"הבית הפתוח"

לאמהות ותינוקות

נפגש כל יום רביעי בין השעות 10.00-12.00 בבוקר

במתנ"ס מגדים – רחוב הפסגה, כרמיאל.

                                                                                                                                         מאת נגה משל

נשים אחרי לידה זקוקות לעיתים לאוזן קשבת ותמיכה. פרויקט "אם לאם בקהילה" משדך בין מתנדבות מנוסות ליולדות טריות, שצולחות יחד את התקופה שאחרי הצטרפות התינוק למשפחה.

דפנה נוימן, 45, חלמה להיות אמא מאז שהיתה ילדה. להפתעתה, כשזה קרה לה בפעם הראשונה בגיל 25, היא מצאה את עצמה לא מוכנה. הפער בין הפנטזיה המתקתקה של תינוק חמוד בעגלה לבין השגרה התובענית היה עצום. "האמהות שלי היתה נורמטיווית לחלוטין, אבל עם הלידה נולדת גם אם - וזהו תהליך הסתגלותי ארוך ואינדיווידואלי", אומרת נוימן. "כיום ההורות מאובזרת יותר וזה מקל מבחינה טכנית, אבל מטשטש את הקושי הגדול שהוא בעיקר נפשי".

 
בעקבות ההתנסות שלה הקימה נוימן את "אם לאם בקהילה" - פרויקט התנדבותי שבו אם מנוסה מתנדבת ללוות אם טרייה. היא אומרת כי מקורה של הבעיה במעבר מהמשפחה המורחבת לגרעינית. שרונה, 37, אם לארבעה - שקיבלה בעקבות לידתה האחרונה סיוע מאם מתנדבת ובעצמה עברה קורס מתנדבות והספיקה להתנדב - מחדדת את דבריה: "אנחנו חיים בחברה שאין בה שבטיות וקהילתיות. פעם היו שפע של נשים שעזרו לאשה היולדת, ואילו כיום האשה מוצאת עצמה לבדה עם תינוק, ואפילו ללכת להתקלח זה סיפור".

נוימן אומרת שהקושי נובע מהתפישות החינוכיות בחברה המודרנית. "אנחנו מחנכים את עצמנו ואת ילדינו לתחרותיות ולהישגיות", היא מסבירה, "ובמקצוע האמהות אנחנו צריכות לשים את עצמנו בצד ולמלא צרכים של מישהו אחר. החברה של היום הרבה פחות מחנכת לכך ולכן המעבר מהקיום האינדיווידואלי לתפקיד ההורי מאוד קשה".

נוימן, אם לשלושה (14, 17, 20), היא מנחת קבוצות, מורה לטכניקת אלכסנדר ומדריכת הכנה ללידה. מפגשיה עם יולדות הבהירו לה שהצורך בתמיכה וליווי אחרי לידה אף פעם אינו נפסק. לדבריה, "בתפישה שלנו האמהות היא עדיין שיא משמעותי ונחשבת דבר טוב מאוד, אבל בתוך הטוב הזה יש המון צבעים שלא מקובל לדבר עליהם, והם אלה שהופכים את האמהות לקושי. הקושי אינו דבר רע, אבל ברגע שמנסים להזיז אותו הצדה ולהראות רק את הצד היפה - מתרסקים".

תרומה לחוסן הקהילתי

"אם לאם בקהילה", הפרויקט שנוימן יזמה לפני כשש שנים עם נועה ברקת, נולד במועצה האזורית משגב. כיום זוהי תוכנית התנדבותית שפועלת בתשעה אזורים ברחבי ישראל ומתרחבת בימים אלה גם לתל אביב. במסגרת התוכנית, אמהות במגוון גילים עוברות קורס הכשרה בן 14 פגישות, ומתנדבות ללוות יולדת - לאו דווקא אחרי לידה ראשונה - במשך כמה חודשים עד שנה במטרה לעזור לה להסתגל למצב החדש. אמהות רבות מקבלות מתנדבת יותר מפעם אחת.

