ניסים מספרים על עצמם - סיפורי ניסים שלא יאמנו

אנשים מספרים על עצמם 10
חיים ולדר  

אנשים מספרים 10 - ספרו ה 52 של הסופר והיועץ החינוכי חיים ולדר. ספריו של חיים ולדר פונים לכל המגזרים ולכל הגילאים - פעוטות, ילדים, נוער ומבוגרים. הצד השווה בכולם - מתן עידוד להבעת רגשות, הבנת רגשות הזולת, וניסיון לקדם דרך הסיפורים עולם של אנשים הקשובים ומבינים ללב זולתם.

ספר נוסף בסדרת הילדים האהובה מאת הסופר חיים ולדר - ילדים מספרים על עצמם 11.

15 ספורים חדשים ומרתקים, מלאים מסרים חינוכיים.

ספרי "ילדים מספרים על עצמם" שכבשו לבבות של מאות אלפי ילדים בארץ ובעולם, הם הרבה יותר מסיפרים סתם. עם השנים הם סללו בפני הילדים את הדרך לספר על עצמם, ולבטא את תחושותיהם ואת לבטיהם בבטחה ובלי חשש.

הצטרפו להרפתקה הסוחפת של 'תריג בתעלומת האי', בדרך תפגשו בעשרות סיפורי צדיקים, משלים ומדרשי חז""ל מפתיעים.

תנחום, רובי, ישראל וגדי הם חברים בלב ונפש, והם ילדים רגילים לכל דבר. רק שמידי פעם קורים להם דברים ממש לא רגילים...

כשבמהלך שיט כיתתי בנחל הירקון החלו לרדת גשמים עזים, הם לא ידעו שהעובדה שאין להם מטריה, זה הדבר האחרון שצריך להטריד אותם...

בְּעֹמֶק הַיָּם נֶאֶבְקוּ תַּנְחוּם, רוּבִי, יִשְׂרָאֵל וְגָדִי בַּגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים. “בּוֹאוּ נִצְעַק, אוּלַי יִשְׁמְעוּ אוֹתָנוּ וּמִישֶׁהוּ יָבוֹא לַעֲזֹר?!” הִצִּיעַ תַּנְחוּם. “הַצִּילוּ!!! יֵשׁ כָּאן מִישֶׁהוּ??? שׁוֹמְעִים אוֹתָנוּ??? הַצִּילוּוּוּ!!!” הֵם קָרְאוּ.

אֲבָל צַעֲקוֹתֵיהֶם הַנּוֹאָשׁוֹת נִבְלְעוּ בַּגֶּשֶׁם וּבְרַעַשׁ הָרְעָמִים, וּמִמֵּילָא לֹא הָיָה אַף אֶחָד שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָם חוּץ מֵהַדָּגִים וְהַכְּרִישִׁים שֶׁבַּיָּם. הַגַּלִּים גָּבְהוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע, וְהַסִּירָה הַקְּטַנָּה הִטַּלְטְלָה מִצַּד לְצַד. “תַּחְזִיקוּ חָזָק!!!” צָעַק תַּנְחוּם.

“הַכֹּל מִסָּבִיב רַק מַיִם! נִסְחַפְנוּ לְתוֹךְ הַיָּם הַתִּיכוֹן! פָּסַק רוּבִי, “בְּנַחַל הַיַּרְקוֹן אֵין גַּלִּים! הִגַּעְנוּ לַיָּם!” הַדְּבָרִים חִלְחֲלוּ לְלִבָּם שֶׁל יַלְדֵי הַחֲבוּרָה. רוּבִי הִמְשִׁיךְ בִּדְבָרָיו: “לֹא רוֹאִים כְּלוּם, אֵיזֶה עֲרָפֶל, וְאֵיזֶה קֹר!”

הַגֶּשֶׁם הָיָה סָמִיךְ וְרוֹעֵשׁ, הַגַּלִּים הָיוּ גְּבוֹהִים וְהָרְאוּת קָשָׁה מְאֹד. לְפֶתַע יִשְׂרָאֵל הִבְחִין שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁלְּפָנָיו רֵיק. “גָּדִי??? הוּא קָרָא, “גָּדִי לֹא כָּאן!!!” “מָה?” צָעַק תַּנְחוּם בְּנִסָּיוֹן לְהִתְגַּבֵּר עַל רַעַשׁ הַגֶּשֶׁם, “אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ!” “אֲנִי לֹא רוֹאֶה אֶת גָּדִי!” צָרַח יִשְׂרָאֵל בִּמְלֹא גְּרוֹנוֹ. “אַתָּה בָּטוּחַ???” שָׁאַל תַּנְחוּם וְסֵרֵב לְהַאֲמִין, “אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּלוּם! תַּרְיָג, תְּנוּ יָדַיִם!”

