לפיד האש - האדמו"ר מקלויזנבורג 2 כרכים | אהרון סורסקי

הספר "בסתר רעם" מנסה להקיף את הנושאים הדתיים שהייתה לשואה השפעה עליהם.

חלקם נושאים עקרוניים שיש בהם שאלות של מדיניות רבנית בנוגע להצלת יהודים או הנהגת היהודים שניצלו וחיו במחנות העקורים. חלקם עוסקים בהתמודדות עם ההפרעות לחיי הדת מבחינה מעשית ואמונית, כשהקשת הרחבה של התגובות שונה מאיש לאיש וממקום למקום. שאלות כמו: כיצד הגיבו רבנים של קהילות שפגשו פליטים או כשנגזרו גזירות על קהילותיהם וכן מה היו סדרי התפילה או הנישואין בגיטאות ובמחנות.

חלק נכבד מהספר מוקדש לפולמוסים עם חוקרים שתקפו הנהגות של  רבנים כמו הפולמוס על דרשת האדמו"ר מבעלז ולאחר מכן בריחתו, וכן בריחת רבנים נוספים לעומת רבנים שהעדיפו להישאר עם קהילותיהם. וכן פולמוס ביחס לפסיקות של רבנים לאסור בריחה של יהודים ממקומות שיכלו לברוח.עניין  נוסף שנדון בהרחבה הוא: פעילות ועד הרבנים של ארה"ב שעסק בהצלת בחורי ישיבות ורבנים בלבד ועוד.

הספר אמנם נכתב בסגנון מחקרי אך ניכרת בכתיבתו ההערכה הגדולה של המחברת לגדולי תורה ולמנהיגים התורניים של עם ישראל וכן לכל אותם יהודים מיוחדים שמסרו נפשם לשמור מצוות, עד כמה שניתן היה  במחנות ובשאר המקומות. 

הספר כתוב בפירוט רב כשהמחברת לא חוסכת בהסברים ומבססת את דבריה על המקורות הנצרכים לה בצורה ברורה.

הספר בסתר רעם כולל שבעה שערים הכוללים: סקירה היסטורית על השואה,   וקשת רחבה של נושאים: הלכה ומוסר בחיי היום יום בגיא הצלמות, מקומם של רבנים ואדמו"רים בחיי היחיד והציבור, דילמות של הצלה ומסירה, נישואין ועגינות, התאוששות שארית הפליטה ועוד.

 

המחברת, אסתר פברשטיין  היסטוריונית חרדית, ראש המחלקה להוראת השואה במכללת ירושלים לבנות נחשבת חלוצה בתחומי מחקרה: השואה מנקודת מבט דתית-חרדית.

הקדישה למחקר השואה שנים רבות והתמקדה במיוחד בחלקם של יהודים דתיים ורבנים בתקופת השואה

 

הספר אל תשלח ידך אל הנער- נכתב לקראת מלאת  60 שנה לשחרור מחנה בוכנוולד.

בחלקו הראשון של הספר "אל תשלח ידך אל הנער" מספר הילד לולק על זכרונותיו, ובחלקו השני- מספר הרב ישראל מאיר לאו כיצד עיצבו זכרונות אלה את דרכו כרב וכמנהיג.

לולק, הילד הצעיר ביותר ששרד את מחנה הריכוז בוכנוולד, היה רגיל לניסים. הוא שרד בזכות שרשרת של ניסים: אמו הדפה אותו אל זרועות אחיו רגע לפני שנלקחה אל מותה: אחיו הבריח אותו שוב ושוב ממחנה למחנה, מקרון רכבת לקרון רכבת" שוב ושוב נתפס , עמד אל מול המוות ושרד. ואחיו שרד איתו משמש לו אב אם ומשפחה.

יחד מילאו אחר צוואת אביהם, עלו לארץ ישראל, ולולק- שרוליק- ישראל המשיך שושלת רבנות בת יותר מאלף שנה, והיה לרב הראשי של ישראל.   

       

מסעות הקודש הנדירים וההיסטוריים של מרן ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי שליט"א באדמתה החרוכה וספוגת הדם של פולין ובערש עולם הישיבות בליטא, מתועדים לראשונה ביצירת מופת של שני כרכים "ורוממתנו" – ליטא ופולין, מאת מקורבו, הרב יחיאל סבר.

