ראוי היה כל אותו הנסיון שנרכש ביד העוסקים במלאכת הקודש של עריכת התלמוד הבבלי במפעל עוז והדר, כדי לאפשר להם לשים חותמם גם על התלמוד הירושלמי ולהשיב לו את זוהרו. לגבי הירושלמי, עבודה זו ממש הפכה את הלילה ליום, ואת התלמוד הירושלמי לנגיש ללומד. אך עבודה זו לא הייתה קלה. ראשית, היה על העורכים של עוז והדר להתייעץ עם גדולי הדור לגבי דפוסים – ולבסוף בחרו לבכר את דפוס ונציא, העתיק ביותר, כנוסח הבסיסי המשמש עבור התלמוד. אך עדיין נזקקו רבות לכל המהדורות המאוחרות יותר, כמו גם לכתבי-היד המוקדמים ביותר, כדי לתקן אלפים רבים של שיבושים, שממש היו חיוניים להבנת פשט הירושלמי. אחד השינויים המשמעותיים בעריכה עצמה, היה פיסוקו הנכון של הירושלמי, לפי סוגיות ענייניות, בדומה לפיסוק המסורתי של הבבלי.