בתי הדין לעבודה

להחלטה בעבודה (2006-08-16): עב 9931/04 בן יעקב יובל נ' אסם והחברות השלובות תעשיות מזון בע"מ שופטים: דינה אפרתי עו"ד: ליברמן איתן, מאיה פרנקו

פסק דין

התביעה שבפנינו עניינה הפלייה בקבלה לעבודה בשל אי שירות במילואים והפרת איסור דרישת פרופיל צבאי והשימוש בו, בשאלון קבלה לעבודה.

1. רקע כללי

1. הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בייצור ושיווק מוצרי מזון (להלן: "אסם").

2. ביום 19.11.2003 זומן התובע, שהיה מבוטל באותה עת, באמצעות חברת כוח אדם, לראיון עבודה באסם לתפקיד של מכין משלוחים.

3. קודם לראיון שנערך עמו, התבקש התובע למלא שאלון, בו נדרש לפרט, בין היתר, את מצבו הבריאותי, לציין את הפרופיל הצבאי, ולהשיב על השאלה האם הוא משרת במילואים.

4. התובע מילא את השאלון וציין כי מצבו הבריאותי מצוין, כי הפרופיל הצבאי שניתן לו הוא 64 וכי אינו משרת במילואים.

5. התובע שלא התקבל לעבודה, דרש לקבל הסבר לדחייתו. בעקבות פניותיו בנושא נשלחה לתובע ביום 14.12.2003 תשובה מסמנכ"ל משאבי אנוש באסם, לפיה, הוא נמצא בלתי מתאים לתפקיד.

6. התובע פנה בתלונה על הפלייה בקבלה לעבודה לאגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התמ"ת (להלן-משרד התמ"ת), אשר פתח בחקירה שבעקבותיה נדרשה אסם להסיר את שאלת הפרופיל הצבאי  בטופסי השאלון. יחד עם זאת קבע משרד התמ"ת כי אין קשר בין דרישת הפרופיל הצבאי לבין אי קבלת התובע לעבודה.

7. ביום 16.11.2004 הגיש התובע את התביעה שבכותרת, במסגרתה טען כי הופלה לרעה בקבלה לעבודה, וכי הוא זכאי לפיצוי בגובה 50,000 ₪, לפי הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות").

8. בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו העיד התובע,  ומטעם אסם העידו מר אשר שרייבר, סגן מנהל מרכז הפצה באסם (להלן: "מר שרייבר"); מר אבי מגנר, מנהל מרכז הפצה באסם (להלן: "מר מגנר" ומר צביקה זייד, מנהל משאבי אנוש ומינהל-לוגיסטיקה באסם (להלן: "מר זייד").

2. טענות הצדדים

1. טענות התובע בכתב התביעה, הן בתמצית, כדלקמן:

1. התובע, אשר הינו אב לחמישה ילדים ומובטל מאז חודש מאי 2002, נרשם בשנת 2003 בחברת כוח אדם ושירותי השמה, אשר הפנתה אותו לראיון עבודה באסם, שם נקבע לו ראיון עבודה לתפקיד מכין משלוחים ליום 19.11.2003.

2. כאשר התייצב התובע לראיון העבודה, נדרש למלא שאלון אישי ולציין, בין היתר, את הפרופיל הצבאי, וכן להשיב על השאלה האם הוא משרת במילואים והאם הורשע בעבר בפלילים. גם במהלך ראיון העבודה, שאל אותו המראיין מדוע אינו משרת במילואים, והתובע ענה בפשטות כי אינו משרת במילואים.

3. כאשר התקשר התובע, באותו היום, לברר את התשובה התבשר על ידי המראיין כי לא התקבל לעבודה, ללא ציון הסיבה לכך. התובע,  אשר ביקש לדעת מה היא סיבת אי קבלתו לעבודה, פנה לאסם במכתבים ביום 25.11.2003, ביום 9.12.2003, וביום 11.12.2003, שבעקבותיהם קיבל טלפון מנציגת חברת כוח האדם אשר הזהירה אותו שלא ליצור עוד קשר עם אסם.

