צומת הדרורים | חיה הרצברג

‎בהחלטה של רגע חטפתי אותם מן העריסות שלהם‫,‬ וכך אחד בימין ואחת בשמאל‫,‬ קפצתי דרך מרפסת הסלון החוצה‫,‬ אל הגינה הלחה‫.‬  הילדים נבהלו כמובן מן היקיצה הפתאומית אבל לא שתי שכנות מהמשך הרחוב שראו אותי רצה בשביל ומתפרצת ישר עליהן‫, נועצת תינוק בידי כל אחת מהן, ומבקשת מהן לשמור עליהם עד שאשוב.  חזרתי הביתה בדהרה ופרצתי אל המטבח לראות מיהו שהבהיל אותי ככה".‬

‎‫בצומת הדרורים המאובק, מול נוף של הרים ושמים, יושב יוחאי ומקשיב למי שבא.‬

‎‫הוא היה ילד זחוח, שקוף כמעט.  לא שיתפו אותו במשחקים, לא ספרו אותו בין הקבוצות, ואפילו שאול, החבר הבוגר, הבטיח שיכתוב ולא כתב…‬

‎עד שבא ר‫'‬ שמשון והראה לו מי הוא באמת‫,‬ לימד אותו שהנפש יקרה מאוד וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאוד‫,‬ והבטיח שעוד יבוא הזמן‫.‬

‎נועה‫,‬ ואבי‫,‬ דליה‫,‬ וליהי‫,‬ טלי‫,‬ ואיבגי‫,‬ נוח ויונתן‫,‬ שלומית ורחלי‫,‬ אבא של שושי ואמא שלה‫,‬ דניאל ואיצי הקטן‫,‬ לכל אחד מהם וגם לכל האחרים יש צחוק ודמעות‫.‬  ביטחון וסםפקות‫,‬ כאב וחומות‫,‬ ולכולם‫,‬ בעומק לבם‫,‬ יש צומת לבחור בחרות‫.‬

כריכה רכה | 448 עמ'