אוריאל מעוז- לא מזיק ברובו, תהילה פרק א

"תהילה מעוז" - אני חוזר ואומר לאחות בחמ"ל שנפתח בבית החולים ביקור חולים, הסמוך מאוד למקום הפיגוע.

היא עוברת שוב על רשימותיה שיצאו ממכשיר הפקס.

"לא היא לא רשומה" - היא אומרת לי - "אבל זו לא רשימה סופית, ישנם כאלה שעדיין לא זוהו."

אין מילים לתאר את העובר עלינו באותן שעות. חוסר הוודאות, הבכי של האנשים מסביב, מס´ נשים יושבות וקוראות תהילים ודמעות זולגות על לחיין. חוסר אונים זו המילה המתאימה ביותר לסיטואציה. לעיתים נדמה לממתינים לחדשות על יקיריה שכל מערך החירום פשוט לא עושה כלום ומאידך אתה יודע שהם חסרי אונים בדיוק כמוך והם אוספים אט אט כל פיסת מידע מבתי החולים במיומנות כי לצערם כבר תרגלו זאת היטב במצבי חרום שונים ובתרגולים שבשגרה.

מידע על תהילה? אין. אבי, מתרוצץ מבית חולים אחד למשנהו, מחפש פיזית את תהילה, עובר בין המיטות של אלו הבלתי מזוהות, צופה מביט חרישית על הפצועות. מקווה באכזריות שהפעם זו תהיה תהילה.

כן, באכזריות. וכי אפשר להבין שאב מקווה שביתו היא הפצועה? איך אב יכול לקוות לדבר כזה? אך המציאות האכזרית מציבה אותנו בעמדה אכזרית עם תפילה איומה בפינו: "ריבונו של עולם, הלוואי שהיא "רק" פצועה."

והשעות נוקפות...

"לכו בבקשה לחמ"ל במגרש הרוסים, תחנת המשטרה" - פונה אלינו רופא אחד.
"הישארו פה" - אני מציע לשאר המשפחה - "אני אלך, ואם מגיע אליכם מידע מכאן התקשרו אלי."

מהמשטרה הפנו אותי בעדינות מירבית לנסוע למכון הפתולוגי באבו כביר. כאשר הייתי במכון הפתולוגי באבו כביר, אבא שלי הודיע לי את בשורת האיוב: הוא זיהה את גופת אחותי בהדסה עין כרם.

התקשרתי לידיד שלי נמרוד וביקשתי ממנו לכתוב בפורום כי העדר לאור המצב החדש.
זה אולי ישמע ציני, אך כששאלו אותי מה קורה עכשיו? עניתי בחיוך מאולץ: "מאיפה לי לדעת? זו פעם ראשונה שזה קורה לי... "

אוריאל, מנהל הפורום, התקשר אלי לפני שעה קלה וביקש שאכתוב הודעה זו בפורום.
הוא הודיע שאחותו נהרגה בפיגוע שהיה היום בירושלים.
נצטרף כולנו כדי לשלוח אור ואהבה לו ולמשפחתו ולמשפחות כל ההרוגים והפצועים.
נמרוד.

ואז החלו ההודעות לזרום:

לא נתפס... פשוט לא נתפס...
אוריאל, מילים במקרה כזה לא יכולות לעזור, כל מה שאגיד - לא יעזור, אני יודעת.
אני בוכה, אתך ועם כולם, על המוות הנוראי שכך פתאום הגיח.
אני כואבת, אתך ועם כולם, על פרחים שנקטפו בטרם עת.
הייה חזק.
אוהבת ומחבקת,
-פלונית-

כואב הלב
הלב נקרע
נקרע מהאובדן הפתאומי
רק אתמול עוד היא הייתה
ועכשיו-היא הלכה. פשוט הלכה.
-פלוני-

אוריאל
אף אחד לא יכול להבין מוות של אחות
שולחת אור ואהבה...ותקווה.
האנרגיה שלה, האור שלה, העוצמה שלה והקשר המופלא שביניכם, יוסיפו לפעם בלבך ובלבבות נוספים.
הרצון שלה יוסיף להתקיים.
האהבה שלה מוסיפה לחיות.
שלך באהבה ובתנחומים -
-פלוני-

