אוריאל מעוז- לא מזיק ברובו, תהילה הקדמה

יש לי סיפור לספר, אני כולי תקווה כי לא תאבדו את סבלנותכם ותקראו אותו בכל זאת עד סופו ואז תבינו [אולי] מדוע כתבתי כל זאת.

אני אדם רגיל מן השורה, ממשפחה רגילה מן השורה. פה ושם גם שייך לסטיסטיקה ולאחרונה גם הצטרפתי לחוג משפחה גדולה, כואבת, מדממת - משפחת השכול.

בכ´ באב התשס"א 9/8/2001 בשעה 14:00 נשמע פיצוץ עז שהחריד את רחוב יפו פינת רחוב המלך ג´ורג´ בירושלים. הפעם מסעדת "סברו" בירושלים הייתה המטרה.

אחותי תהילה, כמעט בת 19, נהרגה. בפיגוע הזה נהרגו 15 אנשים, נשים וטף ויותר מ150 פצועים.

את ימי האבל והשבעה עברתי יחד עם חברי הפורום באינטרנט שאותו אני מנהל. בפורום כתבתי את רגשותיי והאנשים הווירטואלים שנמצאים אי שם בעולם האינטרנט הגיבו. המון כוחות שאבתי מכך ולא אדע לעולם כיצד הייתי מתמודד עם זה אחרת.

כעבור כחצי שנה, אזרתי אומץ וחזרתי לקרא את כל מה שנכתב בפורום. למרות היותי מעורב רגשית גיליתי מזווית אחרת את תהליך ההתמודדות, הכאב, האובדן שהינו חלק בלתי נפרד [לצערי] מהווי הארץ הזו. אין כמעט בארץ משפחה שאינה פגועה או שאינה מכירה קרוב משפחה כל שהוא או חבר קרוב שהיה מעורב בפיגוע טרור.

באוספי את החומר פרסמתי מעט ממנו במספר פורומים והתגובות לא אחרו לבוא: מדוע איני מפרסם זאת?

אז הנה לפניכם מסמך מזווית אישית, הנותנת לכל אחד מכם הזדמנות להציץ לתוך משפחה אחת שבא כל אחד מרגיש ומתמודד בצורות שונות כבודד וכחלק מהתא המשפחתי והסובבים אותו. כמובן שהיו המון הודעות תנחומים שגרתיות כגון: אתך באבלך או ה´ ינחם אתכם עם... ואפילו רק "אייקון" של נר זיכרון שאותם השמטתי מכאן, אולם מהלב לא נמחקו.

מכיוון שבעולם הווירטואלי רובם כותבים תחת כינוי, מחקתי את השמות למעט ההודעות שלי כמובן והודעות של חבריי ובני משפחתי שאני יודע שלא יתנגדו לכך.

רבים וטובים במהלך שנותיי אמרו לי: אתה מדבר בסיסמאות מאוד יפות של ה"ניו אייג" אך במציאות של היום יום זה לא מעשי. כמטפל ומלמד רפואה משלימה ומודעות עצמית, המוות של אחותי העמיד את אמונותיי למבחן. האם הם עדיין קיימים לאור האסון? האם הם רק סיסמאות או שמא תהליך חיים ומודעות שאכן פועלים? התשובה בתוך הספר.
זהו אינו ספר זיכרון לאחותי. דמותה כאן היא "רק" מרחפת מעל המילים שכתובים כאן. כל תקוותי, שעדותי תיתן כוח, עידוד ומודעות לכל מי שיש לו מגע עם שכול ואובדן, והבנה חדשה לכל אלו שמביטים בה מרחוק. ובליבי תפילה שכולנו לא נדע עוד צער

"תבענה שפתי תהילה כי תלמדני חוקיך" תהילים קי"ט קע"א

אור וטוב
אוריאל מעוז