ב-2004 אומץ הפרויקט על-ידי שדמות - מרכז למנהיגות ובינוי קהילה בתוך המכללה האקדמית לחינוך אורנים - ונבנתה תוכנית לימודים שנתית לנשים במטרה להכשירן להיות רכזות של סניף "אם לאם בקהילה" בסביבת מגוריהן. הרכזות מקימות ועדת היגוי שתניע את הפרויקט בשיתוף עם גורמים ברשות המקומית, מגייסות מתנדבות, מנחות את הכשרתן ומשדכות בין מתנדבות ליולדות.

נוימן מדגישה שהקשר עם מכללת אורנים הוא בעל ערך רב: "הדלת שנפתחה שם היא ההבנה המשמעותית שהתוכנית הזאת עובדת על חוסן קהילתי ומחזקת את המשאב האנושי בקהילה ואת מקומן של אמהות בחברה. כשמכללה לחינוך נותנת אכסנייה לתוכנית כזאת, היא מכירה בהשלכות החשובות של חינוך דרך תמיכה בהורים".

נוימן אומרת כי ברגע שמזינים את האם, מזינים את כל בני הבית וגם את ביתה של המתנדבת - "כי אי אפשר לתת בלי לקבל". התרומה לקהילה מתבטאת גם בכך שאמהות שקיבלו סיוע מהפרויקט מחזירות לקהילה בעצמן תחת כובען המקצועי.

גיל האמהות המתנדבות נע בין 30 ל-60 והן עוסקות במגוון תחומים. חלק מהמתנדבות מגיעות מתחום החינוך והטיפול, חלקן עוסקות במקצועות חופשיים ואחרות הן מעצבות גרפיות ואחיות. המפגשים בין האם למתנדבת מתקיימים אחת לשבוע במשך שעתיים. האם המתנדבת מקבלת ליווי מקצועי מרכזת הקורס פעם בשבועיים.

לכאורה, לא ברור מדוע צריך לעבור הכשרה כדי לעזור בשלב כל-כך טבעי במעגל החיים, אבל המתנדבות שעוברות את הקורס מוצאות אותו נחוץ ומפרה. ורדית, שסיימה בימים אלה קורס מתנדבות בעמק חפר, אומרת: "לא הבנתי מה כבר יש ללמוד. אני אמא וסבתא וזה זורם לי באופן טבעי, אבל בקורס למדתי שהמטרה היא לא לתת עצות אלא להקשיב". בעקבות המפגשים, מוסיפה ורדית, היא הבינה שעד עכשיו חשבה שבסביבתה הקרובה אין קשיים בעקבות לידה, אבל כעת היא מבינה שייתכן שלא ידעה להבחין בהם.

לכל אמא מגיע לקבל

בניגוד למצופה, התוכנית אינה מיועדת רק להורים נזקקים או לאמהות חד הוריות. הרעיון המרכזי שעומד בבסיסה הוא שלכל אמא מגיע לקבל. קרן תמיר, 35, מקיבוץ מזרע היא אם לבן חמש ולתינוקת בת 11 חודשים. אחרי הלידה השנייה היא קיבלה מתנדבת שמלווה אותה עד היום. תמיר היא עצמאית שעובדת כחונכת עסקית מטעם משרד התמ"ת, וכשחברה הפצירה בה לבקש מתנדבת היא לא הבינה מה הטעם בכך. "אמי וחמותי גרות בקיבוץ, אני מוקפת בתמיכה ובאהבה והרגשתי שאני גוזלת מקום ממישהי שבאמת צריכה", היא אומרת.

כשתמיר נפגשה עם הרכזת האזורית של התוכנית (המתקיימת שם בחסות העמותה לקידום האשה גליל מרכזי), זו הבהירה לה שהיא זכאית להשתתף בפרויקט כמו כל אם אחרת. היא הוצמדה לאדית פרוים, 58, שעוסקת בתרפיה בציור. "אדית יודעת לקרוא בין השורות, ומההתחלה ניהלנו שיחות מאוד מהותיות", מספרת תמיר. "היא העלתה שאלות על המשמעות של להיות אם לשניים ומה זה אומר בשבילי להיות גם בעלת עסק. זה שמר על שפיותי ועזר לי לשמור על איזון בחיי".

