אוריאל מעוז- לא מזיק ברובו, עיקר האמונה השלישי

"אני מאמין באמונה שלמה

שהבורא יתברך שמו,

אינו גוף

ולא ישיגוהו משיגי גוף

ואין לו דמיון כלל."

פירוש הרמב"ם משנה סנהדרין י':

וזה שנאמין כי האחד הזה שהזכרנו בעיקר השני אינו גוף ולא כח בגוף, ולא ישיגוהו מאורעות הגוף כמו התנועה והמנוחה והמשכן ולא מצד עוצמתו ולא במקרה. ולכן שללו ממנו החכמים ז"ל החיבור והפירוד ואמרו: אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, לא פירוד ולא חיבור ואמר הנביא: 'ואל מי תדמיוני ואשווה, יאמר קדוש'. אילו היה גוף היה דומה לגופים.

וכל מה שבא בכתבי הקודש שמתארים אותו בתארי גוף כמו ההליכה והעמידה והישיבה והדיבור וכיוצא בזה, הכל בצורת השאלה. ואף ציינו זאת חז"ל בהרחבה: 'דיברה התורה כלשון בני אדם'.

והיסוד השלישי מצביע על מה שנאמר 'כי לא ראיתם כל תמונה' שאי אפשר אפילו לדמיינו כפי שהזכרנו הוא אינו גוף ולא כוח בגוף, כלומר אפילו הנשמה שאינה גוף אך נותנת כוח לגוף – גם היא נבראה על ידו.

ומה אומרת הגמרא על כך?

מסכת ברכות דף י"ז עמוד א': העולם הבא איננו כמו העולם הזה. אין בו אכילה ושתייה ופריה ורביה, לא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

ומה שהתכוונו חז"ל ב'יושבים' זהו כינוי למנוחת עולם [המוות א.מ.] שהרי אמרנו שאין בעולם הבא עניין של עמידה או ישיבה.

ומה שאמרו חז"ל ב'עטרותיהם בראשיהם' זהו משל על התענוג שיהיה להם בעולם הבא מעצמותו של האל כל אחד לפי הדרגה הרוחנית – מה שאין יכולים להשיג בעודם בגוף החומרי. ומאחר ולא כל אחד בעולם הזה משיג דרגה רוחנית גבוה כשמחת עטרה בראשו המשילו חז"ל את התענוג בעולם הבא כ'עטרה' שנאמר 'שמחת עולם על ראשם', והרי השמחה אינה גוף שיכולה להיות מונחת על הראש.

ואפילו שמו דגש בלשונם כשאמרו 'ועטרותיהם' בלשון רבים ולא 'ועטרות' התכוונו חז"ל שהמעשים הטובים שעשו בעולם הזה הם אלה שיהיו על ראשם וישיגו מעצמותו של האל, כל אחד לפי ערך המעשים הטובים שעשה.

ומה כתוב בברית החדשה בעניין הזה?

הבשורה על פי יוחנן פרק ד פסוקים כ'-כ"ד: כאשר באה השומרונית ואמרה לישוע:

'אבותינו השתחוו בהר הזה, ואתם אומרים ירושלים היא המקום להשתחוות בו'

השיב ישוע 'האלוהים הוא רוח'

ובמעשה השליחים פרק י"ז פסוק כ"ט נאמר:

'ובהיותנו ילידי אלוהים, לא נכון לנו לחשוב שהאלוהות דומה לזהב או כסף או לאבן מעשה חרש ומחשבת בני אדם'

פירוש הדבר הוא שכל דבר שהוא בר השגה בעולם הזה – אין זה אלוהים. כי האדם אינו יכול להשיג כי אם דבר גופני חומרי.

ולכאורה אפשר להתפלא על מה שאמר ישוע לשומרונית, 'האלוהים הוא רוח' הרי הרוח שאנו מכירים ויודעים – נבראה אף היא, והאל הוא הבורא ולא נברא חס וחלילה.

על כך נאמר באגרת אל הרומים פרק א' פסוק כ"ה: 'הם המירו את אמת האלוהים בשקר, וייראו ויעבדו את הנברא על פני הבורא המבורך לעולמים'.

