ראיון עם ד"ר עוז מרטין:
לחנך ברגישות ובנחישות
מאת: שלמה קוק - קו עיתונות דתית
שמונה שנים אחרי הפרישה מעולם הניהול הרפואי, בתום סדרת מפגשים שקיים עם אנשי חינוך מהשורה הראשונה בעולם הישיבות, הוא מוציא ספר ביכורים, 'קשר של השפעה – מדריך מעשי להורים, מורים ומטפלים'.
מה הניע אותך לקחת את העט ולכתוב קרוב ל-300 עמוד?
"אני אוהב ומעריך את עולם התורה וראיתי לנגד עיניי את הצורך העצום של המשגיחים, של המחנכים וההורים. משגיחים חשובים מישיבות חשובות, שיכולים להצליח במשימתם הקדושה בצורה הרבה יותר חזקה אם יפעילו נכון את היכולות הטבעיות שלהם בתחום התקשורת עם הבחורים, בתחום הבנת הבעיות הספציפיות של גיל ההתבגרות, ובמיוחד על רקע התקופה המורכבת בה אנו נמצאים".
וכאן, בעצם, מתחיל סיפורו של הספר. אבל לפני הכול חייבים להכיר את השקפתו של הכותב. ד"ר עוז מרטין. הוא רופא ופסיכותרפיסט חרדי, מהיחידים בארץ, ואמונתו ניכרת בכל צעד מלאכתו.
"אני ניגש לעבודתי בחיל ורעדה", הוא מעיד על עצמו. "אני רואה את תפקידי לעזור לבני אדם. מעשית, התפקיד שלי הוא להעביר אנשים שינוי. שינוי שרובם רוצים בו ולא יודעים איך לעשות אותו. אני מדבר על שינוי רגשי, תפיסתי ורוחני.
"הכול התחיל כשמשגיח בישיבה קטנה בא ושאל אותי: ד"ר מרטין, ספר לי איך אתה עושה את זה. איך אתה מצליח לגרום לאנשים לקחת אחריות, לצאת מקשיים, למצוא את הנקודה הטובה בחייהם. ישבתי, איתו כמה פעמים וניתחנו יחד את הנושאים האלו, והוא סחף אחריו עוד כמה משגיחים.
" כך התגבשה לה קבוצה. מדי שבוע ישבו אצלי שמונה משגיחים חשובים של ישיבות קטנות. המשגיחים הללו, העושים לילות כימים עבודת קודש, ישבו בחדר הזה, בקליניקה, במשך שבעה עשר מפגשים, בימי שני בין עשר בערב לחצות לילה, ויצאו עם הרגשה שהם מבינים איך לעשות את זה, איך להשפיע על בחורים שייקחו אחריות על פיתוח משמעות חייהם, יתמודדו עם האתגרים הרבים בישיבה וייצאו בנויים ומחוזקים.
"האמת, הופתעתי. ראיתי לנגד עיניי את הצורך העצום שלהם לבוא. שאלתי את עצמי מה הם, ה'משגיחים', מצאו אצלי בקליניקה. הרגשתי שיתכן ובאמת יש כאן משהו.
"כתוצאה מההרגשה הטובה ששררה בינינו, החלה סדרה של פגישות מוצלחות בעקבותיה הוזמנתי לאנטוורפן לסדרה נוספת – וכל השאר, בסוף יהיה היסטוריה..."
בגדול, מה המסר שהעברת להם, שהצליח כל-כך להלהיב אותם?
"מדובר בתובנה שהתגבשה אצלי תוך כדי המפגשים: יש כוח שנקרא תקשורת רוחנית. כוח גדול שעלינו ללמוד לבטא אותו ולהוציא אותו החוצה. זאת, על מנת שנצליח לעמוד בפני עולם האמ.פי. ארבע, ובפני מתקפת הטכנולוגיה על הנפש. אני חושב שהגורם האנושי הוא הפיתרון. העברת התחושה הרוחנית העמוקה מלבו של המשפיע למושפע.
"אני חושב שבסופו של דבר, אם המשגיחים שעושים עבודת קודש מסורה, יצליחו להעביר את האמונה המוחשית, והתחושה הרוחנית האמיתית השוררת בליבם לזולת - לתלמיד שעומד מולם,
תהיה לעומד מולם התרגשות בעבודת ה' ותחושה של כוח ורצון חזק וכן לבחור בדבר הנכון".
