זכור ימות עולם

ההיסטוריה של ההווי האנושי בקהילה הדתית מהתקופה שלפני השואה

  פעם היה אחרת...

אשמת אירופה

ירחון דגלנו תרפ"א

הכותב נ.גנן

אירופה זו חלקת אדמה הכי מקלטרת ,זו היהרה המתייהרת לסמן בשמה המצלצל לבד את הרוחני שבתבל- הגיעה בהתפתחותה עד לנקודת הקיפאון. תש כוחה.

אירופה מתנוונת ותתנוון.

המשפט הזה שיצא מפי השליט, ושאיזו יד נעלמה כתבתו על שמיה, בוקע ועולה מתוך לב תושביה ומכריח גם את אלה אשר חביבה עליהם עוד אמונתם באירופיותם, כזו האפ המשדלת את תינוקתה בשירי ערש, להכיר בהכרה בהירה שזו האם נהפכה לחורגת, כל המצאותיה ותגליותיה לא הספיקו להחזיקה בגובהה- בסלם הערכין, אלא אדרבה אלה עוד גרמו במידה ידועה לירידתה, לגלותה. אם נטיל בשוקי מטרופולין אחת בארופה ונסתכל בעין חודרת בפני אכלוסי בני אדם הנדכקים על ידינו- אז נתקלים אנו במבטים זעומי החיים ואיזה צל עצב כהה מרחף על הפנים האלה אשר גם אוושת הטרם הכי גדולה אינה יכולה להעבירו , איזו "מרה שחורה" שפוכה פה על כל החים ורגשי בחילה תוססים בפנים כל אדם נושם.בכל מוח אירופי קננה זו המחשבה השורטת שצר פה המקום, ומרגיש כ"א , אם רק חפת להסתכל בו בפנימיותו, איזו "תוהו ובוהו"  של ניסה מפני איזה אויב – נעלם והוסר מפלט.. שממה וריקניות שורקות לו מכל פינה וצד, ולא לחינם מוצאים אנו בפני אלה הנוסעים לאמריקה את אותו הזוהר המלא אושר ותקרה כלומר היו שלום! ואנו נעלבים ונעצבים , מתקנאים אנו באלה המאושרים הנמלטים מגיא ההרגה ומפליגים לעבר הים.

אם אנו באים לפתור לנו את זו השאלה המרה המבצבצת לפני עינינו : מי נטע בלבנו את ההרגשות האלה ומה הן סיבותיהן? מוכרחים אנו לשום סקירה –מקפת בהתפתחות הקוטורה הכללית אשר את שכלולה ובטואיה מצאה באירופה, היינו לבוא עד לאלה מוטיבי היצר שחוללוה.

"המלחמה" אינו תשובה . אין היא פותרת את שאלתינו זו , כי גם היא הנה רק תוצאה אחת מן אלה מתוצאות הרבות והמדאיבות הנראות כעת לעיננו, היא רק חוליה אחת קטנטנה מן השלשלת – חטאים הארוכה הרוטטת באויר אירופה.

את הפתרון יש לנו רק לחפש וגם למצוא בתכונות הנפשיות המיוחדות לעמי אירופה, והן: ברות עין אי הסתפקות ואי שביעה.

אלה המידות המגונות הן היו מולידי הקולטורה ומפנה זה גם לא נשתומם על צורת החיים ההווים המשפעים ממנה שהיא כ"כ  סרוסה ומרוסקה, הבת דומה לאם בכל צורותיה. מובן מעצמו , שנפש בעלת מפות כאלה נותנת רק את תשומת לבה לחיצוניות , להברק  והזיו החיצוני וחך נוצרה זו הקריקטורה המודרנית , אשר בשם אדם. תכונה, הנושאת צילינדר  יפה על ראש קרח ותלבושת מגוהצץ על גוף רקב. להוטה היא נפש כזו אחרי השקר , אחרי הפרזה המצלצלת המיפה כל כעור ונוזל , אחרי ההפקר והשתחררות מכל קדוש. אין פנימיו! אין קשר פנימי אשר יקשר את האדם לזולתו. אין חרדת כבוד מפני כל דבר נעלה ונשגב.

ונפש כזו יצרה את הטכניקה!

החיים  נעשו משועבדים להמכונה ונשפל ערך האדם לברג קטן . אין האדם יותר מכריע אלא–המכונה. לאליל הזה משתחווה כל עם ועם לכל אחד רק מתעמל איך להגדילו ולפארו , היינו איך להשפיל ולשעבד את ערכו וחייו הוא לזה יצור ברזל הקר.  וכך נעשו החיים לחיי קיאור ובנסיגה לחיי _ _ _ היא  השמידה את הניצוץ הקדוש האחרון בלב האנושיות . לפני יצירתה היה עוד האדם מכיר בערכו- וזה גם הטיל עליו החובה להכיר בערך בלתו, ועם יצירתה והתפתחותה הלך האדם ושט.

ואם תאמר הלא מטכניקה הביאה תועלת מרובה לאנושיות ? צא ולמד מהמלחמה מאחרונה. זו היתה רק מלחמת האינזינרים ! הטכניקה שיצרה את אלה כלי המשחית להשמדת חיי האדם היתה מרובה אלף מונים מזו  הטכניקה שהאיצה את העזרה הראשונה לאלה הפצועים על שדה הקטל. ה"ארבעים ושנים " זה התותח הידוע היה ערכו רב מרבבות חיי האךם.

לו היו המוטיבים שגרמו ליצירת הטכניקה יותר קדושים- ולא רק אל הסתפקות ואי שביעה אז היתה בה התפתחותה והחיים המושפעים ממנה מקבלים צורה אחרת , צורה יותר נעלה ונשגבה אשר היתה באמת מביאה אושר לאנושיות.

וכן גם התגליות!

המאה החמש וששה עשר אשר בהן הראתה אירופה את כחה הרב בתגליות חלקי אדמה ,היו שנות רציחה ושפיכות דם. והכח הזה לא ממקור נאמן נחצב ! אלה המידות שגרמו לכל ההמצאות גרמו גם לכל אלה התגליות ומפני זה לא מתמיהות הן כל אלה ה רציחות האכזריות של פצה וקורטאץ ב"עולם החדש"   ספרד לא הסתפקה ב"אבטודפה" שלה בשפיכת דם היהודי, אלא שלחה גם את שגבוריה לעשות הרג רב ב"שחורים"  לעבר הים. ואמריקה זו שאירופה חשבתה מקודם לשפחתה, נעשתה לגבירתה והיא כעת ה"מכלכל חיים" שלה. לא היה בכח השקר שבאירופה לרכוש לה לצמיתות את ארץ החים הזו אלא אדרבה זו נעשתה ליורשתה ומשמשת מפלט ומקלט  לא רק לנו היהודים  מידים הפועות הרודפות אחרינו לחנקנו אלא גם לכל רוה ועיף מחיים אירופיים .

חטא לא יכופר חטאה אירופה לדת החיים ואדם, והפני זה ירדה פלאים. אם לא נחפוץ לשלות את נפשנו באופטימיות אז חוששני שהירידה הזו אינה צורך עליה אלא לירידה אחרת עמוקה ויותר איומה...