הרב יובל פרוינד כותב בפתח הדבר לספרו:
מאז עומדי על דעתי ומאז "נפגשתי" עם הרב קוק אני מלא התפעמות. כמו ילד אני שוב ושוב קורא ומתרגש. הדברים חודרים ומזעזעים, מדויקים ורלוונטיים, ותמיד מגיעים בזמן. אין כמעט תחום שעינו הצלולה לא הביטה עליהם וחידשה זווית הסתכלות שאף אחד קודם לא ניסה. אין כמעט נושא שמעסיק רבות את העולם המודרני והפוסט-מודרני שלא "עבר" דרך נשמתו הגדולה וקיבל התייחסות מקורית.
הרב קוק היה 'איש רוח' או יותר מדויק 'איש נשמה'. הוא לא התעסק בטיפול נפשי במובן הרגיל של הדברים והוא לא כתב חיבורים של 'מודעות עצמית'. למרות זאת, הוא האמין בכל מאודו שהרוח צריכה לסלול נתיבות לנפש, שחייבים בדורות הללו, בהם המודעות העצמית התפתחה, לחבר בין הרוח לנפש. לדעת לזהות מהו מקורן של הנטיות המתרוצצות בתוכנו ולתת להן דרך וביטוי.
בטוחני כי כל אדם שעוסק בטיפול ובמודעות, או יותר פשוט: כל אדם שאוהב לנבור במשמעות שהחיים אוצרים בתוכם, ייהנה מן האורות שהרב קוק 'הוריד' אלינו. יש בכך ברכה כפולה: גם מתנות ממשיות בשדות הנפש והרוח וגם הצצה ראשונית לתורה שמתחדשת בעידן של 'עקבות משיח'.
השם 'פסיכולוגיה של מעלה' הוא משחק מילים הכולל שתי משמעויות (לפחות...).
א. תפיסה פסיכולוגית הרואה בנפש תנועה דינאמית השואפת כלפי מעלה, אל הטוב השלם, אל האלוהים (ולא מצבור של כוחות פראיים שמסתתר מאחורי מסווה אינטלקטואלי-תרבותי) תפיסה אופטימית ויציבה המזהה בכל תנועות הנפש והחיים תהליך סמוי של התעלות
ב. ניתוח פסיכולוגי לעולם הרוחני (ל'מעלה'). הרב קוק ראה ברכה גדולה בהפריה שבין ההתרחשות הנפשית (פסיכולוגיה) לבין המושגים הרוחניים (תורה), ובכל תורתו ישנם "זיווגים" כאלו.
החיבור כזה כשייעשה במלואו גם יגרום להבנה עמוקה יותר של התורה והמצוות והשפעתן על האדם והמציאות, וגם יפתח את הפסיכולוגיה למרחב חדש שעוד לא יצאה אליו.