והעניין הוא זה:

התורה והנביאים כאשר רצו להשריש בלב העם שיש אל אחד, אך העם לא הצליח להבין אלא את הדבר הפיזי מה עשו?

אם לא יסבירו את דבר האל באמצעות מילים כגון 'יד יה-וה' או 'עיני יה-וה' – לא ידעו כי יש אלוה. ואם רק ילמדו את העם כי יש אל – מיד יהפכו אותו למשהו פיזי. לכן קבעו כי עדיף שיהפכו את האל למשהו פיזי תחילה אך ידעו כי יש אל, ואחרי כן, כשילמדו ויבינו יותר, אז יבינו שהאל אינו גוף. כל זה טוב יותר מאשר שלא ידעו כלל את קיומו של האל. [ראו גם בעניין זה מה שהרמב"ם כותב במורה נבוכים פרק כ"ו חלק א'].

ומה שבעצם כתבו 'יד יה-וה' או 'עיני יה-וה' אינם אלא דברי משל לסבר את האוזן, וזה כוונת חז"ל בכמה וכמה מקומות כשציינו 'דיברה התורה בלשון בני אדם'

כך ניתן גם להבין את מה ששאל משה את הקדוש ברוך הוא במדבר מול הסנה הבוער בספר שמות פרק ג פסוק י"ג – ט"ו:

'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְה-וָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. '

מה פתאום שואל משה את האל לשמו, וכי הוא לא ידע איך קוראים לו?

ומדוע האל עונה לו כי שמו 'אהיה אשר אהיה' ושיגיד לבני ישראל 'אהיה שלחני אליכם' ורק אחר כך אמר לו להגיד את שמו 'יה-וה'?

והתשובה היא:

משה שאל את האל:

מה אומר לבני ישראל שידעו כי האל קיים מבלי שיהפכו אותו למשהו פיזי?

על כך משיב לו הבורא:

'אהיה אשר אהיה'', אחרי שידעו שיש אל תוכל להגיד את השם 'יה-וה'

ומיד מוסיף הבורא:

'זה שמי לעולם וזה זכרי לדוד דור' ומזהיר אותו כי השם יה-וה גם זה איננו הוא אלא רק כדי להזכיר כי האל היה, הווה ויהיה. אבל אין אנו משיגים אותו באופן שנוכל לכנות לו שם חלילה כי בדרך כלל נותנים שם לדבר חומרי.

על כך אמרו חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק 'זה שמי לעולם וזה זכרי לדוד דור' בפסחים דף נ' עמוד א' ובקידושין דף ע"א עמוד א':

לא כשאני נכתב, אני נקרא. שמו של האל נכתב באותיות 'יוד הא וו הא' אך נקרא באותיות 'אלף דלת וו נון יוד' ['יה-וה' נכתב 'אדוני' נקרא].

וזאת כדי שאם נקרא בשם שהוא כתוב 'יה-וה' זה אומר שאנו משיגים משהו ממנו והשם הוא עצמותו, אבל כשאנו קוראים 'אדוני' זהו רק שם התואר שהוא אדון והשם יה-וה הוא להזכיר כי הוא היה, הווה ויהיה.

כעת נבין טוב יותר את תשובת ישוע אל השומרונית כשאמר לה 'האלוהים הוא רוח'. ישוע ידע שאי אפשר להשיג את עצמותו של הבורא אך כדי להסביר לשומרונית כי האל אינו גף אמר לה 'רוח'. בדיוק כשם שאנו לא יכולים להבין ולהשיג את רוחנו הפנימית [הנשמה, א.מ.] שגם היא בריאה אחת של הבורא ממבחר בריאותיו, כך נדע כי הבורא הוא אינו ניתן להבנה ולהשגה והוא בוודאות אינו גוף גשמי.

כעת רואים כי גם עם עיקר זה של האמונה הברית החדשה מסכימה עם התלמוד שהבורא יתברך שמו אינו גוף.