"אני מכיר אברך ממשפחה הגונה, שבשנות צעירותו היו חבריו מסתכלים עליו בביטול, כאילו אינו מסוגל לדעת ללמוד, כי לא היו לו כישרונות, וממילא לא היה לו שום ערך בעיניהם, והא בא אלי ואמר לי, כי לדעתו כבר אבדה תקוותו להיות ת"ח , אבל אעפ"כ 'נפשו חשקה בתורה' , ואולי יתרחש ניסא, והוא לא התבייש רק סיפר לי א כל החסרונות שלו, ישלו מוח חלש וזיכרון חלש מאד, וכשאמרתי לו את דרך הלימוד שלי, שביסודה מקובלת מגדולי ישראל, ובה למדו מימי קדם, קיבלה ממני, ואחר כמה שבועות כבר היקשה בכולל שלו קושיות עצומות, ושאר האברכים הסתכלו בתימהון , פתאום קם ומקשה קושיות כאלו, שאין הלומדים המופלגים יכולים להשיב עליהם"
