זכור ימות עולם

ההיסטוריה של ההווי האנושי בקהילה הדתית מהתקופה שלפני השואה

  פעם היה אחרת...

האמת והשלום

הספרות התורנית והספרות החפשית

ירחון הפלס תרס"ב

הכותב: הרב אליהו מאיר פייבלזון

"משרבו בעלי הנאה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נח בעולם"

רגילים הסופרים החדשים לצחק בנו : ראו במה הם עסוקים  "בביצה שלא נולדה ביו"ט"! נושאים ונותנים : " בשור שנגח את הפרה" ! וכדומה לזה להראות , כי העסק בתורה , איננו עוסק בישובו של עולם . השקפת המאמינים מי"ג העיקרים באמת ובתמים , על העסק בתורה מובנת מעצמה וכבר נתבארה במאמר זה , כי בהם , בדברי התורה , חיינו ואורך ימינו  ובהם נהגה יומם ולילה. ואולם עתה אעריך דברי לפי דעתכם אתם, והנני שואל שאלת תם:איזה הם ענפי הספרות החדשה , המועילים בדרך ישר , שלחברת האדם ולישובו של עולם ?

כמה הם הספרים בשמירות הבריאות ? וכמה הם בחכמת החשבון? ובידיעות המלאכה וחרשת המעשה כמה הם ? הלוא רוב ספרי הספרות החדשה הם רק לעג לענג ולפנק את הקוראים לבלות זמנם בנעימים ! הוי ! כמה אורחא רחיקתא משירים וספורים לתועלת בעולם המעשה ?! ובמה עוסקת הספרות העתית , אשר תתן פריה בכל יום ויום , הכי מלאה היא ידיעות המועילות ישר לישובו של עולם ? הלא רוב הדברים של מה בכך הם , לבלות הימים והלילות בלהג הרבה ובלצנותא ! וכל אלה ההבלים עומדים ברומו של עולם בעינכם ! ובמה עוסקים הסופרים החדשים , הכי בענינים המאשרים את האדם?

בשנת תרמ"ה או תרמ"ו , נפלה מחלוקת גדולה בספרות החדשה ויהי רעש בארץ!

הקורא התמים יחשוב בודאי , כי נולד  איזה סכסוך ע"ד הציר הצפוני , ע"ד שכלול המצאת מגדל הפורח באויר, ע"ד באצילי "קאך", ע"ד האספקלריא של "רענטנען" או אולי עסוקים ונבוכים היו בהתרת איזה אישה עגונה!אבל האמינה לי קורא נכבד , כי לא אחת מאלה!סופרינו החדשים אינם עוסקים בקטנות כאלה, חלילה להם !-

וזה דבר המחלקה: יש אומרים , כי משורר פלוני – שומו שמים ! –הוא לאומי! ויש אומרים , לא כן הדבר , המשורר איננו לאומי!!-

אה"ק נזדעזעה ד' מאות פרסה על ד"מ פרסה , פן באמת אין המשורר לאומי וחלילה תשאר שממה ! פר התפררה  "אירופא" וארץ החדשה ולכל התבל כולה, פן אמנם הנהו לאומי ובת שירתו תוציא את כל היהודים מחו"ל , ודא עקא! ע"כ עסקו בכבד ראש ביגיעת בשר ורוח , וכתבו על זה מאמרים שונים (כמדומני, אחד מהמאמרים נקרא בשם מבוהל : "בוצר על סלסלות" התבינו עד כמה נגעה המחלוקת , עד שלא מצאו די בשמות פשוטים?) וגם ילדה מחלקה זו, למז"ט , מחברת מיוחדה בשם :"שבט לנו כסילים"... והמשורר בכבודו ובעצמו מה עשה , בראותו שערוריה נוראה בישראל בגללו ? האבק של המחלקה אמנם הגיעה עד כסא כבודו; ואם לא יטעני זכרוני , יצא בדברים אחדים והודיע – שמעו נא! – כי דעתו הברורה , ע"ד הלאומית, ערך בכתובים ומסרם בפיקדון ביד שני חכמי חו"ל, ופקד עליהם לבל יפתחוה בטרם כלות שלושים מיום פטירתו!...

דבריו אלה עשו בי רושם גדול . לא אכחד , כאשר הייתי נזכר מזה, היה עולה רעיון נורא בלבבי: מתי יתמו ימי אבל- השלושים של המשורר , ויצאו אורות מאפל ויתגלו רזי דרזין ! ויד רגע רצוני הטעני : אין זאת כי וידוי הגדול בחמדה גנוזה הזאת , ואין לו עז להתוודות בחייו ; ויש רגע ... ויש.... ועדין אינני יודע בברור , מה היה בלשכת החשאין , כי כתביו שנדפסו אחר מותו לא ראיתי  , ורק לפי הבקרת שראיתי עליהם הנני משער מה היה האור הגנוז...

מרן דבשמיא ! לפניך נגלו סתרי כל חי ואתה יודע מחשבת המשורר בהמצאה זו, אבל אנחנו לא נדע- הלא בהבל פיו יכול היה להשבית מלחמת שערים , בחרופים וגדופים , אלו היה אומר "כך וכך דעתי!" ומדוע איפה לא עשה כן? איש המקונן ובוכה תמרורים ומצר בצרת עמו- אטו מלתא זוטרא היה בעיניו השלום בפולמוס של סופרים , ושלום על ישראל?ומה ענין פתיחת והתגלות הטמיר ונעלם,אחרי שלושים יום? אם המטמון ההוא הנהו סגולה לתקון נשמה, היה צריך לצוות לפתח תיכף אחרי מותו . הלוא בדרך כזה נתן יד לחושדים , כי ירא היה המשורר , פן יגרע מכבודו בחייו אצל אלה , שדבריו לא ימצאו חן בעינהם , ופן לא יבכו כל בית ישראל את העדרו , ע"כ לא הודיע בחייו ולא הרשה לגלות , בטרם יעברו ימי הבכי, והכל על מקומו יבא בשלום!

