הטיפול נמצא בסל שירותי הבריאות ניתן לדרוש ולקבל התחייבות (טופס 17) מכל קופות החולים, ממש את זכותך עוד היום!!! התקשר  04-8377812/51

טיפולים בחמצן בלחץ גבוה (חל"ג) - על פי מנהל רפואה של משרד הבריאות
טיפולים דחופים

1. תסחיף אויר או גז
   תסחיף אויר או גז קורה כאשר בועיות אויר או גז חודרות לתוך כלי הדם. תסחיפים אלה הם סיבוכים של ניתוחים ופעולות פולשניות אחרות כגון: ניתוחי לב פתוח, הכנסת צנתר לעורק או לוריד מרכזיים, החדרת אויר לחלל הבטן, פגיעה חודרת לחזה ועוד.
   מקור חשוב לתסחיפים הוא תאונות צלילה. במהלך  עליה מהירה של הצולל לפני הים, נפח הריאה גדל, הריאה מתפשטת ועלולה להיקרע. במצב של קרע ריאתי, אויר יכול לחדור  לכלי הדם ולהגיע למוח.
   תסחיף אויר גורם להפרעה בזרימת הדם ולירידה בחמצון הרקמות המוזנות על ידי כלי הדם. הפרעה הגורמת לפגיעה קשה ברקמות ובתאים במערכות גוף שונות.  בשכיחות הגבוהה ביותר נפגעים האברים הבאים: המוח, חוט השדרה, הלב, הריאות ואברים נוספים. מבחינה קלינית הסימנים  יכולים  להיות: חוסר הכרה, חולשה בגפיים עד כדי שיתוק, פגיעה בראייה, פגיעה בשמיעה והפרעות תפקודיות נוספות. הפגיעה יכולה להיות חמורה עד כדי גרימת נכות קשה ואפילו מוות.
   לחץ מוגבר בתוך תא לחץ מצמצם את גודל הבועיות, שחדרו לכלי הדם ומביא להתמוססות הגז בדם. תוספת חמצן בלחץ גבוה תביא לשחלוף הגז בבועית על ידי החמצן. כאשר נפח הבועית קטן, מתחדשת זרימת הדם והרקמות העניות בחמצן מקבלות ריכוז גבוה של חמצן.
   כלי הדם הפגועים מחוסר חמצן מאבדים נוזלים לסביבה ונוצרת בצקת מקומית המפריעה לזרימת הדם. העלאת הלחץ מביאה לנסיגת הבצקת.
   הטיפול בחמצן בלחץ גבוה (חל"ג)מביא לשיפור בחמצון הרקמות ולעלייה מהירה בריכוז החמצן התוך תאי. זהו הטיפול היעיל והמומלץ בתסחיפי אויר וגז.
2. מחלת דקומפרסיה (מחלת הצוללים)
   מחלת הדקומפרסיה היא תסמונת המופיעה בעיקר אצל צוללים וקורית כתוצאה מהיוצרות בועיות חנקן או גז אחר, בדם וברקמות לאחר ירידה חדה בלחץ הסביבתי.
   חמצן וחנקן הם הגזים העיקריים המרכיבים את האוויר הננשם מתוך מיכל הצלילה. החמצן מנוצל על ידי הגוף והחנקן לעומתו מתמוסס בדם ואינו משתתף בתהליכי הנשימה. בעת עלייה לא מבוקרת ומהירה לפני המים, החנקן משתחרר בגוף בצורת בועיות (כפי שקורה בבקבוק משקה מוגז כאשר חולצים את הפקק). בועיות החנקן הן הגורמות לתסמונת מחלת הדקומפרסיה שהיא מחלת הצוללים. הסימנים למחלה רבים ויכולים להופיע כאבים בפרקים, פריחה בעור, תחושת נימול, עייפות קשה, חולשה ואף שיתוק. מיקום הסימנים מעיד על מיקומן של בועיות החנקן.
   במהלך הטיפול בתא לחץ, העלאת הלחץ האטמוספרי מצמצמת את קוטר בועיות החנקן בכלי הדם וברקמות. נשימת 100% חמצן בלחץ, יוצרת מפל לחצים בין הבועיות, בהן אין חמצן, לבין הדם המכיל רמה גבוהה של חמצן. החמצן מחליף את החנקן וזה משתחרר בצורת גז לדם, עובר דרך הריאות ונפלט לאוויר החיצון.
