"אתה מתכוון לשלוח אליי את הקללה?" שאל רגוע מאוד אלבוס "קדימה, אני בלי נשק, אתה יכול לעשות את זה"
מאלפוי הביט בעצבנות, ואז מקנוגל עברה לידם "הכל בסדר פה? פוטר?מאלפוי?" מאלפוי הכניס את שרביטו לגלימתו "כן, הכל בסדר פרופסור" הוא הסתובב ופנה ללכת
"נו קדימה" זירזה מקנוגל "מה אתם עומדים פה אין לכם שיעור?"
עבר שבוע וחג המולד התקרב.
"היי אל, רוז, דן" ג'יימס בא לקראתם והתיישב מולם בשולחן גריפינדור "נו, שמעתי שאתה ומאלפוי ניהלתם דו קב לפני שבוע"
"כן, אבל זה היה חלק מהשיעור ומאיפה אתה יודע הכל?" אמר ושאל בהתפעלות אלבוס
"אה, תזהר, שמועות רצות מהר פה, כמו למשל שאף אחד לא כתב לך"
"אין לי כוח לדבר על זה" אמר אלבוס הוא המשיך והמשיך לשלוח מכתבים ואיש לא ענה לו.
למחרת בבוקר ג'יימס ישב בשולחן גריפינדור ודיבר עם חבריו לקבוצת הקווידיץ' (ג'יימס הוא המחפש הוא התחיל לשחק מהשנה השנייה שלו) שלפתע נזכר שעליו לפליח עוד מכתב של אלבוס. הוא נפרד מחבריו ופנה לחדר המועדון של גריפינדור, כדי לבדוק איפה אלבוס שלא ייתפס.
שעבר מאחורי החור שמאחורי התמונה שמע צעקות.
"רוז דיי! אני לא מוכן להאמין לזה! טוב?" אמר אלבוס ופנה למדרגות שמובילות לחדרי השינה של הבנים
"לאן אתה הולך?" שאלה רוז ברגע שעשה זאת
"לנוח קצת"
"מה אם השיעורים שלך אתה במילא בפיגו -"
"רוז? אל תגידי לי מה לעשות בסדר?"
"אני לא אומרת לך מה לעשות! אני מנסה לעזור לך!"
"רוז עזבי אותו, הוא עייף" אמר ברכות ובעדינות דן שהקשיב לוויכוח כאילו זה סרט
"אני לא מאמינה!אני עוזרת לכם וככה אתם מודים לי?!"
"עוזרת לנו?" שאל אלבוס "את עושה לנו את המוות!" רוז נראתה פגועה מאוד ואמרה
"טוב, אז מעכשיו אני יפסיק לעשות לכם את המוות וזה כולל להפסיק להביא לכם להעתיק! מעניין איזו חברה תעזור לך בזה!"
"יש לי עוד חברים חוץ ממך!" אמר בבוז אלבוס.רוז כבר היתה על סף דמעות ואמרה
"תתפלא,אבל גם לי יש עוד חברות חוץ משניכם!"
"או כן? מי? הספרים שלך?!"
רוז כבר ממש בכתה ורצה לחדרי השינה של הבנות פגועה...
"מזה היה?" שאל ג'יימס שהתקרב לאלבוס ולדן שהיה המום
"כלום" השיב אלבוס
"למה רבתם?" המשיך לתחקר ג'יימס
"כי היא חושבת שהיא יודעת הכל"
"כמו מה?"
"היא אומרת ש...טוב,שאתה גונב את הכתבים שלי" הוא הביט בג'יימס והוסיף מהר "אל תדאג אני לא מאמין"
אבל פניו של ג'יימס לא הביאו את השאלה האם אלבוס מאמין הם הביאו בפעם הראשונה בחייו יסורי מצפון.
ג'יימס חש שהוא אשם, אחיו ובת דודתו רבו בגללו. הוא החליט ברגע זה להפסיק עם גניבת המכתבים....