אם כה או כה , אחת היא לנו, אבל עד כמה נוגעים המאמרים והפלפולים הרבים בזה , לישוב העולם ?! אולם הספרות התורנית רובה נוגעת לישוב העולם , כי הלא היא אורח חיים לרבוא רבבות אנשים . כל החקירות והספיקות, והפלפולים וההוויות, ומו"מ ב"ביצה שנולדה ביו"ט" ו"בשור שנגח את הפרה" וכדומה , רובה של הספרות הקדושה , למה יגרעו בעינכם בספרי ברורי הלכות מדינה, היוצאים מסוד ה"סינאט" , הלוא אלו ואלו דברים הנוגעים להלכה למעשה?! וגם החלק התורני שכבר אינו נוגע למעשה , לפי שעה , היעלה בד בבד עם הספרות החדשה ?! ואמנם בשביל אלה הקוראים  הבלתי יודעים מאי דקאמרי רבנן  ורק ע"פ בת קול  הספרות החדשה חושבים הם כי הספרות הרבנית עוסקת רק בקרני פרות של פרעה, וכדומה דברי חלומות או בדאי חלילה – הנני מוצא לנחוץ , להציג במקום הזה דוגמאות אחדות כפי האפשרות מספרותנו הקדושה , למען ישיגו ציור כל שהוא מהחקירה והדרישה , בענינים הבלתי נוגעים למעשה ; ולעומתן דוגמאות אחדות קטנות מההוויות ומו"מ שבספרות החדשה.

* * *

כתוב בתורה: "צו את בני ישראל ... להעלות נר תמיד" (ויקרא פכ"ד ב') דעת ה"רמב"ם" כי הדלקת הנרות בבית המקדש , מצותה גם בבקר  (תמידין ומוספין פ"ג הי"ב)  ו"הרשב"א" וסיעתו חולקים , וס"ל דמצוותה רק מערב עד בקר . ולבעל הדברים האלה נראה כי הכתוב :"ומקטרים לד' עלות בבקר ובערב בערב וקטרת סמים ומערכת לחם על השלחן הטהור ומנורת הזהב ונרתיה לבער  בערב בערב" (דה"ב פי"ד י"א) הכתוב הזה מוכיח כדעת הרשב"א.

ולהבדיל כתוב בספרות החדשה :"עיני חנה יפות הן"*)*)(כל שיל"ג שיר "חנה") ובא מבקר ומתאונן כי עדין "אין אנחנו יודעים מה צבען של עיני חנה? השחורות הן או מראה תכלת או גוון אחר להן, הגדולות או קטנות, ומה גבותיהן " "כי כל איש ואיש מתפעל מעיניים אחרות  " (ב"השלח כמדומה) ובאה התנצלות :"כמדומה לי אין השבר גדול כים... אם גם לא נדע כל אלה ודיינו ציורי המשורר להרגיש כי עיני חנה יפות הנה" (ה"גת" צד 39)

כתוב בתורה "והזר הקרב יומת"(במדבר פי"ח ז') וכ' "המשנה למלך דווקא בדרך עבודה זו חייב מיתה, אבל אם נכנס זר להיכל  ביאה ריקנית איננו במיתה, ואולי גם איסור ליכא מה"ת  (ה' ביאת המקדש, פ"ט הט"ו) ולהכותב נראה , כי מדברי נחמיה שהשיב לשמעיה , שיעצהו להסגר בהיכל , מפחד הקמים עליו , והשיב: ו"מי כמני אשר יבא אל ההיכל וחי" (נחמיה פ"ו י"א)משמע שיש איסור מה"ת וגם מיתה ביד"ש.

וכתוב בספרות: "רחוק על ראשו הרים המצנפת" (שיר מחזיונות בת עמי", כמדומה ב"השלח) ובא מבקר וכתב, כי "זשארגאניזם" נודף ממליצה זאת (בהצפירה). ובא המבוקר במאמר  "על אגרות בקרת לענות" , על הערה הנ"ל ועוד הערות כאלה , וכתב כי לא כן הדבר, וע"פ רוח העם הוא (המליץ 66-71) ובא המבקר ב"תשובה מאהבה" ויאמר:"מה ענין רוח העם למליצה זרה שאינה עברית כלל" (המליץ 105) ובא המבוקר במאמר :"גם זו לטובה" ומחליט ע"ז ועוד הערות :כי "כן דבר השירה העברית וזה רוחה"!(המליץ 109)

כתוב בתורה : "אחרי רבים להטות" (שמות פכ"ג ב')  ומזה יצא כי דבר המתערב , מתבטל ברובא, ואמרה המשנה: אם העביר תחת השבט צאנו לעשר , וקפץ אחד מן המנוין , שא"א לו לעבור פעם תחת השבט , לתוך הדיר שבו הרבה צאן שלא עברו עדיין תחת השבט , "הרי אלו פטורין" (בכורות דנ"ח) ותמהו בתוספות: דיתבטל זה שקפץ ברובא , ויתחייבו כולם במעשר  (בבא מצעא ד"ו : ד"ה קפץ) ונראה להכותב : כי דבר הצריך מספר ומניין לא שייך לומר בו ביטול , כיוון דגם המתבטל נספר ונמנה , וא"כ מורגשת מציאות המתבטל , ועשירי א"א להיות קדוש, בלעדי מספר עשרה וא"כ ממ"ג: אם זה שקפץ מתבטל הלוא הם בס"ה רק תשעה ; ואם נחשבים בס"ה לעשרה, הרי ע"כ גם הוא בחשבון ! (ויל"ע בנדרים דנ"ט  "וכי היתר שבהן להיכן הלך" ובר"ן שם , ובתד"ה נבילה , בבכורות דף ג').

