור תחול באותה הזדמנות גם על ברכת העומר, ובפרט אם כולם כבר התפללו.

קיים מנהג נוסף במרוקו, לספור את העומר לאחר קדיש תתקבל. והרה"ג אברהם חפוטא שליט"א הביא את שני המנהגים בסידורו 'אשל אברהם' וז"ל: "נהגו רבים לספור העומר אחרי ברכו אחרון לפני עלינו לשבח, אך יש סופרים לאחר קדיש תתקבל וכדברי ר' דוד אבודרהם וכן אנחנו נוהגים".

ושמעתי מפי הרה"ג אליהו אריאל אדרי שליט"א, שהמנהג ברוב המקומות במרוקו לספור אחרי "ברכו", וכך נהגו בחלק מהמקומות באלג'יר. והוסיף כי יש שנהגו במרוקו ובאלג'יר לספור לאחר קדיש תתקבל, וכך המנהג בתונס.

[35]  שני הנוסחים של "לשם יחוד" הבאתי אותם להלן, ראה עמוד 186.

[36] כ"כ בסידורים שלנו, וכך שמעתי מפי הראש"ל הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א, שכך צריך להגיד ושהמשמיט את המילה "עשה" טועה. והסביר שגם לסוברים שבזמנינו זו מצוה דרבנן, אל להם לשנות את הנוסח, כי לשיטה זו, זאת מצות עשה דרבנן. והוסיף כי כך זה מופיע בסידורו של הרה"ג יוסף חיים זצ"ל. וכן ראה בסידורו של הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א, 'אשל אברהם' עמוד 272, שם דן בנושא הזה, ע"ש.

[37] כך הוא מנהג מרראכש וכך קיבלתי ממור זקני הרה"ג יצחק דלויה זצ"ל. וכ"כ הרה"ג אברהם חפוטא שליט"א בסידורו 'אשל אברהם', וציין כי כך המנהג בערי המערב, ויש שינוי קל בגרסתו: "הרחמן הוא יבנה את בית המקדש" וכו'.

אך יש שנהגו לומר: "הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו", וכ"כ הרה"ג שלום משאש זצ"ל בספרו 'שמ"ש ומגן' ח"ג חאו"ח סי' פ"ה סעיף י', וכ"א ינהג כמנהגו.

וראה בספרו של הרה"ג אברהם כלפון זצ"ל, 'חיי אברהם' סעיף רע"א, שם הביא טעם למה דווקא בספירת העומר אומרים "הרחמן" וכו', והסביר כי בזמן הזה אנחנו לא חייבים במצווה זו מן התורה, אך סופרים את העומר זכר למקדש, ולכן מתפללים שייבנה בית המקדש, ואז זו תהיה מצווה מן התורה, ע"ש.

[38]  ראה בספרו של הרה"ג יהושע מאמאן שליט"א, 'עמק יהושע' חלק ד' יו"ד סימן ב' וז"ל: "הלא תראה הלכה רווחת אצלינו להסתפר ביום ל"ג לעומר בבוקר כדעת הרמ"א ע"ה (באור"ח סי' תצ"ג ס"ב), זולת איזה תלמידי חכמים שמחמירין, ולא מסתפרין עד יום ערב חג השבועות, כדעת רבנו האר"י ע"ה" וכו', ע"ש. 

[39]  ראה בספרו של הרה"ג ברוך אסבאג זצ"ל, 'מנחת משה' עמוד 42.

וכן ראה בספרו של הרה"ג יוסף בן נאיים זצ"ל, 'נוהג בחכמה', עמוד מ"ט, שם הביא את שני המנהגים – כפי שיטת מר"ן זצ"ל וכפי שיטת המקובלים. והוסיף שלנוהגים עד ל"ד בעומר, אם חל ל"ג בעומר ביום א' מגלחים ביום ו' לכבוד שבת.

וכ"כ הרה"ג אברהם עמאר שליט"א בקונטרס הערות על ספר 'מגן אבות' וז"ל: "המנהג של הת"ח של עירנו עד ערב חג השבועות כדברי האר"י, ושאר בעלי בתים יראי ה' עד ל"ד בעומר".

[40]  וכ"כ מרן החיד"א זצ"ל בספרו 'מורה באצבע' סי' ח' סעיף רכ"א : "מנהג שלא יגלח בימי העומר. ולפי דעת רבנו האריז"ל אינו מטעם אבלות כאשר כתבו הפוסקים, רק יש סוד בדבר. ולפי הרב האר"י, צריך שלא לגלח מערב פסח עד ערב חג השבועות, ולפי דעתו כל מאי דשרו האחרונים לגלח בראש חודש או אם הוא חתן וכיוצא, וביום ל"ג או ל"ד לעומר – הכל אסור".

וכך נהגו בג'רבא ראה בספרו של הרה"ג משה כלפון הכהן זצ"ל, 'ברית כהונה' אות ע' סעיף ט"ו. כמו"כ מנהג ג'רבא שלא עורכים חתונות בין פסח לשבועות.

[41] ראה בספרו של הרה"ג יוסף משאש זצ"ל, 'אוצר המכתבים' חלק ג' סי' אלף תתסז. וראה בספרו של הרה"ג שלום משאש זצ"ל, 'שמ"ש ומגן' חלק ד' חאו"ח סי' ס"ח, שם כתב כי אין מתחתנים בליל ל"ג בעומר, אלא רק מל"ד בעומר. ורק במקום הפסד מרובה התיר.

[42] ראה בספרו של הרה"ג דוד עובדיה שליט"א, 'נהגו העם' עמ' נ"ד סעיף ל"ז.