4. במכתב שנשלח לתובע ביום 14.12.2003, מאת סמנכ"ל משאבי אנוש ומינהל באסם נכתב כי התובע "לא נמצא מתאים", אך גם כאן לא פורטו הסיבות.

5. התובע העריך כי שאלות על הפרופיל הרפואי ושירות במילואים הינן בלתי חוקיות והגיש תלונה למשרד התמ"ת שבסיומה הודע לו כי תלונתו נמצאה מוצדקת, וכי שאלת הפרופיל הצבאי הוסרה משאלון הנתבעת.

6. התובע טוען כי דרישת אסם לציין את הפרופיל הצבאי או לענות על שאלת שירות המילואים, במהלך ראיון העבודה, מהווה הפלייה אסורה בקבלה לעבודה על פי סעיף 2 ו-2א לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") ותובע פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין הפלייה זו.

2. טענות אסם בכתב ההגנה, הן בתמצית, כדלקמן:-

1. מדובר בתביעה קנטרנית וחסרת בסיס שהוגשה על ידי תובע, שלושה ימים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות, נגד אוסם שמעולם לא היו לה יחסים משפטיים עמו, והקשר היחיד נעוץ בכך שהגיע כמרואיין דרך חברת כוח אדם. התובע מנסה למצוא באסם מזור לבעיותיו הכלכליות, בבחינת 'חיפוש אחר הכיס העמוק'.

2. התובע נעדר זכות תביעה שכן, כעולה, מסעיף 12 לחוק השוויון, לא הוקנתה זכות תביעה לדורש עבודה והחוק מבחין היטב בין מי שהוא עובד לבין מי שהוא דורש עבודה. זכות תביעה מכוח חוק השוויון, הינה, לכל היותר, בנוגע להפלייה עקב הפרת הוראות החוק.

3. בעקבות חקירת משרד התמ"ת בתלונה על הפלייה בקבלה לעבודה, הסירה אסם את דרישת הפרופיל הצבאי, ואולם תלונת התובע נדחתה על הסף, לאחר שלא נמצא כל קשר בין דרישת הפרופיל הצבאי לבין אי קבלת התובע לעבודה. שאלת הפרופיל הצבאי, הינה בתחום היחסים שבין אסם למדינה, אשר בחנה והסדירה עניין זה, אין לתובע זכות תביעה אישית וקנויה בעניין זה והוא איננו זכאי לפיצוי מכוחו.

4. התובע כלל לא חתם על השאלון ועל ההתחייבות המופיע בו כי כל הרשום בו אמת, ובחר שלא למלא פרטים נוספים בשאלון, כגון השאלה אם יש לו מגבלות פיסיות או האם מילא שאלון דומה באסם, וכן לא מילא את קורות חייו.

5. הראיון שנערך לתובע לא היה אלא ראיון מקובל, דוגמת ראיונות רבים אחרים, שכל מטרתו לנהל שיחה קולחת עם המרואיין בכדי להתרשם ממנו באופן כללי, כאשר, במסגרת זו, הועלו שאלות שמטרתן לפתח שיחה עם התובע ולבחון את יכולת שילובו במחסן.

6. לעובדה שהתובע איננו משרת בשירות מילואים לא הייתה כל נגיעה או השפעה כלשהי על ההחלטה שלא לקבלו לעבודה, והראייה לכך היא שבמחסן אסם ישנם והיו לאורך השנים עובדים ועובדי חברות כוח אדם שאינם משרתים במילואים או בצבא.

3. גדר המחלוקת

השאלה הניצבת בפנינו הינה האם הופלה התובע לרעה בקבלה לעבודה על רקע דרישת אסם לציין בשאלון הקבלה לעבודה את הפרופיל הצבאי.

4. המסגרת הנורמטיבית

4.1 תכליתו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כשמו כן הוא, לקדם את שוויון ההזדמנויות בשוק העבודה בישראל ולמגר את ההפליה כנגד סוגים של עובדים, על רקע השתייכותם הקבוצתית בקבלה לעבודה, בתנאי השכר והקידום המקצועי בעבודה וכן בפיטורים מהעבודה. סעיף 2 (א) לחוק, מונה שורה של טעמים שקיומם מקים חזקה של הפליה אסורה על פי החוק, ובכלל זה 'משך שירות המילואים'.