וכתוב בספרות :כי נמצאה מגילה בבית עקד אחד , כי היתה עלילת דם ב"ברשילו" ביום חמישי של פסח  ויום התשיעי של פסקאה שלהם , ונתפסו היהודים בב' שעות ליל ג' י"ב אפריל וי"ב לספירה ... ונדונו שני חוקרים בספק בחשבוון מספר השעות, כדרך היהודים או האיטלקים ; ולפי הנ"ל , ר"ח ניסן ביום ה' 17 מארץ , ורק בחמש שנים חל כך, מן 1200 עד 1582, וא"א לברר איזו שנה מהן יותר נאותה  אל המאורע ההוא (האסם, צד 24)

כתוב בתורה: "וישבתם בה"  , וכ' הרמב"ן שישיבת א"י מצוה מן התורה מקרא זה (ב"ספר המצוות") וכ' המהרי"ט בחדושיו (קידושין כ"ו)  מכאן תשובה להרמב"ן , דהכא דרשינן  האי קרא ללמד קנין חזקה! ולבעל הטורים האלה נראה שאין זו תשובה , דהכתוב המלמד קנין חזקה הוא:"וירשתם אתה וישבתם בה" (דברים פי"א ל"א)  וראית הרמב"ן דישיבת א"י מצוה היא מהכתוב :"והורשתם את הארץ וישבתם בה... והתנחלתם".... (במדבר פל"ג , נ"ג נ"ד) כמבואר בדבריו מפורש.

וכתוב בספרות , בתור פלא גדול ונורא, כי "המשורר" , שתאר את "חנה" בשני שירים , באחד תארה בימי נעוריה , ובשני אחרי שלשים שנה מראיון הראשון . ופלא הדבר: המשורר אחד וחנה אחת, מדוע השיר השני יצא כלול בהדרו והראשון לא כן? ובאה השערה , כי "השיר הראשון לא כתבו המשורר תיכף , אחרי המראה והחזיון, כי אז היה רשומה ניכר וחי, אבל כתבו המשורר אחרי בלותה , וע"כ כבר המראה כהה ומטושטש", ואתי שפיר!(ה"גת" צד 40)

הנה הצגתי תוצאות אחדות, ממו"מ ארוכים משתי הספרויות , להבדיל בין קודש לחול, אשר תספקנה להציג לפני הקורא ציור כל שהוא , זה לעומת זה, והנני פונה עתה ישר, אל הישרים בלבותם, יהיה מאיזה מפלגה שתהיה :ה"מרגישים" אומרים:"רפאות תעלה אחת ... והשכלה שמה... שיש ביכלתה ... למלא הנפש חזון להיטיב את הרגש המוסרי לאהוב את הטוב מצד שהוא טוב לעשות צדקה מצד החיוב המוסרי , גם בשעה שאין הנותן יודע למי הוא נותן" ("שלומים לר"צ, המליץ 64) והנני שואל : איזו חקירות ודרישות ומו"מ מאלה הדוגמאות שהצגתי בזה מסוגלות יותר למלא הנפש חזון להיטיב את הרגש המוסרי". החקירות של ספרות-התורה או של ספרות ההשכלה?!

ב"לונדון" הבירה , בשנת התרמ"ז, ערכו גדולי העיר  "מערכת קדמוניות היהודים" ב"אנגליא", כמו : הכיור הנמצא בחרבות רחוב "ליעדענהאלל" בלונדון, טבעות הקידושין של קהל , תבות בשמים , מנורות לחנוכה , יד לס"ת , תמונות מבתי היהודים "בלינקאלען" , מביהכ"נ בס"ט  "עדמונד" מעיי חרבות מ"נארוויטש"ובית- מחסה למומרים ועוד ועוד ("האסיף" התרמ"ח, 54-146)

טוב הדבר! הדברים המוצגים בשכיות החמדה ב"לונדון" אינם מביאים אמנם לידי פריצות והפקרות, כ"א לידי זכרונות קדומים ויש - גם לרגשי קדש ; אבל במה נופלות בעיניכם אתם , החקירות : אם בבית הבחירה שעל הר המוריה בציון המצוינת , אשר ביפה נוף משוש כל הארץ , ארץ קדשינו ; אם בתל תלפיות , מרכז עמינו , קדש הקדשים , היו נרות דולקות בבקר ובערב או בערב בלבד? – אם בהיכל הקדש , היה מותר לזר להכנס או אסור ? כשיש לאל יד עבר היון לגור באה"ק , אם מצווה הוא מפי הגבורה או לא? – החקירות האלה,הכי אינן מעוררות זכרונות קדומים? האינן מעוררות רגשי קדש?! האינן מסוגלות "למלא הנפש חזון , להיטיב את רגש המוסר"?! ומה דמות עוד נערוך להחקירות האלה לעומת החקירות שהצגתי למעלה מספרות החדשה? הן חקירותיה של הספרות התורניות מעסיקות את החוקר עם קונו לכוון דעת – עליון ! אם הדלקת הנרות גם בבקר, אם זר אסור בביאה ריקנית בהיכל, אם מצוה לשבת באה"ק , אם בדבר הספור ומינוי שייך ביטול – הרי לפנינו אלקית, גלוי שכינה, זכר למקדש, אהבת ציון וחבת אה"ק! חקירות כאלה , האינן מעוררים התשוקה וכלות הנפש למרום ונשגב לחזות בנעם ד' ולהנות מזיו האצילות? האינם מעוררים רגשי- אהבה נפלאה, לעמו ותורתו? האין ממלאים את הנפש חזון – למועד העתיד לבוא ומועילים להיטיב רגש המוסרי?! –