   לפעמים הסימנים למחלת הדקומפרסיה אינם חולפים לגמרי בסיומו של טיפול אחד, בעיקר אם חלף זמן רב מהתאונה ועד ההגעה לטיפול בתא לחץ. במקרים אלה ממשיכים בטיפולים בחמצן בלחץ גבוה עד להעלמות הסימנים.
   יש להדגיש את חשיבות ההגעה המהירה לטיפול. החולים שלא הגיבו לטיפול היו אלה, שהגיעו באיחור רב.
3. גנגרנת גז (Gas Gangrene)
   גנגרנת גז היא נמק חריף הנגרם על ידי חיידק הקלוסטרידיום. החיידק מייצר רעלנים הגורמים להרס רקמות ומונעים הפעלת מנגנוני ההגנה של הגוף.
   חיידק הקלוסטרידיום הוא אנאירובי כלומר, הוא פעיל בסביבה נטולת חמצן. מכאן, שאם נחשוף את החיידק לרמה גבוהה של חמצן, נמנע את התחלקותו, את נדידתו בגוף ואת יצור הרעלנים.
   מתן חמצן בלחץ גבוה (חל"ג) מונע את התפשטות המחלה, ובשילוב עם טיפול אנטיביוטי וכירורגי, מרפא אותה.
   חמצן בלחץ גבוה חיוני בטיפול בנמק.
4. הרעלת חד תחמוצת הפחמן (כולל שאיפת עשן והרעלת ציאניד).
   פחמן חד- חמצני (CO) הוא גז נטול ריח או צבע הנוצר במהלך בעירה. הרעלה קורית לאחר שאיפת הגז למערכת הנשימה.
   הגז נקשר להמוגלובין בתאי דם אדומים באזורי הקשירה המיועדים לחמצן וכך נמנעת העברת החמצן לתאים. המחסור בחמצן פוגע ביכולת התאים לתפקד ואף גורם למותם.
   כל התאים בגוף חשופים להרעלה אך תאי העצב ותאי שריר הלב הם הרגישים ביותר.
   חמצן בלחץ גבוה מזרז מאד את החלפת הפחמן החד חמצני בחמצן.
   יש חשיבות רבה למהירות התחלת הטיפול בחמצן בלחץ גבוה.(חל"ג) ככל שנקדים בטיפול, נקטין את מידת הנזק.
5. איסכמיה חבלתית חריפה (כולל  Compartment Syndrome Crush Injury)
   איסכמיה חבלתית חריפה הוא מצב של מחסור בחמצן ברקמות ובדם, הקורה כתוצאה מהרס נרחב של רקמות במצבים כגון:
   תאונת דרכים, תאונת עבודה, נפילה מגובה, פצע ירייה ועוד. בחבלה מסוג זה נוצרת בצקת ניכרת המפריעה מאד לזרימת הדם ולחימצון הרקמות.
   כאשר החבלה היא נרחבת, אחוז הסיבוכים כגון זיהומים, שברים שאינם מתאחים ואף כריתת גפה, יכול להגיע ל 50% מהפגיעות.
   חמצן בלחץ גבוה משפר את חימצון הרקמות הפגועות, מוריד את הבצקות המפריעות לזרימת הדם ומונע התפתחות זיהומים על ידי הפעלת תאי הדם הלבנים.
   יש להתחיל את הטיפול בחמצן בלחץ גבוה (חל"ג) מהר ככל האפשר אחר החבלה.
6. איסכמיה היקפית חריפה למרות נוכחות ציר וסקולרי פתוח.
   איסכמיה היקפית חריפה היא מצב של מחסור חריף בחמצן בכלי הדם הקטנים בגפיים. מצב זה, קורה כתוצאה מסיבוך במהלך ניתוח. קרישי דם או תסחיפי כולסטרול שניתקו מדופן כלי הדם, נעצרים בכלי הדם הקטנים וגורמים לנמק מקומי.
   חמצן בלחץ גבוה משפר את חימצון הרקמות הפגועות ומקטין את הנזק  האיסכמי.
