"חמדת ימים היא השבת, מושכת היא מקדושתה על ימי החולין ונותנת להם את רוחניותם. ימי השבוע יונקים את חיוניותם מן השבת, והגיונו ורעיונו של אדם מישראל מפרשת השבוע מתפרנסים, וממנה הוא טווה את הגיגי מחשבותיו. רבים כתבו על פרשות התורה, מעיינים ומבארים והוגים ודרשנים, והתורה, איילת אהבים ויעלת חן, מרווה את כל העמלים בה, וכל אחד מוצא בה טעם חדש. מאהבת התורה טוויתי לי אף אני פתיל ממחשבותיי על פרשת השבוע לפי טעמי וסגנוני, שזרתיו בדרשות חכמינו, רקמתי בו ממאמרי החסידות ובעלי המוסר, הוספתי לו גוון מחכמי הלב ומחושבי המחשבות, וארגתי לי ממנו בגד חדש לשבת. לפנים בישראל היו הפיוט והדרשה מהלכים יחדיו. לפיכך הקדמתי לכל פרשה פיוט מפיוטי הפייטנים, מראשוני הראשונים ועד האחרונים. לשון הפיוטים קשה, אבל ביאורם כרוך בהבאת מקורותיהם, דבר החורג ממטרת הספר. לפיכך הבאתי אותם כפי שהם, וכתבתי את מקור הפיוט. המעיין ימצא שם ביאור מפורט ומעמיק של המומחים לאותה חוכמה. בסוף כל דרשה הבאתי את מקורותיה, ובסוף הספר הבאתי את רשימת כל הספרים שהשתמשתי בהם ואת מקורות כל הפיוטים שממעיינם שאבתי. עוד הוספתי כמה מילים על כל פייטן שהוזכר בספר."