ולעומת זה החקירות מספרות החדשה שהצגתי , יש רגשי המעוררות רגשות מה בכך , גיהוקים ופיהוקים , בטלה ושעמום , ויש שמאבדות את רגשי זכרונות קדומים בידיים . למשל: הספורים ע"ד עלילות הדם וצרות ישראל יש אמנם בכחם לעורר רגשי קדש , אבל למה נכחד ? הדיוקים הצדדיים והחקירות החצוניות משכחות את רגשי – התוגה וההשתתפות בצער, ומבטלות את רגשי הקדש שהיו יכולים להתעורר בבן – דעת הקורא אותם, באשר העיונים הדקים והפלפולים במספר השעות שנתפסו היהודים אם הוא לפי חשבון היהודים או האיטלקים , לכוון העיתים: יום ב' חמישי של פסח , יום ט' של "פסקאה" שלהם, צמצום הזמנים ליל ג' י"ב אפריל , י"ב לספירה , והחקירה באיזו שנה משנת 1200 עד 1582 – כל אלה מעסיקם את הקורא ומוציאים אותו מן הנאד של דמעות וים של צרות, עד ששוכח את אחיו שנתפשו חנם, שוכח את להט החרב שנתהפכה עליהם , שוכח את החרדה של נשף- חשך , שוכח מצב ישראל בעמים בימי הבינים , שוכח את הדם , האש ותמרת העשן ואת הנסיונות הגדולים והנוראים, שעמדו בם אבותינו הקדושים, במסרת נפש! במלה אחת: שוכח את השמע ישראל !! ותחת כל זה החקירות האלה מעמידות את הקורא ביום תשיעי של "פסקאה" שלהן ובעולם החשבון והמספרים היבשים , לכוון מתי חל ר"ח ניסן ביום ה' 17 מארץ? ונפשינו יבשה ואין כל!

ויש , החקירות מעוררות רגשי – חמדת בשרים , רגשי תאות שפלות, אחרי כי מפורש קורא "כל איש ואיש מתפעל מעינים אחרות" ובמקום שאין איש אחר בחברתו הרי הוא משתדל להיות איש ויתעמק בהפלוגתא היפה: אם עינים ממראה תכלת , או ממראה שחורות , או מגוון אחר יפות הן? ובדמיונו , והנה לפניו עלמה ועינים שחורות... עלמה ועיני תכלת ... ומתעמק וחוקר בעולם של הרהורים רעים ומחשבות רעות המעוררים בו במדה גסה את "רגש – התאוה" והחמדה ונמצא מאבד עולמו , עולם הצניעות והטהרה , בשעה אחת!...

אדוני, אוהבי אמת! הנני מקריב משפטי זה לפניכם , ואתם חרצו נא אם משפטי צדק או לא: ואני מה?!

לפרי רוח החרדים , הציגו לפנינו "המרגישים" את הספר "מטעמים" . אינני יודע, למה פסחו "המרגישים "  על הספרים הענקיים בדורנו זה בחלק "הלכה"? כבר הזכרתי אחדים מהם בפרק ט'  ובחלק  "הבאורים בתנ"ך ובאגדה"? למה פסחו על ספרי הגה"ג ז"ל: רבנו מלבי"ם, רבנו נצי"ב ועוד? מלבד מה שהשמיטו הספרים , הן בהלכה והן באגדה, מהמחברים גדולי התורה החיים אתנו היום , שמפני הנימוס אמנם לא אזכירם בזה ,אבל המזכירים ספר , בעוד המחבר חי לגנאי , יפלא הלא "מדה טובה יתרה ממדת פורעניות" ולמה לא הזכירו ה"מרגישים" את הספרים הנכבדים לשבח. כלום משא פנים יש בדבר?

עוד דבר: את ס' "מטעמים" לא ראיתי, אבל הלא הציגו ה,מרגישים"  לראווה דבריו ונימוקיו , על אדות הפתגם: "סקאציל-קומט" , ואם הספר מלא מטעמים כאלה, מה לספר כזה ולפרי רוח החרדים? הכי עוסק הוא בברור הלכה למעשה, או בברור הלכה למשה  או במוסר ומדות? הלוא לפי הדוגמא מזאת , מתיחש הספר על הספרות החדשה ה"ממלאת את הנפש חזון" ו"מיטיבה את רגש המוסרי" כחקירות : מנעלים תק"ג ? ספר המדות להרגה"ו , נדפס בתקמ"ד או לא? עיני חנה שחורות או כחולות, או אולי גוון אחר? כאסיפת משלי העמים , משלי – עם  , פתגמי סופרים, כאסיפת מאספים ידועים , לזכות ישראל ולקבץ נדחים:שנינות, הגדות. מנגינות עם "שירי זשארגאן" למען ראות במכזה את רוח הדור והעבר עליו, ולמה איפא נגרעה חקירת "סקאציל- קומט" מכל החקירות האמורות , המעסיקות את גדולי הספרות ואבירי המדע? האמנם אין רוח ואין פנימיות ואין תוך ב"סקאציל-קומט"? אום גם נאמר שהמחבר לא קלע אל השערה ולא חדר לרוח "סקאציל-קומט" – הכי בשביל כך יגרע מכבודו? וכל העוסקים בחקירות הנ"ל, הכי אין רוב פלפוליהם והשערותיהם דמיונות ומגדלים פורחים באויר- ובכ"ז הירד כבוד "אנדרה" אם גם לא מצא את הציר הצפוני" הלוא המבט טוב! ואדרבא אם הספר "מטעמים" כלו מלא חקירות כ"סקאציל-קומט" , עליו לזכות בדין ובמשפט לעטרת חכמים , ויקרא שמו :"ד"ר פלסוף" ! ובעל כרחך , אין זאת כ"א חצוניות הספר השחירו את פניו , כי מסתמא קרא המחבר לפתיחת ספרו  "הקדמה" , ולא "מבוא" או "פתח דבר" , או "דברים אחדים" ובטח עוד נדפסו ציוני הדפים , באותיות אשוריות או מספרים הרגילים ולא מספרי רומי, והתחיל את הספר או ההקדמה : "ישתבח הבורא ויתפאר היוצר"!