7. חסימה חריפה של עורק הרישתית. (קיים סיכוי גבוה להצלחת הטיפול אם הוא נעשה בתוך 12 שעות מהאבחנה).
   חסימה חריפה של עורק הרישתית מתרחשת באופן פתאומי לאחר שקריש דם או תסחיף כולסטרול שניתק ממקומו, חוסם את העורק הראשי המזין את רישתית העין. חסימה זו מביאה לירידה חדה בחמצון הרישתית ולהופעת עיוורון פתאומי. הפגיעה היא בדרך כלל בעין אחת. גורמי סיכון לחסימה חריפה של עורק הרישתית הם: ייתר לחץ דם ורמות גבוהות של כולסטרול.
   חמצן בלחץ גבוה משפר מאוד את מצב חימצון הרישתית ולכן זה הטיפול המועדף.
   משך הזמן העובר מהאירוע ועד לקבלת הטיפול הוא הקובע את הצלחת הטיפול ועליו להיות קצר ככל האפשר.
8. אנמיה קיצונית, שאינה ניתנת לטיפול באמצעות עירויי דם.
   אנמיה מוגדרת כירידה בנפח תאי הדם האדומים ונמדדת באמצעות ריכוז ההמוגלובין. ההמוגלובין אחראי לחמצון הרקמות וכאשר קיימת רמה נמוכה של המוגלובין, חמצון הרקמות נפגע. הטיפול המקובל באנמיה קיצונית הוא מתן עירוי דם. במצבים מסוימים כגון, תגובות אלרגיות קשות לעירויי דם או אי ספיקת לב קשה, אין אפשרות לתת עירוי דם. במצבים אלה ניתן לטפל בחמצן בלחץ גבוה. חמצן זה מתמוסס בפלזמה והוא זמין לרקמות ללא צורך בהמוגלובין. מכאן, שמתן חמצן בלחץ גבוה מאפשר טיפול לאורך זמן בחולים הסובלים מאנמיה קיצונית.
9. שתלי עור ומתלים במצוקה (Compromised Skin Grafts And Flaps)
   הסיבה העיקרית לאי קליטת שתל או מתלה, היא הפרעה בזרימת הדם המקומית וחוסר חמצן של הרקמות. רמה נמוכה של חמצן מונעת את קליטת השתל,או המיתלה, מעלה את הסיכון להתפתחות זיהום מקומי ומביאה לדחיית השתל.
   מתן חמצן בלחץ גבוה מעלה את רמת החמצן ברקמה, מונע התפתחות זיהום מקומי ומאפשר את קליטת השתל.
10. Mucormycosis,Actinomycosis
    Mucormycosis הוא זיהום פטרייתי אלים, הקורה אצל חולים הסובלים מדיכוי של המערכת החיסונית, לאחר השתלות או מחלות קשות אחרות. בתנאים של רמה נמוכה של חמצן, התפשטות הזיהום הפטרייתי מואצת.
    הטיפול בזיהום פטרייתי הוא הטרייה כירורגית וטיפול אנטי פטרייתי.
    חמצן בלחץ גבוה מהווה חלק מהטיפול בנזקי הזיהום הפטרייתי. חמצן בלחץ גבוה משפר את פעולת תאי הדם הלבנים, מגביר את יכולת הפעולה של החומרים האנטי פטרייתים ומונע את התפשטות הפטרייה ואת נזקיה.
    Actinomycosis הוא חיידק אנארובי נדיר הפוגע בעיקר בפנים ובצוואר.
    הטיפול בזיהום הוא כירורגי ואנטיביוטי. הוספת חמצן בלחץ גבוה מונעת את התרבות החיידקים ומשפרת את יכולת הגוף להתמודד עם הזיהום.
11. נמק שרירי וזיהומים מפושטים של רקמה רכה (Nercotizing Fasciitis)
    זיהום מפושט ברקמות רכות ונמק שרירי נרחב קורים בדרך כלל כסיבוך מניתוח או מתאונה ועלולים לגרום למוות תוך פרק זמן קצר.
    הזיהום גורם להיפוקסיה מקומית, לחסימה של כלי הדם ולהפרעה בתפקוד תאי הדם הלבנים.
    מתן חמצן בלחץ גבוה, בנוסף לטיפול כירורגי ואנטיביוטי, משפר מאד את סיכויי ההחלמה.