ואתה לא זוכר? - הסוכר הפתיע. - אמרתי לך. כשאתה שכר אותי, מצאת כי דרכינו חצו. זכרו, יש לנו אמר, איזה צירוף מקרים? עבדתי בארקנסו בכלבה שכינתה את עצמה. - סוכר כמו לדחוף את זכרו של פריסילה. - ואתה היית שם.

- תגיד לי שוב - פריסילה דרשה, מצביע סוכר על כיסא וויסקי נשפך. היא בקושי זכרה על היום שבו הסוכר התחיל לעבוד על זה. פריסילה ושכחה שהסוכר הגיע לטקסס מטנסי עם הוריה. היא השאלה אם פריסילה, אם מישהו מהם אדם בשם קולמן. אז מלמל משהו מעורפל ופריסילה נחשבה זונות פטפוט שיכורות זה מבקשים לשכור לעבודה.

- תגיד לי איך אתה נפגש עם חשפניות למסיבת רווקים. סוכר חייך והושיט יד לכוס.

- למעשה, בעובדה, שמו לא היה קולמן. האם אתה מבין?

עיניו של פריסילה אורו. מחייך ברשעות, היא נראתה כמו סוכר מסיים כוס שלישית. פריסילה מזגה לה עוד.

מונוטוני להתנדנד בכיסא הרדים באנר. במכונית היה מקבל כהה יותר. שרפה כמה נורות עמומות.

היא הביטה באיש שישב מולה. הוא לא הסיר את עיניו מהחלון, אבל הרגיש את עיניה והסתובב.

גבות היו לבנים על פניו השזופות. מתחתיהם נראה עיניים כחולות להפליא. עיניהם נפגשו. באנר חשש כי פניה הוא קורא הכל. בינתיים, אמא של העבר הבעייתית שלה את מה שלמד על הילד המת, אח או אחות, איך הושפלו מול גריידי. כל זה מיוסר באנר, ועכשיו היא הרגישה מאוד אומללה. אבל כשהיא הסתכלה על חשפניות למסיבת רווקים בצפון , אהבתה חיממה. אנחנו חייבים לשמור על זה, לשכוח הכל ופשוט לחשוב על איך יוצא מן הכלל האיש הזה ממלא את לבה.