הוי מחבר אומלל! "ישתבח הבורא ויתפאר היוצר" ! , פתגמך זה , איבד עולמך עולם הפלסופים , עולם שכולו טוב, בשעה אחת!  

כשם שא"א לנו להרבות בדוגמאות מספרות התורנית , אחרי שיש למלא ספרים גדולים מדוגמאות לבדנה, כן א"א לנו להביא עוד דוגמאות מספרות החדשה , כי אין לי חפץ בזה--- כי גם מה שהבאתי , הבאתי בע"כ, בגלל בירור האמת המרה , ודי! –

אבל בכלל אומר: מה היא מטרת כל הספורים הבדויים והשירים ממין הידוע? ואמנם יודע אני , כי בעיניכם הם ו"התיאטראות" כספרי מוסר חיים , מציגים אתם :רוע השקר , נוחם האכזריות וכדומה, אבל הלוא הגרעין של מוסר מתבטל באלף אלפין דברים בטלים חלומות ודמיונות !  אצלנו ספרי המוסר : התנ"ך אגדות התלמודים, חובת הלבבות , שערי קליפות , המוסר חי וקים, הלב מתעורר, הנפש מתרגשת ומתמלאת : חזיון ,אצילות ושאיפה למרום ונשגב והרגשים נעלים ונישאים . אבל טפה של מוסר בים של מים , טיפה זו מה תהא עליה?

מספרים: כי מטיף אחד באשכנז, עמד על הבימה בר"ה לפני תקיעות, להטיף מוסר לעם, בהשתפכות הנפש ובהתלהבות קרא בקול בוכים גדול: "הוי על התרמית! לפנים היו משחקים בקלפים, בששה וששים ועתה , אהה, נתרבה השקר! משחקים בשחוק פלוני ויש בו מרמה וערמומיות , הלוא נוח לכם לשוב למשחק ששה וששים, שאין בו תרמית- ועתה תקעו!...

ולא די לנו כל הצער הזה אלו היו המים שבם הקורטב של מוסר, טהורים, כי אז אמרנו: רופאים – האמעאפטים" אתם, ואינו דומה בעיניכם "ישראל סבא" שהיה יכול לקבל באהבה תרופות מרות בלי מים וממתקים , ל"ישראל צעיר" שלו נצרך לחלק אגוזים ושקדים , למען יקח התרופה שהמתקה בממתקים ונתערבה במים רבים, אבל אתם מגישים את הקורטוב של מוסר בכף אחת מלאה קטרת-תעבה ! אתם מערבים את התרופות במים רעים ורבים ! וקודם שיבא למיץ המוסר של "שלומת רשעים" ו"תקות חנף" , עובר הקורא דרך נהרי נחלי עדני-הגוף , ותשוקותיו הבהמיות! הנה לפניו במחזה : תלתלי שערות צהובות... עינים שחורות... יחודים ורקודים... דברי עגבים ונשיקות של תפלות.. הירח יקר הולך... תחת האלון.... הם כל בשר.... בת שמים! אל תפריעו המנוחה! שם, תחת האלון , יושב זמרי וכזבי ואין איש בינותם, זולתי בת-האלוקים, יושבים והוגים בספרי-מוסר-השכל , ודמעות נגרות ארצה מהתרגשות הנפש והתמלאה חזון- שם שפת קדש, שפת-השמים אשר לשפה כזאת אין נזקקות "נשים מטילות ארס", בנות "צאינה וראינה", בנות "קרבן מנחה"... (כלשון המשורר "בקוצו של יוד") וגם המשפט על טיב המוסר היוצא בדרך זה, עוד הפעם הנני מגיש לפניכם הקוראים , לאיזו מפלגה שתתיחשו, אם אך אנשי אמת אתם! 

משרבו בעלי הנאה, הגבוה השפילו והשפלה הגביהו! את התורה מן השמים הורידו כבודה עד עפר ואת חמדת בשרים , הרימו עד מעל לרקיע . ב"תורה" עושים כאדם וכורעים ומשתחווים לפני כבוד הוד מלכותה!... תם מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם, כי אך אותה אתם קוראים בשם "כת השמים"? , אם המובן, שכח-האהבה הוא כח שמימי הנתן באדם, כח כל הכוחות , א"כ תמוה מה נשתנה ה"אהבה" , כי אך היא בת השמים? גם הנדיבות וגם הכילות , גם האהבה וגם השנאה, כולן בנות-אלקים הנה! ועכ"ז אין מן האדם, ומדוע ה"אהבה" כל מה שהיא עושה וכל מה שהיא מצפצפת ומהגת, כל השפלות וכל הפחיתות וכל השחתת האדם ביקר וצלמו- כל אלה אין משפילות כבוד ה"אהבה" בת השמים?! מה זאת?!   (המשך יבוא).

אלי' מאיר פייווילזאהן החופ"ק קראקי.

אהבה וצניעות

(הכותרת מהעורך)

ירחון הפלס תרס"ב

הכותב: הרב אליהו מאיר פייבלזון

ועוד דבר: יסוד האהבה בין אדם לחברו היא ההשתוות בהרגשים, במזג, ותכונות הנפש ונטיותיה; וא"כ אפוא לא אבין מדוע רק האהבה שבין "דכר – לנוקבא" תחולל נפלאות כאלה שאין ביד אהבה של אדם לחברו לעשות בשום אופן? היאבד אדם עצמו לדעת אם חברו האהוב לו, ע"פ חוקי ההשתוות והתקרבות הנפשות היותר נפלאה, התרחק מאתו לארץ אחרת אות מת או נתפרדה החבילה ונעשה חברו אוהב לאחר? המאבד חבר חייו בגלל זה או חיי חברו? ומדוע ב"דכר ונוקבא" מעשים בכל יום בעולם הגדול שבגלל סבות כאלה ממית האוהב את עצמו ואותה , לפי הענין?! הנמצא כזאת באהבת אחים או באהבת בנים?!

