כוח הצמיחה ומעשה הבניין מתוך "זריעה ובניין בחינוך" / הרב שלמה וולבה זצ"ל
אם נותנים לילד לצמוח ולגדול מבלי לבנות אותו – יוצא פרא אדם. אם בונים את הילד מבלי להתייחס אל כוח הצמיחה שבו – עושים ממנו רובוט. הצירוף של שני הדברים יחד, של כוח הצמיחה ומעשה הבניין, זהו החינוך. צריכים לבנות ילד בהתייחסות אל צמיחתו.
אם רוצים שהילד יצמח ליהודי הלומד תורה ומקיים מצוות, צריכים לזרוע בו את הזרע של תורה. הוא אשר אמרו חז"ל: קטן היודע לדבר, אביו מלמדו תורה וקריאת שמע. תורה מה היא?
אמר רב המנונא: "תורה ציוה לנו משה" (סוכה מ"ב.).
דברים אלו הם הם הדברים שבהם יהיה שורש דיבורו. זוהי הזריעה. הילד שומע לראשונה בחייו שיש לנו תורה, והיה לנו נביא גדול, משה רבנו עליו השלום, והוא ציווה לנו לקבל אותה
עם מצוותיה. כמובן, לאחר שהתבואה נזרעה, והיא מתחילה לצמוח, היא זקוקה לגשם. כך גם ילד, אחרי זריעה ראשונה זו, הוא זקוק ל"גשם" המרווה ומצמיח אותו. אצל הילד זוהי
האווירה החמה של הבית והיחס החם אליו מצד אביו ואמו, ויחד עם זה – הדוגמה החיה של ההורים, בקיום מצוות בשמחה ואמירת ברכות בכוונה.
על הבניין שבחינוך אנו מוצאים באבות ה, כא: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לגמרא.
כאן לימדונו חז"ל שיש מדרגות בתהליך בניין האדם לתלמיד חכם, והחינוך למדרגות אלו צריך להיות מותאם להתפתחות הטבעית של הילד. זהו כלל גדול בחינוך. אסור לדרוש מהילד
דברים שמצד גילו והתפתחותו עדיין אינו מסוגל להבינם ולקיימם, הוא ימאס בהם ויתחמק מהם עד כמה שיכול, וזה גורם נזק רב להתפתחות הרוחנית שלו.
ילד הוא יצור חי. הוא גדל, וכמו שהוא גדל בגופו, כך הוא גדל בנפשו, ברוחניותו. גידול של ילד צריך טיפוח, כמו גידול של עץ או של תבואה. דגש מיוחד צריך לשים כאשר מדובר בתהליך
של זריעה. אם רוצים שיצמח משהו מסוים – צריך לדייק ולזרוע בדיוק את הדבר שאותו רוצים, ואחר כך הזרע יצמח מעצמו בתהליך הטבעי.
מצד שני, יש בניין. צריכים לבנות אדם. אי אפשר לסמוך על הצמיחה העצמית לבדה.
אם אני בונה ילד ומקנה לו מעלות, ואיני מתייחס לכוח הצמיחה שלו – אזי כוח הצמיחה הולך ומתנוון, והילד נהיה רובוט.
הוא עושה מה שאמרו לו, אבל אין בו חיות פנימית. כשהילד הזה יגדל – גם אז יעשה מה שצריך, אבל יוזמה עצמית לא תהיה לו. מפני שיוזמה עצמית באה מכוח הצמיחה, וכוח הצמיחה כבר מזמן התנוון ונרקב. נשאר "אדם-רובוט".
