בסוד קדושים עיונים באגדות חז"ל | הרב חננאל אתרוג

כל לומד תורה יודע שכמו התורה שבכתב, כך גם התנאים והאמוראים שקלו מילותיהם במשקל ולתוך מילים מדודות וספורות הכניסו עולמות חיים. עולם התורה שבעל פה מיוסד על

הערכה עצומה לכל מילה ולכל הֶ קשר, ו"היתר נדרים – פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו, הלכות שבת חגיגות והמעילות – הרי הם כהררים התלויין בשערה שהן מבחינה זאת

אין הבדל בין הלכה לאגדה אלא שהתרגלנו מקרא מועט והלכות מרובות"
לעמול ולעיין בסוגיות ההלכתיות, בעוד פרשנות סוגיות האגדה מעטה מאוד באופן יחסי. אנו מבקשים בחיבור זה להתעמק באותו אופן ובאותם כלים גם באגדתא.

סיפורי חז"ל שבהם עוסק חיבור זה ידועים ומפורסמים, ומתוק אורם וטוב לעיניים גם מבלי להתבונן לעומקם. גם אני גדלתי על טובם ויופיים של המעשים שמילאו בנחמה את ליבו של ילד קטן.
משזכיתי להיכנס אל בין כתלי בית המדרש ולטעום מעט מטעם לינה בעומקה של תורה, שבתי אל אותן אגדות עתיקות ואהובות וביקשתי ללמוד מחדש בעומקן.
לא חיפשתי לחדש אלא להקשיב רוב קשב לפשט שבדברי חז"ל.
השאיפה היתה לא רק להתבשם מהם אלא להבין אותם כמו לא למדתי אותם מעולם באמת. לימוד כזה אינו מסתפק בקריאה מרפרפת ויש בו שימת לב לכל ערפול וחוסר הבנה.

ניטול את המעשים ונעיין בהם, נדייק הדק היטב בשאיפה לרדת לעומקם כיון שהפשט לא תמיד מובן בראייה ראשונה, ויש שכדי להגיע אליו נדרשת צלילה למים
עמוקים .נעיר בכל מקום שהסיפור לא יובן לנו וננסה להתייחס לכל קוצו של יו"ד.

שני עקרונות הנחו את הלימוד ועמדו ביסודו:
ראשית, מקובלני מרבותי שהקושיה הגדולה ביותר היא יכולתו של אדם לזהות שפשוט לא הבין ולהגדיר באופן ממוקד מה בדיוק לא בהיר.
כתלמיד הממשיך את מסורת התורה, למדתי כמובן את כל הפרשנים שמצאה ידי, ראשונים גם אחרונים, ואת כל הסוגיות הקרובות בדברי חז"ל, קרובות מעט או הרבה.

חיפשתי בהם תירוצים, אך לא פחות מכך הקשבתי לקושיות. השאלות מכריחות לחפש תשובות אך גם מובילות אותנו אליהן. התשובות שיעלו עשויות להפתיע בעיקר את מי
שהכיר עוד קודם את המדרש ושמח ביופיו גם מבלי להתעמק בו; אך בלא התייחסותבכל כובד הראש לשאלות העולות מן המדרש ולניסיון למצוא להן מענה – לא נעמוד על אמיתתו,

ואין ביכולתנו לומר שהבנו את הכתוב. הדרך היא ארוכה שהיא קצרה ומי שידלג עליה לא יבין כיצד הגענו אל התשובות ועלול לחשוב שהן לא צמחו מתוך הפשט
ואף חוטאות לו. היו קושיות שהיו קשות עד מאוד ולא נתנו מנוח, לעיתים אף היה נראה כאילו אין פשר הגיוני מאחורי פרטים בסיפור. קושי גדול עוד יותר היה הלקח הפשוט מאוד

שעלה מחלק מהמעשים; ודאי שנכון הוא, אך ציפינו שחז"ל בחכמתם יעשירו אותנו ביותר מאשר תובנות מוסריות בסיסיות.

העיקרון השני שעמד לנגד עינינו בלימוד המדרש הוא בדרך התירוץ והמענה. אל מול הקושיות הרבות שעלו בכל סוגיה, ניתן היה לנסות ולתרץ כל קושיה בנפרד,

ויש שזו אכן התשובה הנכונה, אך לא זאת הדרך בה הלכנו. חומר הגלם של המדרש הוא מילים אך המילים הן רק הכלי ובתוכו מזוגים האורות ואותם אנו מבקשים.

עלינו לאסוף את המילים ולהשתדל למצוא את אשר בתוכן. אם הפתרון לשאלות רבות יהיה צרור תירוצים שכל אחד מהם פותר בעיה נקודתית, ניוותר מובכים מבלי להבין כיצד ציפו חז"ל

שנדע לאסוף אל תרמילנו את כולם ולמה כתבו באופן כה תמוה. העיקרון המנחה אותנו בלימוד הוא שככל שתשובה אחת עונה על שאלות רבות יותר ומכלילה מרחב
פרטים לתוך עקרון אחדותי, כך היא משכנעת יותר.