עוד דבר: האהבה היא אך בגלל ההשתוות, והם כשני גופים בנפש אחת : ומאי איכפת ליה או לה , אם אינם מקורבים במקום?- הוא והיא למשל משתווים בנדיבות , ברוך בעדינות, בענווה והסתפקות , בחיי-תם , בהצנע לכת --- טוב הדבר מאד! אבל למה לא תנוח דעת האובה , עד שיגיע לפרק: בתולה נשאת לו? מדוע לא יגער ביצה"ר מן הנישואין לאמר לנפשו : הן אני והיא נפש אחת לנו ע"פ ההשתוות , ורק הגופים נפרדים , ומאי איכפת לי , אם היא מתגוררת בבית אחר או בעיר אחרת ? בלא בכ"ז את אצילות נפשה הנני מוקיר, ע"פ חוקי התקרבות-הנפש (זעעלענ-פערוואנדשאפט) ומה לי וליתר הענינים, הלא אהבתי היא אהבה שאינה תלויה בדבר?-א)

ולא אכחד , כי מכל הנפלאות, שאהבת נשים עושה , יש מקום לחשוד , כי לא הן השמים היא, ולא ע"פ חוקי התקרבות הנפשות, כ"א פשוט: פ ר י  ה א ד מ ה  היא האהבה המפלאת לעשות , וע"פ חוקים אחרים , לגמרי אחרים- ויש דברים בגו!...

סוף דבר : האהבה מקלקלת השורה, שורת האמת והאמונה ; והדבקים בה , בעיניהם יציבה בארעא_ וגיורא בשמי שמיא!-

מעשה שהיה בגלית הפלישתי, כי חרף מערכות- אלקים חיים , ויאמר דוד אל הפלשתי:"אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ד' צבאות אלקי מערכות ישראל אשר חרפת, היום הזה יסגרך ד' בידי... וידעו כל הארץ כי יש אלקים לישראל , וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ד' כי לד' המלחמה !... ויחזק דוד מן הפלשתי... וימתתהו!"(שמואל א' פי"ז)

דוד הגיד , גלוי לכל , כי הוא מוסר נפשו:"למען דעת כל עמי הארץ כי ד' הוא האלקים אין עוד"!! האין זאת?!

ולא נתקררה דעתה של הספרות החדשה בזאת , עד שיצא העגל הזה:מחברת בי"ב פרקים, הממאנת במסרת נפש דוד על שום מה דכתיב, ומבארת מסרת נפש זאת בגלל – הוי למשובה ופריצות! הוי, לעזות ושפלות הנפש! –בגלל בת השמים! "כי גם בזה היתה אצבע אלקים לתת אהבה – בת-אל- בלב...  למען עשות כל הגדולת הכתובות בספר השמים" (כל שירי יל"ג שיר:אהבת דוד ומיכל") הוי ! פה מפיק מרגליות ומשחיר פניהן כשולי קדרה!!!

אם היה מסופר , כי דוד מסר נפשו, בל ישום טעם וסבה מובנת , גם אז לא היתה רשות נתונה למשורר חפשי, להפשיט אדרת הקדושה מהמלך החסיד ומקודש , לא רק בישראל עמו, כ"א גם בעיני כל יושבי תבל ושוכני ארץ , ומהצדיקת מיכל בת שאול בחיר ד', להלבישם בגדים צואים ולשום בפיהם דבר אהבים ועגבים, ולהציגם לפנינו כבעלי נפשות שפלות המתמכרים אחר חמדת בשרים ! ובאמת, היחשוב לו המשורר, כי נפש נעים זמרות ישראל היא חלילה כנפשות המשוררים החפשים בדור הזה, כי יחליט בהחלטה גמורה, שהאיש "אשר היה לבו רגש ורך כדונג אל כל יופי... לא היה גם הוא יצוק כאבן לבלי שמוע בקול האהבה בת-אל הדוברת לאדם ממעמקי לבבו"?...(שם צד 9)

המשוררים בדורנו שנפשם גחים תלהט ולבם רגש ורך כדנג אל כל יופי של איזו "חנה" איזו "בת-שוע" ואפילו איזו "קאטיה" ואיזו "מארינא" ... הם, הם אמנם לא נתן להאמר כלל שלא ילכדו בכבלי אהבה, לא בת-אל, כ"א דווקא בת ארץ , הדוברת ממעמקי לבבם; אולם משורר מנעים זמירות קדש שנפשו גחלים תלהט ולבו רגש ורך כדנג אל כל יופי , אשר על השמים כבודו, וממקור לבבו הטהור כל עצמותיו תאמרנה :"כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו... ד' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ"!!!  משורר הקורא :"ברכי נפשי את ד' ... הוד והדר לבשת... אנכי אשמח בד' יתמו חטאים מן הארץ "... משורר המתחטא לפני קונו :"אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד"! ... "אנא אלך מרוחך"...?!  "חקרני...ודע לבבי, בחנני ודע שרעפי"! משורר אלוה , אשר מרוב שאיפתו למרום ונשגב תשוקתו לאצילות וקדושה, הוא בא לידי התפשטות הגשמיות וממעמקי לבבו קורא:"אלקים!... צמאה לך נפשי כמה לך בשרי!!! משורר אלוה כזה , בשום אופן לא יוכל להיות נערך ונשפט ע"י משורר הדיוט בדורנו אשר מרוב שאיפתו לשפלות ותשוקתו לחמדת בשרים , בא לידי התפשטות הרוחניות וממעמקי לבבו קורא:"לא תוצאת ארץ היא-אהבה-כי בת שמים"; הוי! ... קרא, ודמעיו זרמו וימח אותם... האהבת"! (שם צד 66) ... וחוצפה יתרה היא מצד משורר הדיוט כזה , להתאמר לרדת לסוף דעתו של משיח אלקי יעקב ולתלות בו בוקי סריקי  , הממלאים לבו הזונה!!!... וכל זה הוא גם אלו לא ידענו מה היה לדוד בצאתו למלחמה נגד הפלשתי הערל הזה.