4.2 בתיקון מספר 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה משנת 1995 התווסף סעיף 2א' לחוק, האוסר על מעביד לדרוש את הפרופיל הצבאי של העובד ולעשות בפרופיל הצבאי שימוש בכל עניין המנוי בסעיף 2 (א) לחוק:

2א'  (א) "מעביד לא ידרוש מדורש עבודה או מעובד את הפרופיל הצבאי שלו, ולא יעשה שימוש בפרופיל הצבאי שלו, אם הגיע לידיו, בכל עניין המנוי בסעיף 2 (א) (1) עד (6)".

(ב) דרש מעביד, בניגוד להוראות סעיף קטן (א), את הפרופיל הצבאי, לא יפגע בעבודה או בדורש העבודה בעניין המנוי בסעיף 2 (א) (1) עד (6) מחמת סירוב למסור את הפרופיל הצבאי"

4.2 מהוראות סעיף 2א' לחוק עולה, כי חל איסור מוחלט על כל מעביד לדרוש מדורש עבודה לציין בפניו את הפרופיל הצבאי שלו. סעיף זה קובע עוד כי אפילו עבר המעביד על האיסור, אין הוא רשאי לעשות כל שימוש בנתוני הפרופיל הצבאי שהומצאו לו ולהפלות את העובד בקבלה לעבודה, בקידומו בתנאים ובשכר וכיוצ"ב פעולות המנויות בסעיף 2 (א) (1) עד (6).

4.3 מקבילתו של סעף 2א' מצויה בחוק שירות בטחון [נוסח משולב] אשר תוקן אף הוא בשנת 1995 והתווסף אליו סעף 44א' האוסר על כל אדם לעשות שימוש בפרופיל הצבאי: "לא ידרוש אדם ולא יעשה שימוש בכל נתון אישי צבאי, אלא אם כן הורשה לכך בחוק...". העונש שנקבע לעבירה זו הינו כפל הקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

4.3 ייחודו של 2א' לחוק שוויון הזדמנויות הינו בעצם הקניית סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה לדון בתביעה אזרחית כנגד מעביד על הפרת האיסור לדרוש נתון אישי צבאי, ולפסוק פיצויים לעובד אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שיראה לבית הדין, ללא הוכחת נזק, כפי שנקבע בהוראות סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות.

4.4 יחד עם זאת, במועד שתוקן סעיף 2א' לחוק שוויון הזדמנויות, לא תיקן המחוקק את סעיף 9 (א) לחוק, שעניינו העברת נטל הראייה מכתפי העובד לכתפי המעביד בתביעות על הפלייה. לכן, בתביעות שעניינן הפרת איסור דרישת פרופיל צבאי, נותר נטל ההוכחה על העובד להראות כי המעביד הפר את אחד או יותר האיסורים שנקבעו בסעיף 2 א'. 

4.5 נעיר כבר עתה, כי אין בדחיית התלונה שהגיש התובע לתמ"ת כדי להוות מחסום פרוצדוראלי או מהותי מהגשת תביעה אזרחית לבית הדין לעבודה, על הפרת סעיף 2א' לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התלונה שהגיש התובע הינה במישור הפלילי, בעוד שתביעתו לבית הדין לעבודה הינה תביעה אזרחית לפיצויים ללא הוכחת נזק. על פי דיני הראיות, נדרשת בהליך האזרחי הוכחת התביעה על פי מאזן ההסתברויות, זאת בשונה מרמת ההוכחה הנדרשת בהליך פלילי לצורך הגשת כתב אישום כנגד המעביד, אשר הינה מעבר לכל ספק סביר.

5. דיון והכרעה

1. כתנאי לקבלה לעבודת מכין משלוחים במחסן, דרשה אסם כי יתקבלו לעבודה זו עובדים בריאים, בעלי יכולת לשאת משאות כבדים, המסוגלים לעבוד בעבודה פיזית. כזאת עולה מסעיף 8.4 לכתב ההגנה בו מצוין כי קיומן של מגבלות פיסיות הינו רלוונטי לצורך התפקיד, וכעולה מסעיף 10.4 לכתב ההגנה בו הודתה אוסם כי לשם ביצוע התפקיד: "יש צורך בהרמת משא כבד במסגרתו".