"פוטר!" קראה מקנוגל לאלבוס שעבר במסדרון "אביך היקר שלח לי מכתב בשבילך, הוא שלח גם לי מכתב והסביר שאינך מקבל את מכתבייך, אני יבדוק את זה" היא הושיטה לאלבוס את המכתב, ואלבוס לראשונה באותו יום היה מאושר, הוא פתח את המכתב
אלבוס היקר ,
היום בשעה 18:00 ליד הקבר של דמבלדור ,
אני יחכה לך
שלך הארי .
אלבוס היה מאושר וחיכה לאותו רגע בשעה 18:00
הוא עלה לחדר המועדון של גריפינדור
"מה קרה?" שאל אותו דן
"קיבלתי מכתב" אמר אלבוס, והוסיף לאור הבעת השמחה של דן על פניו "אבל הוא נשלח למקנוגל, היא הביאה לי אותו, ואבא שלי בא היום, הוא רוצה להיפגש איתי"
"כיף לך" אמר דן "הלוואי שההורים שלי היו יודעים לפחות שהבית ספר הזה קיים(דן היה בן מוגלגים) בוא נלך ללחשים במילא עוד לא למדתי להגיד את הלחש המטופש הזה של הריחוף-וינגארמשהו" אלבוס צחק ודן הצטרף...
בשעה 17:50 אלבוס היה בחדרי השינה של הבנים הוא הביט במכתב שקיבל, ורג', סטילי וקורי ניהלו שיחה ערה לידו
"זה כזה לא פייר" אמר סטילי "אני גרוע בהתגוננות מפני כוחות האופל והוא ממשיך להביא לנו חומר של שנה שניה"
"אתה לא גרוע" אמר רג' "החומר של השנה השניה קשה לכולנו, הוא מכין אותנו -" הוא לא סיים שקורי התפרץ
"הוא" הוא הפנה את מבטו לאלבוס "כן טוב בזה, בטח בגלל אבא שלו"
"יש לך בעיה אם אבא שלי?" התפרץ לשיחתם אלבוס
"לא, לפחות לי לא אבל לכל אלו שבאזקבן יש בעיה איתו"
"טוב, בלי אבא שלי לא היית יושב פה היום בנחת" אמר בתקיפות אלבס "אולי אתה שונא את אבא שלי מסיבה כלש -"
"אני דווקא מת לפגוש אותו" התפרץ רג' "הוא הילד שנשאר בחיים, הלו"
"טוב" אמר אלבוס "זה שהוא נשאר בחיים לא אומר שבגלל זה חלקכם(הוא המנה מבט לקורי) צריכים לשנוא אותו ואותי,אני צריך ללכת עם לא אכפת לכם"
"בטח לאיזה דו קרב" מילמל קורי
"לא" אמר אלבוס נבוך "לקבר של דמבלדור,אני לעומתך מכבד את זכרם של המתים שעשו הכל בשביל שנהיה פה היום" הוא תפס בשרביטו לקח את זר הפרחים ממיטתו ויצא מהחדר ולא הספיק לשמוע את דבריו של סטילי "אולי נלך גם אנחנו לבקר בקבר? הוא די צודק לא?"
אלבוס היה בדרכו לקבר שהיה ליד האגם השחור, הוא היה רחוק בכמה צעדים מהיעד והבחין באביו יושב ליד הקבר, לרגע חשב שראה אותו מדבר לעצמו, אבל אז הבחין באלבוס שהתקרב ונעמד בחיוך והתקרב אליו.
אלבוס רץ לאביו וזינק אליו בחיבוק ענק.
"היי אל" אמר הארי "הרבה זמן לא ראיתי אותך, יכול להיות שצמחת קצת?" אלבוס חייך הרפה מהארי התכופף לקבר,הוא הניח שם את הפרחים ואמר "יהיה זכרך ברוך,אלבוס דמבלדור היקר, תמיד נזכור את מעשייך לעולם הקוסמים." הארי חיך קצת בעצב אלבוס המשיך להביט קצת בקבר ואז התרוממם והביט באביו.
