"אני מאמין באמונה שלמה

שהבורא יתברך שמו

הוא בורא ומנהיג לכל הברואים,

והוא לבדו עשה,

עושה

ויעשה לכל המעשים"

ומבאר הרמב"ם:

העיקר הראשון להאמין במציאות הבורא יתברך – והוא: שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות, והוא עילת (סיבת) מציאות הנמצאים. כולם בו קיום מציאותם, וממנו קיומם. ואל יעלה על לב היעדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו.

ואם נעלה על ליבנו העדר הנמצאים כולם זולתו, לא יתבטל מציאות השם יתברך ולא ייגרע. ואין אחדות ואדנות אלא לו לבד השם יתברך שמו, כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו, ואין צריך במציאות זולתו.

וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים (גרמי השמיים במערכותיהם) ומה שיש בתוכם ומה שלמטה מהם, הכל צריכים במציאותם אליו. וזה היסוד הראשון שמורה עליו דיבור "אנוכי יה-וה אלוהיך"

(פרק עשירי, פירוש הרמב"ם למשנה, מסכת סנהדרין.)

מה התלמוד אומר בענייני ההשגחה?

בתלמוד רבו מאוד דברי החכמים בענייני ההשגחה והובאו בגוף הספר, אבל אביא כאן רק מאמר אחד הנוגע לעניינינו.

איוב, בשעה שדיבר נגד יה-וה והיה מסופק בהשגחת הבורא, "אמר לפניו: ריבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב! בסערה השיבוהו "בין שערה לשערה לא נתחלף לי, בין איוב ואויב נתחלף לי?* (בבא בתרא ט"ז א' ב') [*במהדורות השונות בתלמוד על המילים 'בין שערה לשערה' ניתן למצוא מספר גירסאות כגון: בין גומא לגומא, בין טיפה לטיפה, בין קול לקול, בין רגע לרגע ועוד א.מ.]

ומה כתוב בברית החדשה בעינייני ההשגחה?

בעת ששלח ישוע את שנים עשר תלמידיו וביקש להשריש בלב כל אחד השגחת הבורא יתברך שמו, אמר: וגם שערות ראשכם כולם נמנו במספר (מתיא י ל, לוקס י"ב ז')