2. דרישת היכולת הגופנית לשם קבלת התפקיד עולה בבירור גם מתצהירו של מר שרייבר, אשר ראיין את התובע והחליט, על יסוד הראיון והשאלון, כי התובע אינו מתאים לתפקיד, מהודעתו לחוקר משרד התמ"ת ומחקירתו הנגדית:

• כך בסעיף 11 לתצהירו של מר שרייבר: "במצב דברים זה אנו מבקשים להתרשם באופן כללי מהמרואיינים הניצבים מולנו, ממידת רצינותם ויכולת השתלבותם, ושמים דגש גם על מצבם הבריאותי, שכן התפקיד כולל הרמת משאות כבדים"

• כך גם בסעיף 5 לתצהירו של מר מגנר, מנהל מרכז ההפצה בו מתבצעת הכנת המשלוחים: "...תוך שימת דגש על מצבם הבריאותי, שכן התפקיד כולל הרמת משאות כבדים"

• כך גם בהודעת מר פינקלשטיין לחוקר התמ"ת: "לפרופיל אין רלוונטיות אלא לדבר אחד – לדעת באם היה בריא" (סעיף 4ב'1 לסיכומי התובע).

• כך גם בחקירתו הנגדית של מר שרייבר: "העובד שמכין משלוחים המון זמן עומד על הרגליים, מתכופף כל הזמן, ובזמן ההתכופפות הוא גם מרים משאות של 5 עד 10 ק"ג, ואם יובא עובד עם בעיות גב או רגליים כמובן הוא לא מתאים לאותה עבודה, יש את המאמץ שכרוך בעבודה" (עמ' 15 לפר' מיום 31.1.2007, שורות 23-26).

3. מכאן, שכתנאי מקדמי לקבלה לתפקיד, נדרשו דורשי העבודה, ובהם התובע, להראות כי הם במצב בריאותי תקין, שכן בביצוע העבודה יש צורך בהרמת משאות כבדים.

4. כעולה מן פרטים שמילא בשאלון הקבלה לעבודה ציין התובע כי מצבו הבריאותי "מצוין", מצב רפואי עליו לא חלקה אסם.

5. מר מגנר נשאל בחקירתו הנגדית על הסיבה לדחיית התובע, והשיב כי פרט לרישום המילים "לא מתאים" על גבי השאלון, לא נכתב דבר מה שיש בו כדי ללמד על הסיבה לאי קבלת התובע לעבודה, למעט הפרטים שמילא התובע בשאלון, והוסיף: "אין שום הנחיה מה לכתוב ומה לא לכתוב, אנחנו צריכים אנשים בריאים, כשירים לעבודה ועל פי התרשמות אישית" (עמ' 32 לפר' מיום 31.1.2007, שורות 3-4).

6. בהמשך חקירתו הנגדית, ציין מר מגנר כי התובע נפסל מראש על ידי מר שרייבר: "כל מועמד שנפסל מראש על ידי מי שראיין אותו, אני בכלל לא רואה את הטפסים" (עמ' 32 לפר' מיום 31.1.2007, שורות 27-28).

7. משאין מחלוקת כי אסם דרשה מהתובע לציין את הפרופיל הצבאי, הרי שבכך הפרה את הוראות סעיף 2א' לחוק שוויון הזדמנויות האוסרות על המעביד לדרוש מידע אודות הפרופיל הצבאי.

8. התובע נדחה על הסף, על אף שציין כי מצבו הרפואי "מצוין", ומכאן שציון הפרופיל הצבאי שימש כקריטריון בבחירת אסם את העובדים לתפקיד. גם בכך הפרה אסם את הוראות סעיף 2א' האוסרות על מעביד לעשות שימוש בפרופיל הצבאי.

