חגי סרי לוי עורך הספר " חברון שוברת שתיקה":
מעולם לא יצאתי מן הצללים וקרוב לוודאי שלא אחזור על כך בשנית. אלא מאי? הפעם אינני יכול להתאפק. כוונתי לספר החדש שכתבה ציפי שליסל תושבת היישוב היהודי בחברון. כאשר "נחת" כתב היד במחשב שלי לצורך עריכה, פתחתי כהרגלי בקריאה וכבר לאחר מספר דפים היה לי ברור שהספר שבו אני מעיין הוא "משהו אחר". ספר שעד אז לא נתקלתי במשהו
שדומה לו. ומדוע? אוהו... יש הרבה סיבות. אתחיל בכך שהספר שנמתח מאירועי תרפ"ט ועד ימינו ממש, מעניק מבט שונה לגמרי מזה שהציבור בישראל רגיל לראות לקרוא ולשמוע על היישוב היהודי בחברון. אבל לא מדובר בדברים בעלמא כי אם בכאלה המנומקים היטב ונשענים על מסמכים, מובאות, ציטוטים ודברים שמעולם לא נודעו. ובקיצור "חשבת שאתה מכיר את חברון? אז חשבת". אגב, הספר לא עוסק רק בחברון ופורש יריעה גם אל תולדות הציונות ועוד.
אבל אל תטעו זה לא ספר מהזן העיוני הרגיל – בהחלט לא! ובזה ייחודו. מה אין בספר הזה? מפגשים עם אנשים ונשים שיכולים להתקיים אך ורק בחברון, שיחות מפתיעות (וגם מוזרות במקצת), עם אנשים שונים שחלקם יש להודות "מיוחדים מאוד" וכן דמויות ססגוניות. הכוחות המקומיים, הישראליים, הערביים והבינלאומיים שכולם בוחשים בנעשה בחברון, היסטוריה לא ידועה, מאבקים פוליטיים ומשפטיים, ההתמודדות עם דעת הקהל בארץ ובחו"ל וגם הרבה סיפורים אישיים שחלקם כואבים מאוד. בכל אלה שזור מידע חיוני רב אבל צורת הכתיבה המיוחדת של שליסל מעניקה חיים של ממש לספר ובעצם פותחת חלון גדול לחיים האמתיים בחברון. כשאתה נוטל את הספר ומתחיל לקרוא – אתה בכלל לא קורא בספר אתה מתבונן, רואה ושומע את האנשים והנשים, מריח את הריחות מפחד ומתגבר, מתוסכל וגם גאה ולפעמים מנגב דמעה של כאב או של שמחה – אתה פשוט חי שם. בקיצור, אתם חייבים לעצמכם
את הספר הזה."
