דוד שירו-ריבון העולמים

כל ישראלי בכל דור ודור מדגיש לעצמו, לילדיו, ולנוכחים אצלו בשולחן ליל הסדר, שעם ישראל שהתחיל את דרכו בצאתו ממצרים, זה אותו עם ישראל שחי וקיים, שמסב יחד מסביב למות ולמרור, ושכולנו חלקים המרכיבים אותו.

כל קהילה וקהילה וכל יהודי בודד, פגשו בתרבות המקומית, הכירו את עריכה והתמודדו עם האיומים הפיזיים והרוחניים שעלו ממנה.

לעיתים אימצו מדרכי המקום, ולעתים עמדו והתגוננו מפני חלחול רוח נכר קלוקלת אל מקדש ביתם.

אולי החשוב ביותר, בגלל הרצון השורשי שלהם להמשיך לספר לצאצאיהם ולעולם כולו את סיפור גאולת ישראל, הם גם השתמשו בשפה התרבותית המקומית לבטא את הסיפור הזה, כפי שלא יכול היה להתאפשר קודם הגלות.

כל ההנהגות האלה, הבחירות הקטנות של כל יהודי בכל מקום, הן הן תרכיב המנהגים האדיר בנוצר לאומה שלנו.

לצפייה בעמודים לדוגמא לחץ כאן

כריכה קשה | 125 עמ'

הוצאת קורן ירושלים

לוח לארץ ישראל החל להופיע בשנת תרס"ה ע"י הרב יחיאל טוקצינסקי.

רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי היה חלוץ הוצאת הלוח היומי ההלכתי בארץ ישראל. הלוח, שיצא לראשונה בשנת תרס"ה (1905), כלל את ההלכות והמנהגים שנתגבשו בקהילות הפרושים תלמידי הגר"א בארץ ישראל. בלוח הובאו דעות רבנים נוספים, ביניהם האדר"ת. מלבד זאת כלל הלוח גם זמנים הלכתיים, שאותם קבע הרב טוקצינסקי על סמך קביעות הלכתיות שהחליט עליהן בפסיקותיו, ועל סמך תצפיות מדויקות שערך, כדי לקבוע את זמני זריחת החמה ושקיעתה.

מקוריותו ונוחותו של הלוח, תרמו לקבלתו המהירה והנלהבת בכל שדרות הציבור. מדי שנה בשנה נוהגים מאות גבאים להזמין את פורמט הקיר של הלוח, היוצא לאור עד היום, ולתלותו על אחד מקירות בית הכנסת. כך יכול כל מתפלל ומעיין, לבדוק בעצמו מהו סדר התפילה הצפוי במועד נתון, ואילו מנהגים יש לנהוג באותו יום, על פי מנהג ארץ ישראל. מלבד זאת יוצא הלוח במהדורת חוברת קטנה, הנוחה לעלעול מהיר וקל.

רבי יחיאל מיכל הוציא את הלוח במשך חמישים שנה, בין השנים תרס"ה - תשט"ו (1905-1955). עם פטירתו המשיך בנו, רבי ניסן אהרן טוקצינסקי להוציא לאור את הלוח למנהגי ארץ ישראל.

הספר "שם משמואל" על פרשת השבוע ומועדי ישראל מבוסס על דברי אביו של המחבר, בעל ה"אבני נזר" ומביא גם מדברי סבו הרבי מקוצק. אך ה"שם משמואל" פיתח את הדברים והוסיף להם נופך משלו, בבחינת "אין עומק שאין דרגה עמוקה ממנו"

המעיין בספר "שם משמואל" נפעם מן המקוריות ומזווית הראייה החדש, מן ההתאמה השלמה של המהלך לכלל המקורות ב"חשבון" מרהיב, ומן היופי המתעורר משלמות הדברים.

כל קטע בספר "שם משמואל" – מסב עונג צרוף. חן הוצק בשפתותיו, חן יוצא מן הכלל. נדיר וייחודי. יש חן שהוא שובה עין ויש חן שהוא שובה לב.

מכירים אנו לימוד בבקיאות, ולימוד בעיון. אבל, יש גם לימוד של הפנמה ושינוי. לימוד שבעקבותיו המעיין משתנה. הדברים חודרים אל ליבו. שובים את ליבו.

לימוד מפנים הוא ביטוי לאמת חדורה וחודרת ואין שובה לב ומהנה כדבר אמת (מתוך פתח דבר לספר)