על אחת כמה וכמה אדוננו דור, אשר בעת שם נפשו בכפו, שומעים אנחנו אותו קורא בקול ד' בכח, קול ד' בהדר, :"כי מי הפלישתי הערל הזה כי חרף מערכות אלקים חיים ?! "וידעו כל הארץ כי יש אלקים בישראל"- האיננו רואים כבר עין בעין את המטרה הרוממה והנצחית שבגללה חרף נפשו למות?! האיננו שומעים כבר בזה את קול יעקב ההולך מסוף העולם ועד סופו, מאז ועד הנה, עת ימסור נפשו על קדושת השם. הקורא בקול חוצב להבות אש:"שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד"!!!

ומה עושים משוררי דורינו ? עוזבים מקור מים חיים וחוצבים להם בורות נשברים וממלאים אותם מים סרוחים! מה המקרא חסר למשוררים , כי הם באים לעקם עלינו את הפשטיות שבלב ועושים את המישר לעקוב ואת האור לחשך?  1) והיה במשך בקרן היובל, בהגיע בת-השמים לפרקה ] וימלאו ימיה של המחברת "אהבת דוד ומיכל" לחמש ועשרים שנה , האח! ליהודים- כמוהו – היתה אורה ושמחה וששון ויקר: אספות ומשתאות... מאמרים ונאומים... תלגרמות ואדרסים... עט זהב... ראש משוררינו... ו"כל שירי יל"ג"!!! ובבא עלם עברי בין אנשים , בהיותו ל"בר מצוה" יגישו לו תעדה בישראל""במלאות שלש עשרה ... הנני נותן לך... את- "כל שירי יל"ג"-... בם צפון אור לישרים משכילים, בם צרורה תורה וחתומה גם תעודה, בם שפטים ושבטים לנו הכסילים...(ה"אסיף" תרמ"ח, בחלק השירים, צד 18) השמעתם מיטב הגיון כזה: "בר מצוה וכל שירי יל"ג" בר-מינן???

ואמנם , לולי יגורתי מפני האף והחמה אשר לנושאי כל המשורר , כי אז הייתי אומר בהחלט גמור :כל המוסר "כל שירי יל"ג" ל"בר מצוה"  הרי הוא דומה ממש למקדש אשה בשטר הכתוב בו "הרי את מותרת לכל אדם"!!! 2)

אם קוראים אנו חמס על כל הסופרים והשירים החדשים , המלאים דברי אהבים ועגבים , אשר בעיננו הם כרוצחי נפשות , המשחיתים תם ויושר בני ובנות ישראל , שותי המים הרעים המרים ומאררים את לשד החיים ואת כוחות הנפש וכל מדה נכונה. ואף אם יש אשר לפעמים נמצא בהם דבר טוב, כלאחר יד, הרי הוא דומה כקצף על פני המים הרעים , שכבר הספיקו לפעול על הקורא את פעולתם הרעה , להעלות מעלה את רוח הבהמה ולהוריד מטה את רוח האדם , כי בעיניו כל העולם כולו כבר עומד אך על אחת, על האהבה "בת – השמים" , ומה לבהמה ולדבר  טוב? – אם קוראים אנו חמס על ספרים כאלה – מה על נקרא על ספרים ערוכים בסגנון הזה של "אהבת דוד ומיכל" ?...

אדרבה, הגידו אתם , נושאי כליו, מה חפץ המשורר ומה מטרתו? במחתרת הוא בא בכשיל וכילפות , וימסור נפשו להמית בחוקת היד את הרם והנישא , הקדושה והאצילות-ומה נתן לנו תחת כל אלה? לא כלום! משוררנו לא מסר נפש דוד גם בגלל הדעות שבעדן נלחם הוא עצמו, כמו:בגלל השכלה... לבער הרבנים מקרב הארץ... להתיר קלפים. מי רוק ומי רגלים – במח"כ- בפסח; זאת לא זאת, כ"א בגלל היתר "אמבטאות לעת הצורך"!...3)

בקש להתיר עריות בפרהסיא- בקש ומצא! ע"י "אצבע-אלקים" "בת השמים" ו"ספר השמים" , ומה לו עוד בשמים ובארץ?!

יודע אני את אשר לפני: חילו הרב של "ראש משוררנו" יבאו על בחרב פיפיות ורוממות "בת-אל" שבגרונם וישימוני מטרה לחצי זעמם בקראם אחרי מלא: "קנאי" ! נסוג אחור! מורד אור! ועוד שמות של חבה כהנה וכהנה, וישללו ממני המשפט לבקר שירים, וכש"כ שירי אהבה "בת השמים" – אבל אל נא באפכם , אדונים! מה שנוגע לי, עשו כטוב בעיניכם – אך אחת אשאלה מכם ואותה אבקש : הואילו נא בטובכם להאיר עיני ועיני כל ישראל , להודיע בדברים פשוטים וברורים , מה מטרת השיר "אהבת דוד ומיכל" , מה חפץ המשורר , כי השחית את רוח החיה שבמעשה הנפלא של מלחמת דוד בגלית הפלישתי, והמית את רגשי הקדושה ורוממות הנפש במיתת נשיקה , ויביא את הספור הנפלא ההוא במ"ט שערי טומאה? וכן היטיבו בחסדכם להגיד ולהודיע קושט דבר אמת : איזה נוסח בספור הזה מטיב רגש המוסר- נוסח התנ"ך או נוסח "אהבת דו"מ" , להבדיל בין קדושה לטומאה חמורה? הודיעו נא אתם משפטכם בטעמים ונמוקים ברורים ופשוטים, ואני מה כי עלי תלינו?