"טוב" אמר הארי והתכופף עד שהיה בערך בגובהו של אלבוס "אני לא יודע למה לא קיבלת את המכתבים שלנו, בטח ג'יימס חשב שיהיה מצחיק ל -"
"אבא" קטע אותו אלבוס "ג'יימס לא יעשה את זה"
" - טוב" המשיך הארי "לא בגלל המכתבים באתי, את זה כבר נסדר אם מקנוגל. רציתי להביא לך משהו" הארי הוציא מתוך גלימתו קלף ישן שנראה כאילו עברו כבר 50 שנה מהיצור שלו ובלי שימוש כלשהו. הארי הושיט את הקלף לאלבוס
"אה...." אמר אלבוס תוך כדי התבוננות בקלף שאתה לקח מאביו "מה זה אמור לעשות?" הארי חייך והוציא גיחוך ואמר "זה מאוד שימושי, אתה לא יכול להבין מזה נכון?"
"לא" אמר אלבוס מבולבל
"אולי, תפתח את זה, ותנסה להכיח אותו לגלות את סודותיו" אלבוס עשה כדברי אביו, הוא פתח את הקלף הוציא את שרביטו שיקרה משהו ואמר "התגלה" כלום לא קרה "גלה את סודותייך בבקשה" כלום לא קרה, הארי המשיך לחייך תוך כדי התבננות בבנו ואמר "אולי תצווה עליו?" אלבוס לקח את שרביטו ואמר "אני מצווה שתיפתח" להפתעתו החלו להירשם על הקלף מילים:
"מי מצווה?
הקונדסאונים"
"אלבוס סוורס פוטר" עוד מילים הופיע על הקלף:
"אני מצטער חבוב,
אין שבועה אין פתיחה.
ירחוני"
"אולי,אדוני הנכבד סוורס יסתלק מפה.
ואלבוס היקר אתה מוזמן לצפות בקלף רייק.
ופוטר? כבוד גדול הוא לי אלייך!
רך-כף"
"אולי במקוםם לצוות תבקש?
כך אולי נתחשב.
זנב-תולע"
"מייסדי מוצר זה הקונדסאונים, מוסרים לאלבוס יום טוב,
ואמן שקללת נעילת גוף תפגע היום בסוורס ושערו השמנוני ינשור!
קרניים"
אלבוס קרא הכל ואיתו גם הארי. אלבוס נראה נורא מבולבל ופגוע ממה שרשמו על שמו. הארי לעומתו רק צחק
"הם עשו מילות מפתח"
"מה?" שאל מבולבל אלבוס "אבא מזה? ומי זה ירחוני, רך-כף, זנב-תולע, וקרניים?"
"קרניים, הוא סבא שלך:ג'יימס , ירחוני הוא החבר הטוב שלו והוא אבא של טדי-רמוס לופין , רך-כף היה חברו הטוב ביותר של ג'ימס וגם הסנדק שלי-סיריוס בלק, זנב-תולע הוא סתם בוגד מסריח. הם היו החברים הכי טובים והם קראו לעצמם הקונדסאונים."
"ומה הקלף הזה עושה,חוץ מלהעליב אנשים?"
"או הוא לא מעליב אנשים, טוב חוץ מסוורס סנייפ. פשוט תיקח את השרביט ותגיד הנני נשבע בזאת חגיגית כי אני מחפש צרות"
"אבל אני לא מחפש צרות" הארי חיך אליו ואלבוס עשה כדבריו. על הקלף הופיע סרטוט מדוייק של מפת הוגוורטס וסימנים שחורים קטנים ציינו את הילדים והמורים שמסתובבים ואיפה
"ואו" אמר אלבוס בהתפעלות תוך כדי התבוננות על נקודתו שלו ושל הארי על הקלף
"זה מפת הקונדסאונים, מפת הוגוורטס, רציתי להביא לך את זה כי ג'יימס קיבל את הגלימה (גלימת ההעלמות של הארי) ולך אני נותן את זה"
"תודה אבא,ומה לילי תקבל?"