פרוים מספרת שהכירה את תמיר חודש אחרי הלידה. "במפגש הראשון היו הרבה חיוכים ומעט מלים, אבל לאט-לאט נפתחנו זו לזו וכיום אנו מתקשות להיפרד", היא אומרת. פרוים, אם לשלושה וסבתא לשלוש נכדות, מספרת שלפני כמה שבועות בתה ילדה והקשר עם תמיר תפס כיוון אחר. "קרן מעשירה אותי בהמון מובנים ודרכה אני מבינה יותר את בתי", היא אומרת. "שני הצדדים מרוויחים בפרויקט הזה".

תמיר מדגישה שהיא נזקקה לתמיכה הזאת, למרות הקשר הטוב שיש לה עם אמה. דינה רייזנר, מנהלת חשבונות ותומכת לידה שמתנדבת גם היא בפרויקט, מחזקת את דבריה של תמיר. "הנחיצות של המתנדבת מתגבשת בשיתוף עם היולדת במסגרת הביתית הקטנה", היא אומרת. "כל אם טרייה שפונה לפרויקט עושה זאת מתוך מצוקה מסוימת, רצון או צורך".

נוימן, שמקדישה כיום את כל מרצה לפעילות הארצית של "אם לאם בקהילה", מספרת שכל רשות מקומית שאליה פונים בבקשה להקים פרויקט כזה מגלה עניין, אך מתקשה להקצות לו משאבים. בחדרה, למשל, לא היה השנה תקציב בשבילו. "הפרויקט זול כי הוא מבוסס על התנדבות, אבל כדי שיהיה לו בסיס מקצועי יש צורך ברכזת מקצועית שהכשרתה דרך מכללת אורנים ומשרתה עולות כסף", אומרת נוימן.

במשגב ובכרמיאל הפרויקט ממומן על-ידי המרכז לבריאות האשה בחסות קרן וינר נעמ"ת פיטסבורג, שתרמה כספים לקיומה של תוכנית "אם לאם" באזור. נוימן מקווה שעוד קרנות או עסקים בתחום הנשים יתמכו כלכלית בפרויקט באמצעות מתן עזרה כספית לרשויות המקומיות.

בישראל יש תוכניות נוספות בדמות "אם לאם", שלרוב פועלות באופן נקודתי ללא הקשר קהילתי. נוימן מאמינה כי הבסיס הקהילתי חשוב, כי אחת המטרות היא לייצר רשתות חברתיות תומכות. בפרויקט שואפים שבכל יישוב בישראל יוקם מרכז תמיכה של "אם לאם בקהילה" ויהווה חלק בלתי נפרד מהשירותים הניתנים על-ידי המועצה או העירייה.

באחד מערבי הקיץ האחרונים התקיים בקיבוץ מעברות מפגש מסכם של קבוצת המתנדבות מאזור עמק חפר. חלקן כבר צוותו לנשים בסוף הריונן שפנו לקבל מתנדבת, אחרות ממתינות לשידוך. במפגש האחרון, שאליו הצטרפה גם נוימן שזוכה לתואר "האמא של כל האמהות", הן מסכמות את חוויותיהן מהקורס ומספרות על הציפייה והמתח לקראת המשימה.

חלקן חוששות שלא יידעו להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון או שיתקשו לשים גבולות בין תמיכה נפשית לעזרה פיסית בעבודות הבית. נוימן מרגיעה ומסבירה: "יש דרך להגיע לכל אם ועם כל אחת חלון ההזדמנויות לקשר הוא אחר. חשוב לזכור שהמקום הרגשי שביר ביותר אחרי לידה, ואמהות טריות לא רוצות שייגעו בהן שם. אבל בסופו של דבר היכולת של נשים לדבר אחרי הלידה הוא העיסוי הכי טוב לנפש שלהן".