במכתב נדיר ומפורט מתייחס מרן ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי שליט"א למסעות הקודש ההיסטוריים שהועלו על גבי הכתב בשני הכרכים החדשים "ורוממתנו" – בליווי תמונות נדירות ומרהיבות:

"ימי "מסעות הקודש", בעקבות רבותינו וישיבותינו, שבעוונותינו הרבים הוכחדו והושמדו, בימי הזעם שזעם הקב"ה על עמו. שנות ת"ש – תש"ה. עת מופקעי קל, מואצי זידות ושנאת ישראל, העלו הכורת ושרפו עד היסוד, ועקרו משורשם וממקום חיותם וצמיחתם, את ששת המיליונים מעמנו בני ישראל, ובתוכם את כל שכיות מחמדינו, וישיבותינו, על ראשיהם, גאוניהם, גדולי הדורות ותלמידיהם. ד' ירחם על עמו ישראל.

"וכאשר נתן הקב"ה בליבנו את מחשבת הקודש, לחוש ולהתרשם ברשומי קודש, כדי להזכר במהלכיהם, בשיטותיהם, במהלך חייהם, בהשתקעותם בתלמודה, למדנותה, עמקותה של תורת ד', להזכר ולהתדבק טוב יותר, בקצות דרכם ובטיב תלמודם, לנשום מקרוב את נשימת ה"מוסר", ללקט תוך התרשמות של "ראיה" עם "שמיעה", את סממניהם, דרכם, וגדריהם של גדולי תנועת מוסר, כפי שהתייסדה ע"י גאון עולם מוהר"ר ישראל מסלנט, ונשאר ע"י תלמידיו, והונהג בתקנות קודש בכל עולם הישיבות, כחלק מספרי הלימוד בל יפרדו.

"וכשהקב"ה עזר לבצע את מחשבותינו, נאספו לקראתינו קבוצות בעלי מוחין ולב, בינהם גדולי ישראל, ראשי ישיבות, יושבי על מדין. ביחד השתדלנו, וב"ה הצליח ד' דרכינו. יצאנו מן המסעות, מבושמים חשים רגש של קדושה, של התרוממות והתעלות. ה"אלול" שבא לאחריהם היה נעלה במיוחדות מיוחדת.

"במסעות קודש אלו, ביקרנו, בליטא ובפולין, בעיירות ובערים שנותרו. בהיכלי הקודש של הישיבות הקדושות, בחצרות האדמורי"ם, בבתי החיים, בקברות גדולי וגאוני צדיקי הדורות, בגיאות ההריגה, במחנות ההשמדה עוד ועוד.  

"וזאת למודעי, כי כל מטרתינו במסעות קודש אלה, היו לעלות ולהתעלות בתורה, בעמלה, ביגיעתה ובהתמדתה. להתחזק בתפילה, במוסר, ולהתעלות בסולם המידות.  "הלא אינה דומה "שמיעה" ל"ראיה", על כן כאשר זוכים לבקר בהיכלי הישיבות, בהן עוצבה דמותה של ה"ישיבה", כפי שזכינו ב"ה שהינה מעוצבת כהיום הזה. וכאשר עומדים במקום בו ענקי התורה והיראה הרביצו את תורתם, והעמידו תלמידים הרבה. או כאשר זוכים לשהות באותם היכלות קודש, אשר בהם גדולי הדורות, ענקי המוסר, וגאוני חכמת הנפש, עיצבו ופיתחו את קומתם הרוחנית של תלמידיהם, שבאו לחסות בצילם. וכעבור שנים צמחו לתפארה גדולי תורה, שהמשיכו את מסורת התורה והיראה, שינקו מרבותיהם. גם כאשר עומדים אל מול בתיהם של רבותינו, יכולים ממש ל"משש", להרגיש ולחוש, את שהרגישו כל אותם המונים שבאו לחסות בצילם, בהיותם בחיים חיותם.

"לא נותר לנו, אלא לשאוף בכל לב ובכל כוח, להידמות להם. להידבק בקצות דרכם בקודש, ובכך לעלות ולהתעלות בתורה ובעמלה, ולהעפיל מעלה מעלה בסולם המידות, בדרך העולה בית ד'.

"אין זה "ספר מסעות", אלא ספר "לימוד ומוסר", ספר שבין דפיו לימודים מוסריים לכל בן תורה, ולכל מבקש ד'. ספר "נורא הוד" של דורות קדומים".