"בבקשה ולילי...אמממ...אולי ג'יני תרצה להביא לה משהו מיוחד, ואל תשכח שאחרי שאתה מסיים לעיין במפה תגיד תם ונשלם הקונדס, עם לא כולם יוכלו לראות בה ואני ממליץ שלא תספר עליה להרבה אולי רק לדן ולרוז"
אלבוס חיבק את אביו והארי (שוב) רק חייך , והביט לקברו של דמבלדור, שלפתע נשמעה מאחוריהם צעקה
"זה הארי פוטר!" אלבוס זיהה את קולו של רג' והארי הרפה ממנו
"היי" אמר הארי דיי נבוך
"אני רג'" אמר ואז פנה לאלבוס "למה לא אמרת לנו שאבא שלך יהיה גם פה?"
"טוב, כי, אה -"
"הוא לא ידע שאני יהיה פה" חיפה עליו הארי
"נעים מאוד, אמר סטילי התקרב ולחץ את ידו של הארי, קורי לשם שינוי לא היה איתם
"טוב, שמחתי להכיר אתכם, אני חושב שאנ ייילך עכשיו, ביי אל" הוא חיבק את אלבוס הביט שוב בקבר ואמר "אורכידאוס" ומקצה שרביטו פיזר על הקבר עלי כותרת
"ביי אבא" אלבוס שהארי פנה ללכת. הוא לא רוצה להיפרד מאביו, הוא התפלל שמחר יקבל מהם מכתב, שכל מה שקורה כאן יפסק, הוא לא מקבל מכתבים, רב עם רוז לנוסף,ועכשיו גם עם קורי זה מה שהיה חסר לו עכשיו...
בתוך ליבו הוא קיווה....
למחרת בבוקר יום שבת, דן ואלבוס יצאו מחדר המועדון בדרך לאולם הגדול . רוז לא יצאה איתם.
"היי" ויולט נעמדה מולם וחסמה את דרכם "ראיתם במקרה את רוז?"
"לא, לא ראינו ואתה גמאנחנו טועים איפה היא" ענה דן
"טוב להתראות"
"ביי" אמר אלבוס "דן אתה לא באמת טועה איפה היא נכון?"
"לא, אני יודע שהיא לא איתנו כי רבתם אני לא מטומטם" הוא ציחקק והם התיישבו בשולחן גריפינדור ליד רג' ומול קורי וסטילי.
"בוקר טוב" אמר רג' בחיוכו המוכר והרחב "אני עדיין לא מאמין שראיתי את אבא שלך"
"כן, גמאני לא", מלמל אלבוס הוא דאג, מה אם יחווה שוב את האכזה של אי-קבלת מכתבים.
אבל בזה הרגע חששתו חלפה שאדווה נחתה מולו וברגלה מכתב!. אלבוס קרן מאושר, הוא נטל את המכתב בהתרגשות מרגלה של אדווה הוא ליטף אותה בקלילות והיא נראתה גאה והחלה לאכול מצלחתו.
"שלחו לך מכתב!" אמר בצהלה דן "תפתח את זה!" אלבוס פתח את המכתב הוא היה מאימו ג'יני.
אל היקר שלי,
אני מקווה שתקבל את המכתב הזה אחרי שדיברנו עם מקנוגל,
המכתב הזה ממש חשוב !
קודם כל מה שלומך? איך הלימודים? החברים?
אני ממש מתגעגעת אלייך וגם לילי היא כל הזמן משועממת בלעדיכם,
קנינו לה כלב! (קוראים לו סנפלס על שם סיריוס) כדי שלא תשתעמם זה עזר קצת...
ותנחש מה, דודה הרמיוני בהריון!
אתה יכול בבקשה למסור לרוז? רון והרמיוני לא יכולים לכתוב...
באהבה,
אמך ג'יני...
"גדול" צעק דן שכל מבטי הסובבים אותם הופנו אליהם.והמשיך יותר בשקט "יש לך עוד בן דוד או בת דודה"
"צודק" גם אלבוס נראה שמח במיוחד יש לו הרבה מאוד בני דודים ועכשיו עוד אחד זה שימח אותו.
פתאום קולו של ג'יימס נשמע מאחוריהם
"יש!" צהל ג'יימס
.bmp)
.gif)
.gif)
.JPG)
.bmp)
.JPG)
.jpg)