הַיְּלָדִים הוֹשִׁיטוּ יָדַיִם זֶה לְזֶה מִבַּעַד לָעֲרָפֶל וְהַגֶּשֶׁם הַכָּבֵד. הֵם הִרְגִּישׁוּ שָׁלוֹשׁ יָדַיִם נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ. “הַיָּד הַתַּחְתּוֹנָה הִיא שֶׁלִּי”, אָמַר תַּנְחוּם, “וְהַיָּד הָאֶמְצָעִית הִיא שֶׁלִּי”, הוֹסִיף רוּבִי, “וְהַיָּד הָעֶלְיוֹנָה הִיא שֶׁלִּי”, סִכֵּם יִשְׂרָאֵל. חָסְרָה יָד, הַיָּד שֶׁל גָּדִי. וּפִתְאוֹם הֵם הֵבִינוּ – הַגָּרוּעַ מִכֹּל קָרָה! וְהֵם צָעֲקוּ יַחַד בְּאֵימָה: “גָּ-דִ-י  נָ-פַ-לְ לַ-יָּ-ם!!!” גָּ-דִ-י-י-י-!-!-!”

בְּאוֹתוֹ רֶגַע, מַה שֶּׁהֵחֵל כְּשַׁיִט מְהַנֶּה בְּסִירַת מְשׁוֹטִים הָפַךְ לְהַרְפַּתְקָה מְלֵאַת תַּהְפּוּכוֹת…

וּמַה שֶּׁהֵחֵל לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים – בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַלֹּא נוֹדָע – מִתְחַבֵּר לְשַׁרְשֶׁרֶת אֵרוּעִים שֶׁמַּתְחִילִים בְּנַחַל הַיַּרְקוֹן, מַמְשִׁיכִים לְאִי מִסְתּוֹרִי, וּמִסְתַּיְּמִים בְּלֵב מִנְהֲרוֹת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי.

מִיהוּ ‘צֶפַע’, וּמַהִי הַמְּשִׂימָה שֶׁהוּא מְיַעֵד עֲבוּר סָעִיד הַקָּטָן? לְאָן מוֹבִילוֹת הַמְּגִלּוֹת הָעַתִּיקוֹת, שֶׁמֻּסְתָּרוֹת בְּתוֹךְ תֵּבַת אוֹצָרוֹת בְּאִי הַמִּגְדַּלּוֹר? מִי הֵם ‘לוֹבְשֵׁי הַגְּלִימוֹת’, וּמַהִי הַשָּׂפָה הַמְּשֻׁנָּה בָּהּ הֵם מְדַבְּרִים? הַאִם תַּרְיָג יַצְלִיחוּ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַסְּעָרָה אֵלֶיהָ נִקְלְעוּ בְּלֵב הַיָּם? וּמִיהוּ הֶחָבֵר הַחֲמִישִׁי שֶׁמִּצְטָרֵף לַחֲבוּרַת תַּרְיָג?

הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה הַסּוֹחֶפֶת שֶׁל ‘תַּרְיָג בְּתַעֲלוּמַת הָאִי’.

עֵדֶר סוּסִים שֶׁשּׁוֹעֵט בְּיַעַר הָעֵמֶק לוֹכֵד אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּם שֶׁל תַּרְיָג וְסוֹחֵף אוֹתָם לְתַעֲלוּמָה חוֹצַת יַמִּים וְיַבָּשׁוֹת. יָאשָׁה וְסָאשָׁה, זוּג אִינְסְטֶלָטוֹרִים שֶׁמִּתְנַדְּבִים לְבַצֵּעַ עֲבוֹדוֹת בְּצַנֶּרֶת בֵּיתָהּ שֶׁל סַבְתָּא אֲזוּלַאי, פּוֹרְצִים לַמָּכוֹן הַגֵּיאוֹלוֹגִי, וְשׁוּלֶעם וּמְשׁוּלֶם יוֹצְאִים לְמַגְבִּית צְדָקָה עֲבוּר אָדוֹן כֹּהֵן חֲבֵרָם – שֶׁזָּקוּק לְנִתּוּחַ חֵרוּם בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. מְזִמּוֹת זְדוֹנִיּוֹת וַעֲלִילָה הִיסְטוֹרִית בַּת לְמַעְלָה מִמֵּאָה שָׁנִים מִשְׁתַּלְּבוֹת לְהַרְפַּתְקָה סוֹעֶרֶת רַבַּת מַהְפָּכִים בַּיָּם, בָּאֲוִיר וּבַיַּבָּשָׁה. הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה הַסּוֹחֶפֶת שֶׁל ‘תַּרְיָג בְּתַעֲלוּמַת הַזָּהָב’.