אני חושבת שאף מילה שאומר לא תנחם אותך. כי אובדן אחות קטנה ואהובה בצורה אכזרית מתועבת כזו אין מילים שינחמו.
אני יכולה להבטיח לך, שהיא בטוח תגיע לגן עדן, כי מלאכית שכמותה מקומה שם בין המלאכים.אני בטוחה שהיא שם מלמעלה רוצה שתמשיכו בחיים, ותהיו חזקים, ותזכרו אותה כמו שהיא היתה מאושרת ושמחה.
שלא תדעו עוד צער, יהי זכרה ברוך
-פלונית-

הרבה אור ואהבה לך ולמשפחתך.
נלווה את תהילה ז"ל עם המון אור ואהבה לדרכה.
מחבקת אתכם
-פלונית-

לאחר שכל המשפחה התכנסה בבית החולים הדסה עין כרם וסוכמו כל הפרטים הטכנים: סידורי הלוויה, שעות, מיקום השבעה וכו... תוך כדי כך התכנסו החברים הקרובים ובכו איתנו, הציעו את עזרתם, אם בהסעה ואם בסידורים אחרים, התפזרנו לביתנו עדיין המומים ולא ממש יודעים אם חלום הוא או מציאות ומתי כבר נתעורר...

נכנסתי הביתה, ובמצבים כאלה מנסים להיאחז בדברים המוכרים, בשגרה, כי פתאום הכל משתבש. לשגרה יש בה משהו מחזק, מנחם, כי זה משהו מוכר ולא זר.

נכנסתי לפורום וכתבתי הודעה קצרה:

אם פגעתי בך אי פעם סלחי לי, אני אוהב אותך אחותי היקרה הרעפי עלינו את אורך מן השמיים וישתעשעו עמך מלאכי מרום.
היי שלום אחותי.
אוריאל מעוז

והתחלתי לקרוא בדמעות את הדברים שכתבו חברי הפורום.

שם בקצה הדרך הוא לבד פוסע.... אדמתנו בוערת אש במשעוליה... החומה בנינו מפרידה בין שנינו... מבקשת רק ליפול....
מלחמות עברנו ודמעות ידענו... כשתמיד חשבנו שאחים אנחנו...
אך מישהו החליט לקפח חייהם של רבים אנשים תמימים על לא עוול בכפם...
נערה..
שעדיין לא הספיקה לחיות....
ומישהו ישלם.
המשפחה משלמת בעצב וכאב נורא....
משתתפת בצערכם.......
מי ייתן ולא תדעו צער וכאב....
מי ייתן ונוכל פעם לחיות בשקט ובשלום!!!!
נ.ב: אני לא משתתפת בפורום הזה..
אך הייתי חייבת לרשום כמה מילים ..
הכאב הוא ענק.....
עברתי פיגוע בעצמי לא ממזמן..
ואני עם פצע פתוח שנפתח שוב ושוב........
.............פלונית..............

אמנם לא הייתי אף פעם בפורום ולא הכרתי אותך או את אחותך, אך ברגע קשה זה כולנו אחים. אני מאחלת לכם שלא תדעו עוד צער ויגון, שתדעו רק שמחות וטובות. שתהילה ז"ל תמשיך להאיר עליכם מאורה גם מלמעלה, לשמור עליכם ולחזק אתכם- ולתת לכם כוח להמשיך בדרך הנכונה.
היא תמשיך להיות כמו שהייתה גם למעלה.
אומרים שאלוהים אוהב מלאכים... כנראה שתהילה הייתה מלאך. בתקווה לעם ישראל שלם וללא עוד נפגעים.
ת.נ.צ.ב.ה
לא מכיר אותי, אך עדיין, כואבת אתך,
המילים לא מגיעות, אך מקווה שתיקח את האהבה הגדולה שכולם פה נותנים לך מכל ליבם ותתחזק על ידה.
יהי זכרה ברוך . אתך.

ואני עם דמעות בעיניי, ממאן להאמין, רק רוצה להתעורר מן החלום הרע הזה. שעוד רגע קט יצלצל הטלפון ותהילה תאמר לי: "הייתי אצל חברה, נגמרה לי הסוללה בנייד ולא שמעתי מה שקרה - אני בסדר...."