פרק מתוך ספר סיפורים מבית מרן: מפי בתו הרבנית שרה טולדאנו בעריכת הרב אברהם אוחיון.
זכרונו של מרן עשה לו שם בעולם. כידוע, כוח זכרונו של מרן נבע מכוח אהבתו לתורה הקדושה. ועל כך יעיד הסיפור הבא.
בימים עברו, כאשר תהליך ההדפסה היה ארוך ומסובך, לא היו מחברי הספרים מוסרים את כתביהם להקלדה ולהגהה וחוזר חלילה. תחת זאת היו מוסרים את כתבי ידיהם לבתי הדפוס, והמדפיסים היו מדפיסים את הספרים היישר מכתב היד. כך הודפסו גם הכרכים הראשונים של שו"ת "יביע אומר", שחיבר מרן. מרן היה מפקיד את מחברותיו הגדושות בידיו האמונות של בעל בית הדפוס, ועובדים מסורים היו מסדרים את אותיות העופרת על לוחות מתכת, לפי כתב היד, לקראת הדפסת הספר.
והנה, ביום מן הימים התקבלה שיחת טלפון בהולה בביתו של מרן. היה זה בעל בית הדפוס, שסיפר בשפל קול כי אחד הדפים מכרך השו"ת, נעלם ואיננו!
"אנו הופכים כבר במשך שעות כל פינה בבית הדפוס, על מנת למצוא את הדף, ואיננו מוצאים!" כמעט בכה המדפיס, "אנא, לא מצאתי פנים להתקשר אליכם, אבל לא היתה לי ברירה. אנא, חפשו
גם בבית. אולי הוא נותר שם".
בהלה אחזה בבני ביתו של הרב למשמע דבריו של האיש. "ריבונו של עולם!" שחו לעצמם באימה, "הלא מדובר בעותק יחיד ומיוחד, ועל כל דף על כל ושורה עמל מרן במשך שעות וימים ולילות! אם לא יימצא הדף – הלא זהו נזק אדיר!"
הם חיפשו במרץ אחר הדף האבוד, אולם לשווא. הפכו את המגירות ורוקנו את המדפים, ואולם לשווא. גם הם לא הצליחו במאמציהם. הדף נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. כמובן, שאת כל זאת
עשו תוך כדי שהם מנסים להסתיר ממרן את מטרת החיפושים.
אולם לבסוף נתעורר חשדו של מרן, בעקבות התכונה יוצאת הדופן. "מה קרה?" שאל, ובני הבית חששו לספר. "מה ארע?" שאל מרן בשנית, והם נאלצו לדווח על הדף היקר, שנעלם ואיננו...
ליבם הלם כתוף, כאשר מרן הביט נכחו ומצחו נחרש קמטים. "באיזה דף מדובר?" שאל, וכאשר נענה, שלף דף ועט, והחל משחזר ממוחו את כל הדף האבוד. הוא ישב ורשם את כל מראי המקומות שהובאו באותו דף, עם ציוניהם המדויקים. הוא העלה את כל הסברות, ואת כל הקושיות, התירוצים והראיות, וזאת מכוח הזיכרון בלבד.
כאשר סיים, קיפל את הדף ומסרו בידי אחד מבניו. "קח את הדף לבית הדפוס, ושמור עליו, שלא ייאבד בשנית" אמר בבת שחוק.
בני הבית השתוממו עד עומק נשמתם, מכוח הזיכרון המופלא של מרן. אולם תדהמתם גברה שבעתיים כאשר הדף האבוד נמצא בבית הדפוס, כעבור מספר ימים.
ומדוע? משום שבעל בית הדפוס ישב והשווה בין הדף המקורי לדף המשוחזר, שורה אחר שורה, ולתדהמתו לא היה גבול. הוא גילה כי הדפים תואמים זה לזה במדויק, מילה במילה, אות באות...
מרן שחזר את הדף בדייקנות עצומה.
אכן, הבינו הכל, זכרונו של מרן אינו בגדר זיכרון בלבד. אין זו אלא אהבת תורה עצומה ויוקדת, החוקקת במוחו של הרב את כל מה שהוא לו.