9. עיון בנספחים ב1-ב3 שצרפה אסם לתצהירו של מר שרייבר מלמד כי אסם קלטה לעבודה עובדים בעלי פרופיל גבוה מזה של התובע, וגם בכך יש כדי לחזק את הטענה כי גובה הפרופיל הצבאי שימש כקריטריון בהחלטה אם לקבל עובד לתפקיד - אם לאו, וזאת בניגוד להוראת סעיף 2א' לחוק שוויון הזדמנויות.

10. חיזוק נוסף למדיניות זו של אסם מצאנו בחקירת התובע, אשר הודה בחקירתו כי התקבל בעבר לעבודה באסם כנהג לאחר שציין בשאלון פרופיל רפואי גבוה מזה שציין בשאלון הנוכחי: "זה השתנה במהלך שנות ה-80. בפעמים שעבדתי באסם, כאשר התחלתי לעבודה בפעם הראשונה במרץ 87', היה לי כבר פרופיל נמוך ברישום עם זאת דיווחתי שהפרופיל הוא 82, מה שלא היה נכון ואז התקבלתי לעבודה" (עמ' 11 לפר' מיום 18.1.2006, שורות 9-11).

11. שוכנענו, כי השימוש שעשתה אסם בפרופיל הצבאי היווה גורם בעל משקל בהחלטתה  שלא לקבל את התובע לעבודה, זאת לצד שיקולים נוספים לגיטימיים עליהם עמדה אסם בהרחבה, כגון התרשמותו הכללית של מר שרייבר מן המרואיינים. בהקשר זה נזכיר כי די בכך שבמכלול השיקולים הלגיטימיים שנשקלו על ידי המעביד היה גם שיקול אחד בלתי לגיטימי, ואפילו לא היה משקלו של שיקול זה מכריע, כדי להכתים את ההחלטה בכתם ההפליה:

"ברגע שהוכחה נוכחותו של השיקול הפסול, כשיקול מניע, אף אם אינו מרכזי, בהליך קבלת ההחלטות, ההחלטה "הוכתמה" וקמה אחריות מכוח החוק... ומה בישראל? נראה שפסק דין פלוטקין אימץ גם הוא את מודל ההכתמה שם נקבע: האם רלבנטית הטענה שהיו שיקולים אחרים שלא לקבל את המערערת? שאלה זו אינה רלבנטית כלל. אין משמעות לכך שקיימים נימוקים נוספים לאי קבלת עובד לעבודה... על כן ודאי שאין נפקות אם המעביד לא קיבל את העובד מנימוקים נוספים או אף אחרים. אימוץ מודל ההכתמה היה צעד נכון וראוי מבחינת התפיסה החברתית-משפטית של נושא האפליה בישראל. תפיסה זו מתיישבת עם ההכרה בערך השוויון כערך מטיל אחריות בכל מקרה שהוכח שמקבל ההחלטות התחשב בשיקול פסול. תפיסה זו גם מתיישבת עם לשון החוק. נוסח סעיף 2 (א) הנוקט בלשון "לא יפלה" – משמע לא ייקח בחשבון את אחד הטעמים המנויים בהמשך, בהליך קבלת ההחלטות. אין בחוק כל רמיזה לכך שיש לפעול במסגרת התפיסה הסיבתית החזקה." (שרון רבין מרגליות, "המקרה החמקמק של אפליה בעבודה – כיצד מוכיחים את קיומה?" הפרקליט מד (ג) (תש"ס) 529, עמ' 544-545).

12. לאימוץ מודל ההכתמה בהפליה על רקע גיל ראו: עב (ת"א) 7170/03 ד"ר צמח קיסר נ' אוניברסיטת בר אילן (לא פורסם, 6.12.2006), לאימוץ מודל ההכתמה על רקע הריון ראו: עב' (ת"א) 6066/05 יאנה יורקובסקי – דיזנהויז סיטונאי תיירות בע"מ (לא פורסם, 29.5.2007).

13. אסם לא דרשה מן המועמדים לעבור מבחני כושר אינדיבידואלים לצורך קבלת התפקיד, מבחנים - שאילו היה התובע נדחה על יסוד תוצאותיהם, לא הייתה קמה לו עילה לטענת הפלייה בהקשר זה, זאת בהתאם להלכה הפסוקה, לפיה, אין לראות פגיעה בעובד המתבקש לבצע תפקיד שכושר פיזי בו רלוונטי, אם הוא מתבקש לעבור מבחני כושר אינדיבידואלים (דנג"צ 4191/97 אפרים רקנט ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואל על, פ"ד נד (5), 330).

