אש קודש | האדמו"ר מפיאסצנה

מבנהו של הספר "אש קודש" אופייני לספריהם של אדמו"רים חסידיים: אוסף של דרשות על פרשת השבוע והחגים, על פי סדר השנה. (בספר 86 דרשות שנאמרו במשך שלוש שנים). הדרשה הראשונה נאמרה בראש השנה ת"ש, והאחרונה בשבת חזון, ד' באב תש"ב, שלושה ימים לפני תחילת האקציה הגדולה למחנה טרבלינקה. מעבר לכך ישנן הגהות והערות שהוסיף האדמו"ר,

כנראה לאחר הדרשה האחרונה.

הדרשות אינן ברצף מלא לאורך כל שלוש השנים; ישנן תקופות שבהן יש הפסקה של כמה שבועות או חודשים. בשנת ת"ש (1939-1940) נתן הרב 41 דרשות; בשנת תש"א (1940-1941),

רק 21; ובשנת תש"ב (1941-1942 נתן הרב 24 דרשות, כאמור – עד שבת חזון, כלומר על ארבעה מתוך חמשת חומשי תורה.

הדרשות פותחות בקושיה על פרשת השבוע, על אחד מהפרשנים או המדרשים הקשורים אליה; לעתים קרובות ישנה התייחסות לדברי רש"י, ולמדרש, בדרך כלל מדרש רבה. התייחסויות

לא מועטות הן לספר הזוהר, והתייחסויות רבות לספרי חסידות שונים, ובמיוחד ספריו של אביו או של חותנו.

לאורך הספר מורגש שינוי באורך הדרשות. הדרשות הראשונות קצרות מאד, בנות עמוד אחד (למעט דרשות ספציפיות, כמו הדרשה לראש השנה). לאורך השבועות, מתארכות הדרשות, עד שהדרשות בחלקו האחרון של הספר הן בדרך כלל בנות שלושה, ארבעה ואף חמישה דפים. גם תוכן של הדרשות הולך ומעמיק, וניתן לראות את התגבשות תפיסת עולמו של האדמו"ר במהלך ימי השואה.

כמנהיג חרדי בשואה, עמד האדמו"ר מול אתגר מחשבתי-תאולוגי עצום. הספר "אש קודש" הוא ניסיון ייחודי לתת מענה מחשבתי-חסידי לקושי: כאדמו"ר, כהוגה דעות חסידי, מנסה הרב

להצדיק את מעשי הבורא, למצוא פשר לסבל ולתת משמעות לקידוש השם; וכמנהיג, מנסה הרב לעודד את שומעיו, ולתת הכוונה לחסידיו.

המאמץ המחשבתי יוצא הדופן המושקע בספר, והתנאים האיומים בהם נכתב, הופכים אותו לתעודה חסידית, תאולוגית-מחשבתית, וגם היסטורית, יוצאת דופן. הרב שפירא מתאר באורח נוגע

ללב את הייסורים העצומים שאותם עוברים הוא וחסידיו. שאלותיו הדתיות וניסיונותיו להתמודד עם הקושי העצום - הפיזי והרוחני - יוצרים תעודה דתית-היסטורית כמעט ללא אח ורע.

בשנת 1943 במועד כלשהו בין הגירוש לטרבלינקה לבין מרד גטו ורשה, שלאחריו גורש הרבי לטרווניקי, שם נרצח, הטמין הרבי את כתב היד בכד חלב באדמת הגטו, יחד עם כתבים אחרים

שהוטמנו בארכיון "עונג שבת" של עימנואל רינגלבלום. קובץ הדפים נמצא בפולין כמה שנים לאחר המלחמה על ידי פועל מתחת לחפירות בעת הנחת יסוד לבניין חדש בוורשה על הריסות הגטו, והוא העבירם למכון ההיסטורי היהודי בוורשה.

רק ב-1957 זוהו הדפים, וצילום שלהם הועבר על ידי ברוך דובדבני לחסידי פיסצ'נה בארץ. דובדבני עשה זאת בעקבות בקשת חסידי פיסצ'נה לבדוק אם יוכל להשיג את הכתבים.

לקט הדרשות הודפס תחת השם "אש קודש" והוצא לאור לראשונה בשנת תש" על ידי ועד חסידי פיאסצ'נה. ומאז הודפס הספר בכמה מהדורות.