וכאשר השכותי מעלי תלונת נושאי כלי אליל-האהבה הלזה, הנני יכול להגיד בבטחה, הנה בשם  "שיללער" אומרים : "הפלסופים משחיתים את השפה , והמשוררים – את ההגיון". ואני אומר: הפלוסופים משחיתים את דעת האדם , והמספרים- את נפשו!!!

ולצחוק זה מה זו עשה? כאשר נשמע  קול ה"קולטורא" וירא העם  וינועו ויעמדו מרחוק... באו גבורי "בת השמים" כמתלוצצים על הקולטרא שלנו , ויאמרו:"הן אצל החרדים ספרי "חיי אדם ו"קצור שלחן ערוך" הם , הם הקולטורא שלהם "! (כמדומני שבמאמר  "סמל הקנאה והמשטמה" , המליץ 2-71 , ג"כ כתוב כדברים האלה ) והנני שואל: לצחוק מה זו עשה? למה אתם מביטים מגבוה  על ספרי ה"קולטורא" שלנו? ננסה נא להניח על כפות המאזנים , על כף אחת ספרי הקולטורא שלנו, ועל השניה – שלכם, ונחזי אנן איזה מהם יכריעו את הכף?

על כף האחת: התנ"ך, תלמוד בבלי וירושלמי, ספרא , ספרי , תוספתא וכל המדרשים. ועל כף השניה , להבדיל בין קדושה לאשפה: עיט צבוע, חטאת נעורים, קבורת חמור...

על כף הראשונה:ספרי הלכות גדולות, הרי"ף , הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש , הריטב"א, הר"ן, הטור וכדומה... ועל כף השניה: אהבת ציון, עולם כמנהגו, הדת והחיים, שבט לנו כסילים... על כף הראשונה:השלחן ערוך, ספרי הרש"ל, מהרי"ט, פר"ח, אורים ותומים, הגר"א, קצות החשן, נתיבות המשפט, הגרעק"א והחת"ס ... ועל הכף השניה:כל שירי יל"ג, דיא קליאטשע, תהו ובוהו, טפח מגולה,על הנס... על הראשונה: כל הספרים בחדושים ובאורים , על תנ"ך, ש"ס ופוסקים, כל שו"ת וכל ספרי מוסר מזמן חתימת התלמוד עד ספרי האחרונים שבאחרונים שבכללם המה גם החיי אדם  וקצור שו"ע , כמובן מאליו... ועל הכף השניה: כל השירים וספורי האהבים שבשפת עבר וזרגון , ואף גם את הצופה לבית ישראל , התורה והפלסופיא , החלוץ, בחינת הקבלה, מורה נבוכי הזמן, דור דור ודורשיו עד האחרון שבאחרונים במקצוע הזה.

הנה סדרתי שתי כפות מאזנים בספרים ממינים שונים שבשתי הספריות- ומי יודע איזה מהן , משתי הכפות האלה, מכרעת?

אולם אחד אני יודע! כל דף ודף מהספרים המונחים בכף הראשונה , קורא בקול חודר כליות ולב:"שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד"! ... "ולא תתורו  אחרי לבבכם ואחרי עיניכם "... "סור מרע ועשה טוב"... "הכל צפוי והרשות נתונה"... "ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט"! ... והספרים המונחים בכף השניה, המנגינה היוצאת מהקולות הבלולים בעולים מהם היא:" שמח בחור בילדותך"! ... "עשה מה שלבך חפץ"... "בת יחידה לאלוקים ואהבה שמה, אחת היא ואין שנית לה"... "כל אשר בכוחך לעשות עשה"... "כי מחר תמות"... "הרשות נתונה ... והעולם הפקרא)...  כי אין חכמה ודעת וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה ... והשאול בית מנוס לך...

מובן מאליו כי הספרים הראשונים מביאים לידי בנין עדי עד! והאחרונים לידי הרס ואבדון!...

והנני שואל בעצת בעל "סמל הקנאה והמשטמה" , איזה ספרים נגיש לתלמידי התלמוד תורה בעירנו : ספרי "חיי אדם" וקצור שלחן ערוך" או ספרי "עיט צבוע" ו"חטאת נעורים"? (שבו יספר על עצמו מחברו , כי בליל יוה"כ , בעמדו עטוף בטליתו ובהתנועעו בין כל העם בחזקה , הנה ברוחו הקשה : "מי יוכיח שיש אלקים? ועוד כדומה מעשים מלבבים. הבחור הזעצער). ספרי "שערי תשובה" ו"מסלת ישרים" או "כל שירי יל"ג" ו"התועה בדרכי החיים" ? יציע נא דבר עצתו בעצה פשוטה ברורה ומובנת לכל ישראל, בדברים של טעם , ונחזי אנן.

ואת ה"מרגישים" אני שואל: איזה ספרים מהנ"ל ממלאים את הנפש חזון נשגב ונאדר בקדש, ואיזה- חזון שוא, תעתועים ומדוחים? ויזה מהם מיטיבים רגש המוסר , ואיזה מרעים ומעוררים רגש התאווה והחמדה???

סוף דבר: חטאת קהל החרדים לדבר ד' , לפי דעת ה"מרגישים" , אשר יגעתי למצא לסבה לירידת מצבו המוסרי "המעורר זוועה" לעומת מצב המוסר של אחרים- יגעתי ולא מצאתי! הן יסודי המוסר והלמודים של החרדים כבירים ועצומים הם וכח אלקים כחם. מאשריהם הנם אנשים בעלי  רוח, בעלי מעשים טובים, אוהבי אמת ושונאי בצע, והספרות התורנית מדרכת את ההוגים בה בדרך ישרה , בסור מרע ועשה טוב- ומה איפוא המקור המשחת במצב המוסר של אחב"י החרדים על דבר ד' ותורתו?

ואחרי, כי אין סבה ברורה לפנינו, נפן נא אל עצם קשי העם הזה , אל רשעו ואל חטאתו , לראות אם אמנם כן הוא, כמו שיתארו לפנינו ה"מרגישים"?