14. על יסוד הראיות שנפרשו בפנינו, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, שוכנענו כי אסם עשתה שימוש פסול בקריטריון הפרופיל הצבאי אותו בקשה לקבל מדורשי העבודה, בניגוד להוראות סעיף 2א' לחוק שוויון הזדמנויות, וסברנו כי בנסיבות העניין, עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח את ההפליה על רקע שימוש בפרופיל צבאי.

15. יחד עם זאת, לא סברנו כי אי שירות התובע במילואים נופל בגדר העילות המנויות להפליה בעבודה לפי סעיף 2 לחוק השוויון, אשר כלל איננו מתייחס להפליה על רקע אי שירות במילואים ותכליתו למניעת הפליית עובד על רקע 'משך' שירותו במילואים, קרי – הפלייתו על יסוד פוטנציאל היעדרותו מן העבודה בתקופות מילואים. אי קבלת אדם לעבודה על רקע משך שירות ארוך במילואים, מהווה שיקול פסול שהמעביד מנוע מלשקול אותו, בבואו להחליט אם לקבל את העובד לעבודה, זאת, בשונה, מאי שירות במילואים אשר לא נקבע כמקים עילת תביעה בטענת הפליה. טענה זו, אשר נטענה בשפה רפה לאורך כל ההליך כולו, נזנחה על ידי התובע בסיכומיו.

16. כפי שצוין לעיל, מוסמך בית הדין לעבודה על פי הוראות סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות לפסוק פיצויים בגין הפרת הוראות החוק, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.

17. יש לזכור כי תכליתו של פיצוי זה מכוח החוק היא בין היתר עונשית והרתעתית: "מטרתנו בפסיקת פיצויים היא במקרה זה לחנך את המשיבה ואת ציבור המעבידים כולו על מנת להשיג את המטרה הסופית של התנהגות שאינה מפלה כנגד פרטים ואינה ניזונה מסטריאוטיפים. לשם כך על הפיצויים להיות אפקטיביים... על מנת להחדיר את הערכים לציבור המעבידים, הדרך היא סנקציה עונשית כואבת... בשוקלנו את תכליתו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מתקבל על הדעת, על פי תכליתו, שבסעיף האמור התכוון המחוקק גם לפיצויים עונשיים, מעבר לפיצויים על נזק שניתן להערכה".(דב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין – אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481).

18. התלבטנו מהו הפיצוי הראוי במקרה זה, מחד, שקלנו את העובדה כי מדובר בחברה אשר מעסיקה כ-4,500 עובדים (עמ' 29 לפר' מיום 31.1.2007, שורה 6), אשר מן הראוי כי תקפיד בעניינים אלה הקפדה יתרה, אך מאידך, התרשמנו מעדותו של התובע בפנינו כי בתביעתו דבק יותר משמץ של ניצול הוראותיו של חוק שוויון הזדמנויות לשם הגשת תביעה כספית כנגד אסם.

19. לאחר ששקלנו את כלל השיקולים, כאמור לעיל, בהתחשב במכלול הנסיבות, ומשסברנו כי שבסופו של יום, תביעות מסוג זה מקדמות את התכלית החברתית הנעלה של השגת שוויון בשוק העבודה - תכלית שלשמה נחקק חוק זה,  הגענו לכדי מסקנה כי, בנסיבות המקרה שבפנינו, הפיצוי הראוי הינו בסך של 20,000 ₪.

6. סוף דבר

6.1 אסם תשלם לתובע, תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין, סך של   של 20,000 ₪.

6.2 משהתובע היה מיוצג על ידי הסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.

6.3 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ג באלול, תשס"ז (27 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים

5129371

54678313                                                                               

__________________   ___________________

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
129371

דינה אפרתי 54678313-9931/04

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
54678313דינה אפרתי, שופטת    מר טל זונדהיימר יוסף, נ.צ.